היו ימים: שידורים מימי קום המדינה ארוזים בדיסק

גם אחרי הפשרה שהושגה בין כחלון לנתניהו, איש לא באמת יודע כיצד ייראה ויישמע השידור הציבורי. וכשהעתיד לא ברור, נותר רק להתנחם בעבר המפואר. והאוסף החדש, "קול ישראל מירושלים: הרגעים הגדולים של הרדיו", הוא מקום מצוין להספגת הגעגוע לימים שבהם הרדיו היה מדורת השבט.

השידור הציבורי ארוז בדיסק

המארז המפואר פורש על פני עשרה(!) דיסקים את רגעי השיא של תחנות קול ישראל: מהשידור הראשון ב-1936 ודיווחים שתיארו את תולדות המדינה, דרך תסכיתי הרדיו שריתקו משפחות ("פול טמפל" ו"שלושה בסירה אחת"), המערכונים שעדיין מצחיקים ועד ללהיטים שנולדו בפסטיבלי הזמר ובתוכניות המיוחדות שמהן צמחו אלבומים נפלאים כמו "ארץ טרופית יפה".

נוסטלגיה במיטבה(צילום: דוד וינוקור)

החגיגה המוזיקלית מתחילה כבר בדיסק השני. פסטיבלי הזמר והפזמון היו לאורך שנות ה-60 וה-70 אירוע השיא בלוח השנה הרדיופוני (ובהמשך הטלוויזיוני), והיוו מקפצה ללא מעט אמנים. בין אלה תמצאו כאן את "על כפיו יביא" (רבקה זהר), "פתאום עכשיו פתאום היום" (שלמה ארצי), "נח" (מתי כספי ושוקולד מנטה מסטיק) ו"סליחות" (יהודית רביץ). גם האח המודר, "דרור - למנצח שיר מזמור" שמותג כפסטיבל הזמר והפזמון בסגנון עדות המזרח, הוליד כמה רגעים בלתי נשכחים דוגמת "שתי אחיות" (עדנה לב), "חידה את לי" (בעז שרעבי), "כינור דוד" (שימי תבורי) וכמובן - "הפרח בגני" של זהר ארגוב, השיר הראשון שסדק את החומה שבין הז'אנרים. כיום, אפשר אמנם לברך על הפלת המחיצות, אך גם להתעצב שכבר לא כותבים שירים כאלו.

האוצר התרבותי שכאן יחזיק מעמד גם בשנים הבאות. על מה שצפוי לאכסניה שבמסגרתה הוא נוצר קצת קשה להתנבא. אוסף חובה בכל בית.