פרידה מאיש שכדורגל היה חייו
משה פריינטה ז"ל לא היה מוכר לרבים, אבל ההשקעה העצומה שלו במעלות ובקביליו יפו, והיחס האישי לשחקנים שראו בו אבא שני, הפכו אותו לדמות נערצת
כשמדברים על עסקנים ומשקיעים בעולם הכדורגל הישראלי, השמות הראשונים העולים הם יענקל'ה שחר, אלי טביב, אלונה ברקת ואם אתה חובב הקבוצה מקריית שלום, אז גם מיץ' גולדהאר. שמות אלו נקשרים לקבוצות הגדולות בישראל. לכסף הגדול. אי אפשר שלא לציין את העסקים הפרטיים של הבעלים השונים שהצלחתם קשורה יד ביד לתקציבי הקבוצות, שבשנים האחרונות מהווים גורם משמעותי להצלחה ולתוצאות טובות יותר של הנתמכות.
הליגות הנמוכות זוכות לפחות חשיפה. שם קצת קשה יותר להכיר ולעקוב אחרי המשקיעים השונים. בדר"כ, כדי להכיר את המעורבים בנעשה צריך להיות אוהד אמיתי ומסור או אפילו חבר מועדון. אחד המשקיעים הגדולים שהכירו הליגות הנמוכות בשנים האחרונות הוא משה פריינטה ז"ל. משה היה אוהד כדורגל בכל רמ"ח איבריו. אהבתו לכדורגל הייתה מעל ומעבר לכל דבר בחייו. השקעתו של משה בכדורגל התבטאה בדרכים רבות.
בעונת 2011/2012 משה נכנס שותף לקבוצת "סקציה מעלות תרשיחא". בתור חבר הנהלה הוא השקיע את מיטב כספו בביגוד, הנעלה, שיווק ופרסום הקבוצה ואף בהבאת שחקנים מליגת העל לקבוצה מהצפון. בתחילת עונה זו משה הכיר את דניאל טסאו, המכונה אצל חבריו "דיניו". דניאל היה שייך באותה עונה לבני יהודה, אך לא קיבל שם דקות משחק רבות. משה ראה אותו, התלהב והציע לו לעבור לשחק במעלות. הוא גם לא היסס, והחל במו"מ לקניית כרטיס השחקן שלו.
"משה היה כמו אבא שלי, עזר לי להשתחרר מבני יהודה, ניהל את המו"מ כולו לבד ולאחר שלקח אותי למעלות גם סידר לי עבודה ודאג שלא יחסר לי כלום, מנעליים מתאימות ועד לדירה שקרובה למגרש האימונים", אמר טסאו.. "אני מתגעגע למשה מאוד, אני לפעמים מוצא את עצמי נכנס לרכב ומתקשר אליו, פשוט הזוי שהוא כבר לא איתנו". טסאו התגלה כרכש מצוין לקבוצה, והבקיע את שער הניצחון נגד הפועל פ"ת שהעלה אותה לרבע גמר גביע המדינה בעונת 2014/2015.
לאחר ארבע שנים של השקעה אדירה, כלכלית וחברתית, פריינטה החליט להיפרד מהקבוצה עקב מחלוקות. הוא "נחטף" להיות מנהל קבוצת האוהדים של מכבי קביליו יפו, ללא תשלום ובהתנדבות מלאה. משה הציב את שחקני קביליו במרכז חייו ודאג שלא יחסר להם דבר. "משה היה בשבילי אבא שני", אומר תום מדהלה. "זה התבטא בכל הרבדים בחיים שלי. מהרגע הראשון הוא אימץ אותי, אם זה אומר עזרה בציוד, באימונים ואפילו בחוזה שנסגר באותה עונה, משה היה בן בית אצלנו, נכנס לכל המשפחה שלי ללב, היה אצלי בארוחות צהריים ואני אצלו לסתם ארוחות ערב ספונטניות. משה דאג לי כמו בן, חיבק אותי ואהב אותי כמו שרק משה יודע, אני אוהב וכל כך מתגעגע לשיחות שהיו לנו". "הכי אזכור ממנו זה את השמחה האמיתית לאחר הניצחונות", מוסיף שי כנפי, שאותו הביא משה לקביליו יפו מאחר שראה בו שחקן שיכול להוסיף ולשפר את הקבוצה.
אורי קרגולה, מאמן קביליו יפו, שיתף אותי בהרגשתו: "אני ומשה היינו ביחסים מאוד קרובים, כמו של אבא ובן, משה אהב תמיד לעצבן אותי עם החיוך השובב, תמיד עזר לי ולכל אחד מהשחקנים וההנהלה, כל בעיה או דבר שהיה חסר לאחד מאיתנו, משה מיד היה פותר, עם כל הרצון שלו, הקשרים שיש לו בכל מקום בארץ ועם הלב הענק. אני באמת מאחל לכל אחד להיות קרוב לאדם עם לב כמו שהיה למשה ז"ל. בכל פעם שאני נזכר בו או מדבר עליו בלשון עבר זה כל כך קשה לי".
בתחילת עונת 2016/2017 פריינטה החליט לעבור לניהול מחלקות הנוער והילדים, ושם לו ליעד לשפר את רמת המקצועיות. הוא דאג לביגוד, לנעליים ולכדורים ברמה גבוהה, לצד דאגה אישית לשחקנים עצמם.
אך השנה הוא הלך לעולמו לאחר שסבל משבץ מוחי במהלך משחק קבוצתו האהובה מכבי פ"ת. לאחר מספר ימים של מאבק עיקש נאלצו הרופאים לקבוע את מותו. להלוויתו הגיעו כ-2,000 איש, ביניהם שחקני כדורגל בעבר ובהווה, המשפחה ענקית ומאות חברים וקרובים שבאו לחלוק כבוד אחרון לאיש גדול עם לב רחב.
ככל שעובר הזמן, משפחתו של משה נחשפת ליותר ויותר סיפורים שלא שמעה על דמותו, שהמשותף להם דאגה יתרה, עזרה ענקית וכבוד הדדי כלפי כל מי שהכיר. משה תמיד שמח להיות הגורם שעוטף ומשרה אווירה טובה על הסובבים אותו. אצל משה לא היו דאגות ובעיות, ואם היו, הוא מיד היה נותן את הפתרונות המתאימים. המשפחה מתגעגעת, החברים זוכרים, ועולם הכדורגל? צמא לאנשים כמותו.