"מגיע לכם להיות במונדיאל"
הזכייה הדרמטית בצ'מפיונס ב־1999 ("המשחק הכי גרוע שלנו בעונת הטרבל"), פרגוסון ("הגדול בכל הזמנים"), הכדורגל הישראלי ("תמיד הצלחתם לייצר שחקנים איכותיים") והאתגר הבא ("נועדתי להיות מאמן"). דווייט יורק, אגדת כדורגל, קפץ לביקור
טדי שרינגהאם ואולה גונאר סולשיאר היו אלו שגנבו את ההצגה. באותו גמר צ'מפיונס קלאסי ב־1999, הם היו שני חלוצי מנצ'סטר יונייטד שעלו מהספסל כדי לסדר את המהפך המפורסם בתוספת הזמן מול באיירן מינכן.
אבל מי שניצב שם בחוד, לאורך כל 90 הדקות והאקסטרה, היה חלוץ פנטסטי שהעביר רק ארבע עונות במדי השדים האדומים, אבל הבקיע בשורותיה 65 פעמים ונצרב בתודעה בתור אחד השחקנים המלהיבים של אותה קבוצה אגדית. דווייט יורק, האיש שנולד בכפר כנען בטובאגו, הגיע לארץ כנען בשני בלילה כאורח חברת "היינקן", וכחלק מהפעילות השיווקית התארח בביתו של אוהד כדי לצפות במשחק בין ריאל לבאיירן.
עוד לפני כן, הוא זכה לקבלת פנים מחבקת של אוהדי יונייטד שחיכו לו בנמל התעופה. זה היה ההפך מהתקרית שעבר לאחרונה, כאשר כניסתו לארה"ב לא התאפשרה בגלל שהופיע במשחק ראווה באיראן ב־2015 והחותמת הבעייתית הופיעה בדרכון. אבל אלו חייו כיום של החלוץ המבריק, שמסתובב בכל העולם כשגריר של יונייטד.
"זו זכות גדולה להגיע לישראל", אומר יורק, "זו מדינה שתמיד רציתי לבקר בה, ו'היינקן' נתנה לי את האפשרות בזכות המבצע. אני נרגש, שמעתי הרבה דברים טובים על המדינה. הופתעתי מאוד שחיכו לי אוהדים בשעה מאוחרת בנמל התעופה. זה עדיין מפתיע אותי שאנשים מזהים ומעריצים אותי בכל העולם. כשחקן כדורגל אתה חי בבועה, וקל מאוד לא לשים לב לדברים האלה. כשאתה פורש זה פתאום מתגלה. לפעמים שחקנים דוהים בחזרה אל תוך האוכלוסייה אחרי שהם פורשים, אבל אותי מזהים בזכות מה שהשגתי עם יונייטד, וזה מרתק בעיניי".
היום אתה ממשיך לייצג את יונייטד בתור שגריר המועדון.
"זה דבר אחד להיות חלק מיונייטד כשחקן ולבדר אנשים בכל העולם, אבל להיות שגריר המותג, לטייל בעולם, לתת לאנשים מושג מהי יונייטד, לייצג את המועדון – זו דרך שונה לראות את הדברים".
אנשים נוטים לשכוח שהתחלת את הקריירה בעשר עונות באסטון וילה. איך קרה שהפכת מזוהה רק עם יונייטד?
"העניין הוא עוצמת ההשפעה. הצטרפות למועדון ענק עם מסורת והיסטוריה, עם המנג'ר הגדול בכל הזמנים, שיתוף הפעולה עם שחקנים גדולים. העובדה שהטבעתי שם את חותמי השאירה אותי בזיכרון כשחקן יונייטד, ובטח מה שהשגתי שם כבר בשנתי הראשונה, שזה משהו ששחקנים לא משיגים בעשור".
החבר ג'ורדי
אז מה באמת היה שם? את העונה ההיא הוא סיים עם טרבל, כשבתוכו האליפות הראשונה מתוך שלוש רצופות. הוא היה מלך השערים של ליגת האלופות באותה שנה (שמונה כיבושים) יחד עם אנדריי שבצ'נקו, וגם הכובש המצטיין של יונייטד עם 29 שערים בכל המסגרות. אבל מעל הכל, כאמור, היה אותו גמר צ'מפיונס.
"ככל הנראה, זה היה המשחק הגרוע ביותר שלנו באותה שנה", אומר יורק, "רק שהייתה בנו אמונה. היינו חבורה שידעה לחזור ממצבים קשים ועשתה זאת כל העונה. אתה פשוט חי באותו רגע, ויודע שזה לא נגמר עד לשריקה האחרונה. אלכס פרגוסון תמיד חשב בצורה הזו".
יונייטד לא מסתדרת מאז שהוא פרש.
"היה ברור שזה יהיה אתגר עבור מי שיחליף אותו. יש סיבה לכך שכינו את אולד טראפורד 'תיאטרון החלומות'. אנשים שילמו כסף בשביל בידור. שיחקנו בסגנון התקפי מאוד, וזו המורשת שהוא השאיר. הוא הביא הצלחה עקבית, וזה מה שחסר מאז שעזב, עקביות. תחת ז'וזה מוריניו יש שיפור, אני חושב שהוא האיש הנכון למועדון".
זכית פעם לחטוף מהעצבים המפורסמים של פרגי, "טיפול מייבש השיער"?
(צוחק) "אני יכול להגיד לך שבהחלט חטפתי ממנו כמה פעמים. זה דבר שאתה לא רוצה לחוות, אבל במבט לאחור, אני מבין מה הוא רצה. הוא דרש את הטוב ביותר, וברגע שלא סיפקת את זה, הוא כעס".
בזמן שאתה פנית לנתיב שלך, אחד מחבריך לשעבר לקבוצה, ג'ורדי קרויף, פנה לדרך אחרת והגיע לישראל כמנהל מקצועי.
"ג'ורדי היה חבר טוב ואנסה לפגוש אותו בזמן שאני בארץ. אחד הערבים האדירים שבילינו יחד היה אחרי הזכייה בצ'מפיונס, כי הוא הכיר את ברצלונה ולקח אותי. אפשר היה לראות איך המחשבות שלו רצות על המגרש. לא מפתיע אותי שזה מה שהוא בחר לעשות, כי הוא תמיד מתכנן קדימה, אוהב לארגן".
מתי נראה אותך על הקווים?
"אני חושב שנועדתי לאמן. דיברתי עם פרגוסון והוא אמר שאוכל להצליח בכך. אני רק מחכה להזדמנות הנכונה".
רגע השיא
זכינו גם לפגוש גם את הצד הרגיש של יורק החייכן. רק היה צריך להזכיר לו את ההעפלה עם טרינידד וטובאגו למונדיאל 2006 כדי שהקול קצת ירעד. "אני חייב להודות שצימררת אותי ברגע שהזכרת את זה", מודה יורק. "אנחנו מקום קטן, 1.3 מיליון אנשים, והחשיבות עבור האזרחים הייתה אדירה. הכדורגל מרגיע את כל הבעיות שיש לנו ונוטה לאחד את התושבים. ביום בו עלינו כל המדינה הייתה מחובקת. כל האלימות נעלמה, והייתה רק התרגשות. ההשתתפות עצמה במונדיאל עומדת כהישג לצד הטרבל עם יונייטד. להיות הקפטן, להוביל את הקבוצה, לייצג את המדינה ואת כל הקריביים. נגינת ההמנון הייתה הרגע הגדול ביותר בקריירה שלי".
נראה שהפעם הבאה בה תגיעו לשם תהיה כשהמונדיאל יגדל ל־48 נבחרות ב־2026. זו החלטה טובה לכדורגל?
"כחבר בוועדת הפיתוח של פיפ"א, אני מבין את המהלך, את הרצון לפתוח את המונדיאל למקומות נוספים. הבעיה שעלולה להיווצר היא איכות המשחקים. אנחנו לא רוצים לראות נבחרות שמובסות 6:0, 7:0. צריך לשמור על המעמד של המונדיאל כטורניר מיוחד. פיפ"א צריכה להיות זהירה ולדאוג לכך שכל בית יהיה חזק ושההתרגשות תישמר. אם זה לא יילך, תמיד אפשר לחזור ל־32 נבחרות".
ומתי ישראל תחזור למעמד?
"תמיד הצלחתם לייצר שחקנים איכותיים, שמשחקים בליגות הבכירות, ואין סיבה שזה לא יקרה. גם הליגה כאן טובה. מגיע לכם לחוות את ההישג הזה. השחקנים המנוסים מהליגות באירופה צריכים להביא איתם לנבחרת את הידע בנוגע למה דרוש כדי להצליח, את הפוקוס, את הנחישות.
"אני יודע שהייתם קרובים מספר פעמים ולא הצלחתם. המאמנים חייבים לשכנע את השחקנים שהם טובים מספיק כדי לעשות את זה. אולי בישראל ההורים רוצים שהילדים ילמדו ולא ישחקו כדורגל, ואני מבין את זה, אבל חשוב שישחקו מגיל צעיר ושיידעו שיש עתיד בענף".
שיחקת בקבוצה חלומית, אבל אני רוצה לאתגר אותך. מי היה השחקן הטוב ביותר שהופיע לצדך?
"זו שאלה קשה, אבל עבורי, תמיד היה שחקן אחד שבלט מעל כולם, ודווקא היה שקט מאוד. וזה פול סקולס. בעיניי הוא השחקן שיכול היה לעשות הכל. גם באימונים כולם רצו לבחור אותו ראשון כשהתחלקנו לקבוצות. הוא היה הטוב ביותר".
ומי היה היריב שהכי שנאת לפגוש?
"לא היה שחקן כזה, אלא קבוצה – ריאל מדריד. שיחקתי נגד שחקנים וקבוצות נפלאים, וריאל היא היחידה שלא הצלחתי לכבוש מולה".
מצטער שלא יצא לך לשחק שם?
"אשמע חמדן אם אדבר על החמצות. הגעתי ממדינה קטנה, שיחקתי כמקצוען 20 שנים. אין לי חרטות. בורכתי במה שניתן לי, גם בכך שהזדמן לי להגיע לישראל ולחלוק את הסיפור שלי. אני מקווה שיום אחד מישהו יקרא את הראיון הזה וישאב ממנו השראה. גם אם הוא ייגע רק באדם אחד וידחף אותו להשיג את המטרה שלו, זה יהיה שווה הכל".
לפנייה לכתב/ת 
