גם דור ה-Y עושה סרטים על השואה
בלי תאורי זוועות וללא גטאות - יוצרי קולנוע צעירים עדיין מתעסקים בזיכרון השואה, אבל בדרכים שונות מהצפוי. צפו בשני סרטים קצרים בנושא, האחד מציג בעזרת אנימציה את השינוי שעבר הסופר וניצול השואה ק.צטניק בעקבות טיפול בסמי הזיה, והשני עוסק במפגש בין ישראלים וגרמנים דור שלישי
72 שנים חלפו מסיום מלחמת העולם השנייה, והנושא עדיין בוער אצל יוצרים צעירים, דור שלישי לשואה. שני סרטים קצרים מבית הספר לאמנויות הקול והמסך במכללת ספיר ניגשים לנושא מזוויות חדשות - לא תיאור של הגטאות והזוועות, אלא סרטים המתעסקים בעיבוד הטראומה הקולקטיבית והאישית, עם ראייה גלובלית הכוללת מסקנות לעתיד. דור ה-Y על השואה.
"המסע אל הפלנטה האחרת" - תום קלס
סרט האנימציה של תום קלס מספר על המסע התודעתי שעבר הסופר וניצול השואה ק. צטניק (יחיאל די-נור) בזכות טיפולים בסמי הזיה (LSD) בהולנד בשנות ה-70. את הטיפולים, שהיו חוקיים בתקופה, ביצע ד"ר יאן באסטיאנס על ניצולים רבים, ומטרתם הייתה לעזור לניצולים לעבד מחדש את הטראומה שעברו ולהתמודד איתה.
ק.צטניק היה אחד המטופלים המפורסמים בשיטה, ובראיון לערוץ הראשון, שמהווה את הדיבוב לסרט, הוא מספר על חוויותיו עם הסם. "בזכות הטריפים שעבר, ק.צטניק הצליח לראות לראשונה את הגרמנים והנאצים כבני אדם ולא כמפלצות", מספר היוצר קלס, דור שלישי לשואה. "ק.צטניק נודע בביטוי שלו 'אושוויץ כפלנטה אחרת'. בכך הוא בעצם הרחיק את עצמו מהאירוע - עבורו זה היה משהו שרק מפלצות יכלו לעשות ושהיה יכול להתקיים רק ביקום אחר. בעקבות הטיפולים הוא שינה את גישתו לשואה ואף אמר כי הטיעון שלו מזיק לזכרה. בעיניו צריך לזכור שאלו היו בני אדם, לא מפלצות שעשו את הזוועות, וזה יכול לקרות שוב".
למה החלטת לעסוק דווקא בנושא הזה?
"במהלך הלימודים התעסקתי הרבה בעצמי, הסרטים שלי היו מאוד אישיים. כשהגעתי לסרט הגמר החלטתי שנמאס לי ושאני מחפש לעשות משהו אחר. התחלתי לחפש חומרים על זיכרון, עם דגש על זיכרון קולקטיבי. היה לי חשוב למצוא סיפור שבו האנימציה תהיה חלק ממנו, ולא משהו כפוי. נתקלתי בסיפור שלו והוא מאוד הדליק אותי, גם כי אפשר להגיד פה משהו על זיכרון וגם כי הטיפולים והמסעות שהוא עבר מאוד מתחברים לאנימציה. בסופו של דבר אני חושב שככה הוא היה רוצה שיזכרו אותו, אנחנו זוכרים את האמרה שלו על אושוויץ או את ההתעלפות במשפט אייכמן, אבל פחות זוכרים את המסקנות שאליהן הוא הגיע לקראת סוף חייו".
איזה הבדל אתה רואה בין הסרטים שדור ה-y עושה על השואה לעומת דורות קודמים?
"המרחק מאפשר נקודת מבט אחרת. הנושא כבר לא כל כך אישי. בגלל זה אנחנו רואים יוצרים שמשתמשים בהומור או באמצעי מבע פחות מקובלים לז'אנר. יש תפיסה שאומרת שאי אפשר להסביר במילים, בתמונות או בציורים את מה שקרה בשואה, ואני יוצא נגד זה, בגלל זה גם היה חשוב לי להכניס דימויים עכשוויים לסרט, למשל את תל אביב. בעיניי ברגע שאומרים 'אי אפשר' ו'אסור', אנחנו לא באמת מתמודדים עם הנושא - ואז זה בדיוק כמו שק.צטניק אמר, 'זו פלנטה אחרת'".
(הסרט הופק בעזרת קרן פרלוב לקולנוע תיעודי והשתתפו בעשייתו רגב טובים, עליזה מורס, ויקה אילאשוב, גלי דואק ועינת בר-יוסף)
"מלחמת העולם השנייה דור שלישי" - אלעד אייזן, גיל לרון ושחר מדמון
גם סרטם של אלעד אייזן, גיל לרון ושחר מדמון מתעסק בנושא בצורה ייחודית. באמצעות ראיונות שקיימו עם צעירים גרמנים וישראלים, הם מנסים לבדוק היכן הנושא של השואה פוגש אותם כיום. "הישראלים פחות הפתיעו אותנו, כי אנחנו מכירים אותם. אבל אצל הגרמנים דווקא הרגשנו רוויה מסוימת, גישה שאומרת 'אוקי, בסדר, אבל לא אנחנו עשינו את זה'". מספר אייזן. "כמו אצלנו, גם הם לומדים הרבה על השואה, אבל אצלם מדגישים את האשמה, וממה שראיתי, הם כבר מעבר לכך".
למה החלטתם לעסוק דווקא בנושא הזה?
"המשפחה של סבתא שלי נספתה בשואה, ולשאר היוצרים יש סיפורים דומים לכך. מצד שני, האפשרות שאולי נלך לטייל או לגור בברלין קיימת אצלנו - הצורך לסרט עלה מההתנגשות הזאת".
מה היה חשוב לכם להעביר?
"בהתחלה רצינו להגיד שזה לא נושא פשוט, שיש המון דעות בנושא. עם הזמן הבנו שהאמירה 'זה לא אנחנו, זה אנשים
אחרים עשו את זה', מסוכנת. לגרמנים לא היה גן מסוים שגרם להם לעשות את מה שהם עשו - הם היו בני אדם, ולבני אדם יש נטייה לעשות דברים רעים לאנשים אחרים. אנחנו חייבים ללמוד מזה".
איזה הבדל אתה רואה בין הסרטים שדור ה-y עושה על השואה לעומת דורות קודמים?
הסרט הזה מציג הרבה דעות כי אנחנו מאוד מחוברים. טיילתי עם גרמנים, ובפייסבוק מאוד קל להגיע לאנשים ולשמוע מה הם אומרים, הדור הזה פתוח להרבה פרספקטיבות במקום לחיות רק את הנרטיב של הישראלים. בנוסף עבר זמן, אז אני חושב שעברנו איזשהו עיבוד לנושא".
