"תנו לי לראות קלאסיקו עם הנכד"

מדינת ישראל, שלום: "אני ניצול שואה בן 85, חולה, וחזרתי לארץ אחרי 25 שנה כדי לסיים כאן את חיי. לא ביקשתי את הפיצויים שאת חייבת לי מהגרמנים. גם לא את התרופות שאני צריך ושאין לי את היכולת לממן. רק רציתי לראות את המשחק עם הנכד שלי, שנורא חיכה לזה, ואת לא מאפשרת לי". מוקדש לאריה שוחט ז"ל, איתו לא הספקתי לראות כדורגל

עוז אביב, KICKפורסם: 23.04.17 , 11:21

"שלום, הגעתי למדינת ישראל?"

״כן, עם מי יש לי הכבוד?״

״אריה, חזרתי לארץ אחרי 25 שנה באירופה. אני בן 85, חולה, והחלטתי לסיים את חיי כאן, במקום שבו הקמתי את משפחתי״.

״ברוך הבא אריה, במה אוכל לעזור?״

״אני מבקש לשוחח עם שר התקשורת, בבקשה״.

״הוא עסוק מאוד״.

״כן... שמעתי שהוא נורא עסוק...״

״אולי אני אוכל לעזור?״

(צילום: EPA)

״אולי... הבטחתי לנכד שלי שנצפה יחדיו באיזה משחק כדורגל שהוא נורא מחכה לו. הוא הצעיר מכל נכדיי, עוד לא יצא לנו לבלות הרבה יחד, ואת יודעת איך זה, הזמן לא עוצר מלכת ואולי זאת ההזדמנות האחרונה שלנו. הבעיה היא שהבנתי שלא משדרים את המשחק״.

״אתה ודאי מדבר על הסופר קלאסיקו. נכון, הוא לא משודר כי הוא מתקיים בערב יום השואה״.

״באמת?! עדיין מציינים את זה פה? כל הכבוד, האמת, הפתעת אותי״.

״מה קרה לך אריה? ברור שאנחנו מציינים את היום הזה, וכך נעשה בכל שנה״.

״נחמד לדעת, כי בפעם האחרונה שציינו זאת בכל העולם, אפילו מביתי שבגלות יכולתי לשמוע את המסיבה הגדולה שהתקיימה באילת. אבל זה באמת לא חשוב עכשיו. אז תגידי, איך את יכולה לעזור לי לצפות במשחק עם נכדי?״

״אריה! אני מתפלאת עליך? בערב יום השואה אתה מתעקש לראות כדורגל?״

״עם הנכד שלי, למה לא?״

״בכל זאת, ציפיתי ממך לכבד את היום הזה קצת יותר. מיליוני יהודים נספו, אפשר לוותר על משחק כדורגל בשביל לכבד אותם ואת היום הזה״.

״לכבד? אולי באמת הרבה השתנה כאן כשלא הייתי, ממתי מכבדים פה? אני עזבתי אותך לפני 25 שנה בגלל חוסר כבוד, עכשיו אפילו לבלות עם הנכד שלי את לא נותנת לי״.

״הנה לך, העובדה שלא משדרים את המשחק זאת ראיה לכך שאני זוכרת ומכבדת״.

״אני מאוד מודה לך באמת, איך שאת זוכרת ומכבדת את הוריי, אחיי ואחיותיי שנספו בתופת הנוראית הזאת שעברנו. אבל מה איתי?״

״מה איתך?״

״מה עם לכבד את הרצונות שלי?״

״לראות כדורגל?״

״עם הנכד שלי, כן.״

״זאת בקשה ממש מוגזמת אריה!״

״מה כבר ביקשתי?! בילוי נחמד עם הנכד הקטן שלי? לא מספיק שעזבתי בגללך את המשפחה שהקמתי כאן כדי לחיות בכבוד שאני חושב שמגיע לי, עכשיו כשחזרתי אלייך אני לא יכול לבלות עם הנכד שלי? לא ביקשתי את הפיצויים שאת חייבת לי מהגרמנים, לא ביקשתי את התרופות שאני צריך ושאין לי את היכולת לממן אותן בעצמי, אפילו לא אכפת לי כבר שהחבר׳ה הצעירים שלך משווים את לימודי התואר שלהם ואת הפקקים באיילון למה שאנחנו עברנו. בסך הכל רוצה לבלות עם הנכד שלי מתי שבא לי, זאת בקשה כל כך גדולה?״

״אריה יקירי, עם כל הכבוד, הבקשה שלך מוגזמת!״

״כבוד של מי? לכבד את הנספים זה מקסים, אבל מה עם אלה שלא נספו, ששרדו? מה איתי? את לא מבינה שחשוב לי שהנכד שלי יוכל לצפות במשחק הזה? איתי, הסבא שלו!״

״אני מבינה, כבודך במקומו מונח, כשתמות תקבל אותו״