גלגלי הרוע

לפני שנתיים פרש מפולקסווגן היו"ר המיתולוגי שלה, פרדיננד פיך (80), אחרי עשרות שנים בענף הרכב. בעבר סיפר שאחרי התיכון רצה להיות מהנדס אווירונאוטי, אך כיוון שבשנות ה-50 המקצוע נאסר ללימוד בגרמניה, למד הנדסת רכב - והמשיך במורשת המשפחתית ממנה ניסה תחילה להתרחק.

היטלר ומרצדס - החזיק בה מניות(שאטרסטוק)

סבו, פרדיננד פורשה, נבחר על-ידי אדולף היטלר לתכנן את מכונית העם, הפולקסווגן, כאמצעי תעמולה עבור השלטון הנאצי. "בזכות היכולות והגאונות של המהנדס פורשה, כבר הושלם התכנון הראשוני של הפולקסווגן", התגאה היטלר ב-35', שנה אחרי צאת הפרויקט לדרך.

אביו, אנטון פיך, חתנו של פורשה, ניהל את מפעל פולקסווגן במשך מלחמת העולם, תוך שהוא סוחר עם הוואפן SS - הזרוע הצבאית של ה-SS - באסירי כפייה יהודים. ה-SS סיפק למפעל המכוניות כוח עבודה, ובתמורה קיבל רכבי קובלווגן, הרכב הצבאי שייצר המפעל במהלך המלחמה. שניהם, פורשה ופיך האב, נכלאו לשנתיים בצרפת אחרי המלחמה, בין היתר בגין האשמות שסייעו לשלוח למחנות ההשמדה בכירים בפיז'ו.

אם יש דבר משותף לכל יצרני הרכב הגרמנים, הוא הדילוג הלא-אלגנטי של הסקירות ההיסטוריות הרשמיות שלהם על פעילותם בין 1939 ל-1945. גם יצרני הרכב הגרמנים גויסו במלחמה לטובת מכונת המלחמה הנאצית. מרצדס, ב.מ.וו, פולקסווגן הצעירה שנוהלה בידי בני משפחת פורשה, אודי שנקראה אז אוטו יוניון, והשלוחות המקומיות של פורד וג'נרל מוטורס האמריקאיות, העסיקו בכפייה ובתת-תנאים אסירים יהודים, תרמו את חלקם ל"פתרון הסופי", וחלקם אף גילו אהדה לנאצים, בטרם עליית היטלר לשלטון.

פרדיננד פורשה מציג להיטלר את החיפושית שתכנן

בשנים האחרונות נחשפים פרטים על השנים האפלות של תעשיית הרכב הגרמנית, לעיתים במחקרים שמימנו היצרנים עצמם המכים כעת על חטא. "בכירים במרצדס נתנו לנאצים תמיכה חשובה עוד לפני שהיטלר עלה לשלטון‭,"‬ כתב ב-90' ההיסטוריון ברנרד בלון, מחבר הספר "מרצדס בשלום ובמלחמה"‭.‬ "ב-1931 מימנה מרצדס מודעות של המפלגה הנאצית בעיתוני התקופה.

אחרי שהיטלר נבחר, מכוניות מרצדס היו הפייבוריטיות שלו. לפי מסמכי מודיעין אמריקאיים, הוא אף החזיק אישית מניות בחברה. בכיר במרצדס היה חבר אישי שלו, ואף אסף אותו משערי הכלא כששוחרר ממאסרו אחרי ניסיון המרד הכושל ב-‭."1923‬ מרצדס גם העסיקה במפעליה אסירים יהודים. לפי בלון, לפחות 8 מהם נרצחו בידי מנהלי מפעל מרצדס או אנשי SS בעת שאולצו לעבוד במפעל החברה בפולין.

"כל המפעלים הגרמניים, ולא רק בתעשיית הרכב, העסיקו פועלי כפייה, ובהם יהודים, בגלל המחסור בכוח אדם. רוב הגברים הגרמנים גויסו אז לצבא", מסביר ההיסטוריון ד"ר דני עוזיאל מ"יד ושם", שמציין כי פולקסווגן קיבלה קדימות בהקצאת אסירים יהודים כי קיבלה אחריות גם לייצור טילי ה-V1 וחלקים למטוסי קרב וטנקים. "השאלה אם פורשה הבין את האופי הנפשע של המשטר ששירת חייבת להישאר פתוחה", אמר בעבר ל"דר שפיגל" ההיסטוריון פרופ' האנס מומסן מאוניברסיטת בוכום שבגרמניה, שהוביל צוות היסטוריונים שחקר את התנהלות פולקסווגן במלחמה בהזמנת החברה.

מומסן, שמת לפני שנתיים, אמר ב-2013 בראיון ל"ממון": "פולקסווגן העסיקה, למשל, קבוצת אסירים יהודים מהונגריה. התנאים לא היו קלים, אך עדיפים על מה שחיכה להם במחנות ההשמדה. אי אפשר לדעת כמה יהודים ניצלו בזכות העבודה במפעלים גרמניים‭."‬

היטלר ראה חשיבות רבה בתעשיית הרכב. השלטון הנאצי פיתח את רשת הכבישים המהירים בגרמניה, האוטובאנים, והיטלר עצמו דאג לתקציבים עבור קבוצות המרוצים של מרצדס ואוטו יוניון,‬ כדי שהישגיהן על המסלול ישפרו את תדמיתו של המשטר. ואכן, מכוניות המרוץ של שתי החברות שלטו במרוצי הגרנד-פרי בסוף שנות ה-30.

היטלר נואם - מכונית העם מככבת(AP)

אוטו יוניון ייצרה במהלך המלחמה מנועים למטוסי קרב ולרכבים משוריינים. לפי מחקר שפירסמו רודולף בוך מאוניברסיטת שמניץ ומרטין קוקווסקי, ראש מחלקת ההיסטוריה באודי, היא עשתה זאת גם באמצעות 3,700 אסירים יהודים שסיפק לה ה-SS. האסירים, שהועסקו במפעל החברה בצוויקאו, שוכנו בצריפים לא מחוממים, ואחרי המלחמה נשלחו 688 מהם ששרדו לצעדת מוות לקרלובי וארי, היום בצ'כיה. מחציתם מתו בדרך.

ב.מ.וו העסיקה במלחמה כ-50 אלף אסירים, חלקם יהודים. רובם הועסקו בפס ייצור למנועי מכוניות ומטוסים שהפעילה בתשלובת התעשייתית אושוויץ-בירקנאו, שהוקמה כדי לנצל עבודת אסירים, יהודים ואחרים, שהועברו למחנה. במפעלי החברה בוצעו הוצאות להורג של אסירים, ועשרות מהם מתו בכל חודש. כמו פרדיננד פורשה, גם גונתר קוונדט, בעל השליטה אז בב.מ.וו, ומי שיורשיו שולטים בה כעת, נעצר בתום המלחמה, אך שוחרר בלי שהועמד לדין.

להיטלר היה גם קשר קרוב להנרי פורד, שהזדהה עם המסרים האנטישמיים שלו וקידם אותם בארה"ב. ב-‭1938‬ הוא הגיע לגרמניה כדי לקבל את עיטור צלב הברזל על "תרומתו לתעשייה הגרמנית‭."‬ זה היה עשור אחרי שמיזג את פורד גרמניה עם החטיבה הכימית של א.ג. פארבן, שפיתחה וייצרה את גז הציקלון B, בו השתמשו הנאצים להשמדת יהודים.

פורד וגם אופל, השלוחה האירופית של ג'נרל מוטורס האמריקאית, שירתו במלחמה את שני הצדדים. בעוד מפעלי פורד בארה"ב ייצרו מפציצים לחיל האוויר האמריקאי, בנו מפעליה בגרמניה משאיות לצבא הנאצי. אופל הפכה באותן שנים ליצרנית הרכב הגדולה בגרמניה, מספקת בחינם כלי רכב לפלוגות הסער של המשטר הנאצי באזור המפעל הראשי שלה ברוסלסהיים, ומוכרת כמחצית מייצור משאיות הבליץ שלה לצבא הגרמני ולמפעלי הנשק שלו.

ג'נרל מוטורס תוגמלה על החלטתה להמשיך לעבוד עם הנאצים. כוח האדם של אופל זינק מ-17 אלף איש ב-1934 ל-27 אלף ב-1938. משאיות אופל בליץ לא רק היו הכי נפוצות בצבא גרמניה, אלא שימשו כתאי גזים ניידים, לפני הקמת תאי גזים במחנות ההשמדה. לכל משאית מוות כזו דחסו הנאצים 80 יהודים כל פעם.

ג'נרל מוטורס המשיכה בפעילות למרות ביקורת גוברת בארה"ב, אך כיוון שבאותן שנים לא היה מצב מלחמה בין המדינות, לא אסר הממשל בוושינגטון על הפעילות. "עלינו להגן על השקעה של 100 מיליון דולר שעשינו בגרמניה‭,"‬ הסביר ב-1939 היו"ר המיתולוגי אלפרד סלואן, מדוע החברה אינה מפסיקה את הפעילות ברייך השלישי. לאחר המלחמה טענו ראשי ג'נרל מוטורס ופורד שאיבדו שליטה בשלוחות הגרמניות שלהן, ולא היו מעורבות בפעילותן.

הכתבה התפרסמה ב"ידיעות אחרונות"