על גג העולם, האמיתי, מכל הבחינות

בשיתוף החברה הגיאוגרפית

הנשימה כבדה, פעימות הלב מתגברות והראש נהיה מעט סחרחר. אולי אלה המרחבים האינסופיים וההרים המושלגים שמקבלים את פניך. אולי אלה דגלי התפילה הצבעוניים המתנופפים ברוח, ואולי זה בכלל האוויר הדליל של "גג העולם". טיבט, ארץ הבודהיזם ה’לאמי’ והיהלום בכתר המזרח, היא ככל הנראה המקום המרתק ביותר באסיה ואולי גם בעולם כולו.

הרמה הטיבטית, אשר מתפרסת על שטח בלתי נתפס של כ 1,200,000 קמ”ר וגובה ממוצע של כ-4,900 מטרים מעל פני הים, נותרה חבויה ומסתורית בין רכסי ההרים האדירים של ה’הימליה’, ה’קראקום’, ה’טאנגלה’ ו’הרי הקונלון’. העוצמה של הנופים בלתי נתפסת. הרכסים העצומים, אגמים כחולים בגבהים מסחררים, מישורי עשב הנמתחים עד לאן שהעין משיגה. האזור גם זכה לכינוי ‘מגדל המים של אסיה’ ולא בכדי - הנהרות הגדולים במזרח מתחילים ברמה הטיבטית ביניהם הנהר הצהוב, נהר היאנגצה, המקונג, הגאנגס, הסלווין ועוד. השילוב הבלתי נתפס של נופים עוצרי נשימה עם תרבות בודהיסטית שאמאניסטית ותרבות נוודית מסורתית מספקים למטייל חוויה בלתי נשכחת.

עוצמה בלתי נתפסת של נופים(צילום: יובל לוי)

מעט ידוע על ההיסטוריה הטיבטית המוקדמת. המרחב העצום של אזור הרמה הטיבטית אוכלס במאות הראשונות לספירה על ידי מגוון רחב של עמי נוודים. עמים אלה פיתחו דת אנימיסטית-שאמאניסטית אשר זכתה לימים לכינוי ‘בון’ ובה נתנו ביטוי מרכזי למגוון אלים ומפלצות, רוחות ושדים אשר חיים במקביל לעולם בני האדם ומקיימים איתם יחסי גומלין. על התקשורת וההרמוניה בין כוחות הטבע לבין בני אדם היו אמונים ה’שאמאנים’ אשר דאגו לפייס או לגרש את הרוחות והשדים, הביאו מרפא לחולים וניהלו טקסים להבאת גשם או יבול טוב. עם התפתחות השלטון הריכוזי בעמק היארלונג שבדרום הרמה הטיבטית (והמקום שנחשב לערש התרבות הטיבטית) היתה דת ה’בון’ הדת הרווחת בין העמים הנוודים הטיבטים.

(צילום: יובל לוי)

היה זה רק במאה השביעית לספירה כאשר עלה לשלטון המלך סונגצן גאמפו והחל לפלוש לאזורים נרחבים ברמה הטיבטית ולהחיל את שליטתו עליהם. מסופר כי סונגצאן גאמפו התחתן עם נסיכה נפאלית וזאת הביאה עמה גם את הבודהיזם לטיבט, והמלך, כמוצא שלל רב, הפך את הדת החדשה לדת מדינה. בכך העביר את מוקד הכוח מכוהני ה’בון’ אל נאמניו. במקביל החל בסדרה של רפורמות חברתיות אשר סייעו לו להרחיב עוד יותר את שליטתו ואחיזתו באזורים השונים. שיא שליטתה של האימפריה הטיבטית הגיע בסוף המאה ה-8 כאשר הרחיבו את שליטתם לכל כיווני השמים. אחד מהישגיהם המרכזיים היה כאשר פלשו לסין ולראשונה בהיסטוריה גם כפו על הסינים הסכם בו ראו בהם הסינים אימפריה שווה.

(צילום: יובל לוי)

במאות השנים הבאות עברה האימפריה הטיבטית טלטלות פוליטיות וחברתיות שונות, מהפכות פנימיות ומלחמות בלתי פוסקות עם העמים השכנים ובראשם האימפריה הסינית שממזרח. למרות שכוחה בזירה האסייתית ירד משמעותית, פיתחו הטיבטים תרבות ייחודית שחיה ומשפיעה על העולם עד היום ושבמרכזה ניצב הבודהיזם הטיבטי.

הבודהיזם הטיבטי המכונה גם ‘בודהיזם טנטרי’ או ‘לאמי’ הוא מהמרתקים שבזרמי הבודהיזם. הוא למעשה שילוב בין הפילוסופיה הבודהיסטית הקלאסית עם זרם ה’מהאיינה’ הבודהיסטי, שרווח בסין יחד עם האמונות השאמניסטיות הקדומות של דת ה’בון’ (אשר יש מי שמחשיבים אותו כאחד הזרמים בבודהיזם הטיבטי). הצבעוניות חוגגת בבודהיזם הטיבטי אשר משופע באין ספור פסלים, ציורי קיר, גלגלי ודגלי תפילה, טקסים מרהיבים ומקדשים עצומים בהם חיים אלפי נזירים בני המסדרים השונים. המיתולוגיה הטיבטית כוללת אלים, שדים רוחות, מפלצות, גני עדן ומדורי גיהנום. עובר אורח שיציץ לרגע באחד ממקדשי או בתי הטיבטים יחשוב כי מדובר בדת אלילית ובעם פגני לכל דבר ועניין אך מי שיצלול פנימה אל תוך הפילוסופיה והמשמעות של כל פרט בפסיפס המרתק של דת זה צפויה לו חוויה מאירת עיניים ומרתקת מעיין כמוה.

(צילום: יובל לוי)

החל משנות החמישים נמצא רוב שטחה של הרמה הטיבטית תחת שלטון סיני ישיר אך גם לאחר שנים כה רבות נותרו הטיבטים מאמינים הדוקים והבודהיזם נוכח בחיי היום בכל שכבות האוכלוסייה. מאמינים רבים ממלאים את בתיהם בפסלי ותמונות המורים והאלים הקדושים, מקיפים את המקדשים השונים, עולים לרגל לאתרים הקדושים ומשתתפים בהמוניהם בחגים ובפסטיבלים הדתיים.

שטחי הרמה הטיבטית מיוחדים ומגוונים מאוד כמו גם האוכלוסייה הטיבטית המחולקת לכמה וכמה תתי קבוצות אתניות אשר דוברות בניבים שונים ומתהדרות בלבוש שונה ובמנהגים מעט נבדלים. כאמור, מרבית האזורים הטיבטיים נמצאים תחת שליטתה הישירה של סין אשר חילקה את השטח העצום לשטחים מנהליים שונים. האזורים המזרחיים משויכים למחוזות הסיניים דוגמת סצ’ואן וצ’ינגחאי ואילו החלקים המערביים מוגדים ‘כאזור האוטונומי טיבט’. בעוד באזור המזרחי התנועה למטיילים זרים חופשית יחסית, הכניסה ל’אזור האוטונומי טיבט’ דורשת אשרת כניסה מיוחדת ואפשרית רק בליווי מקומי מדריך צמוד. אך גם במגבלות אלה אין בהן ממש כדי לפגום מהחוויה המדהימה של הנופים המרהיבים, המקדשים הפעילים על אלפי הנזירים שחיים בהם או המפגש עם האוכלוסיה הכפרית והנוודית.

(צילום: יובל לוי)

העונה הטובה ביותר להגיע לאזורי הרמה הטיבטית הם חודשי הקיץ בהם מזג האוויר נעים ובמהלכו נערכים פסטיבלים מרתקים. אחד מהחגים המרתקים והססגוניים ביותר בלוח השנה הטיבטי הוא פסטיבל ה‘שוטון’ אשר נערך מדי שנה בסביבות סוף חודש אוגוסט. פסטיבל זה מושך אליו אלפי עולי רגל מכל רחבי טיבט. משמעות השם ‘שוטון’ היא 'יוגורט', על שם היוגורט שמחלקים הטיבטים שהגיעו מרחוק לנזירים אשר יוצאים ביום זה אל מחוץ לשערי המנזרים לאחר שהיו מסוגפים בו במשך חודשים רבים. במהלך הפסטיבל נגלה לעיני אלפי המאמינים ציורי טנגקה ענקים (ציור טיבטי קדוש) הנתלה מראשי ההרים. בנוסף נערכים ריקודים ומשתאות כמו גם מגוון של תחרויות כולל מרוצי סוסים, יאקים ועוד. למי שעומדת ההזדמנות, אל לו להחמיץ את ההזדמנות לחזות באירוע יוצא דופן זה.

טיבט היתה ועודנה קסומה ומסתורית הן בגלל מאות שנים בהן הייתה סגורה ומסוגרת לזרים והן עקב המחסור במידע והיכרות עם המתרחש בה, אלו הופכים את הטיול בחבלי ארץ אלו למסע מרתק ובלתי נשכח עוד יותר בעולם מרוחק שנות אור מעולמנו שלנו.

בשיתוף החברה הגיאוגרפית

בואו לטייל איתנו בטיבט