כלכלת ישראל צמחה ב-62% משנת 2000
מדובר בקצב צמיחה כמעט כפול מממוצע מדינות ה-OECD. האבטלה בשפל של כל הזמנים, התוצר לנפש עומד על 36 אלף דולר (מקום 24 בעולם) ומספר החרדים העובדים מזנק. גאווה כלכלית ליום העצמאות
למרות הביקורת העצמית הבלתי פוסקת, הלא פעם מוצדקת, לקראת יום העצמאות אפשר גם קצת לטפוח לעצמנו על השכם ולבחון את הישגיה של כלכלת ישראל, והם בהחלט רבים, במיוחד כשבוחנים את נקודת הזמן של השנים 2000 עד 2017.
הצמיחה המצטברת של המשק הישראלי הגיעה מתחילת המאה ל-62%, כמעט כפול מהצמיחה המצטברת של מדינות ה-OECD שעמדה על 32% בלבד. מאז משבר 2008, מדינת ישראל היא המדינה עם הצמיחה הכלכלית השנייה הכי גבוהה מכל 34 מדינות ה-OECD עם צמיחה מצטברת של 35% לעומת צמיחה מצטברת של 14% בלבד בממוצע במדינות ה- OECD.
מאז תחילת המאה ה- 21 מספר תושבי ישראל עלה מ- 6.2 מיליון ל- 8.6 מיליון והתוצר הישראלי הגיע ליותר מ-300 מיליארדי דולרים. תוצר לנפש של כ-36 אלף דולר בשנה, מעמיד את ישראל במקום ה- 24 מבין 187 מדינות. גם החרם הכלכלי על ישראלי כלל לא מורגש על ידי הסקטור העסקי. בישראל פועלות כבר יותר מ-350 חברות בינלאומיות מובילות, אשר בחרו בישראל לבניית מרכזי המחקר ופיתוח שלהן.
יתרות מט"ח בהיקף של יותר מ-100 מיליארד דולר מעמידות את ישראל כאחת המדינות עם הרזרבות לנפש הגבוהות בעולם. זוהי אינדיקציה חזקה ליציבות הפיננסית של המדינה. גם הגמישות הגבוהה של המשק הישראלי שמבוססת על אלפי חברות המתמחות ברובן בתחומי נישה, בעלות פיזור ענפי ותת ענפי נרחב, מאפשרים למשק להתמודד טוב יותר עם שינויים, זאת בניגוד לרוב הארצות המפותחות האחרות.
ישראל היא אחת מבין שתי מדינות מפותחות בלבד בהן יחס החוב הממשלתי לתוצר מתכווץ בניגוד למגמה העולמית. מתחילת המאה יחס החוב הממשלתי לתוצר ירד לרמות של 62% בלבד, לעומת מדינות ה-OECD בהן יחס החוב הממשלתי לתוצר עלה מ-59% בתחילת המאה ל- 103%. גם יחס החוב העסקי לתוצר ירד מ-75% ל-69% וזאת בניגוד גמור למגמה העולמית.
שיעורי האבטלה ממשיכים לרדת לתחתית של כל הזמנים: 4.3% בלבד. שיעורי ההשתתפות בכוח העבודה ממשיכים לעלות ל-64%. מגמות טובות בהרבה מאשר ב-OECD, שם שיעורי האבטלה עומדים בממוצע על 6.2% ושיעורי ההשתתפות בכוח העבודה של 60%. בולטות במיוחד נשים חרדיות ששיעור ההשתתפות שלהן בכוח העבודה קפץ ל-71%, גבוה בהרבה מהממוצע של הנשים הישראליות ששיעור ההשתתפות שלהן בכוח העבודה הוא 58%.
50% מהחרדים מתפרנסים, לעומת 32% לפני עשור
אפילו גברים חרדים התחילו לצאת לעבודה: לפני 10 שנים רק 32% מהם עבדו, ב-2017 כבר יותר מ-50% מהם מתפרנסים. מדובר עדיין בנתון נמוך, אבל מגמת השיפור היא מתמדת. שיעורי המס על עבודה בישראל נמוכים מאד באופן יחסי: המס האפקטיבי על הכנסה מעבודה עומד ב-OECD על יותר מ-30% בממוצע, בישראל המס האפקטיבי על עבודה הוא 16%.
יש לציין כי שיעורי המס הנמוכים על עבודה גם נובעים מן העובדה שהשכר הממוצע בישראל נמוך מן ה-OECD ועומד על כ-9,900 שקל (2,700 דולר) לחודש ובעיקר נמוך מאד השכר החציוני בישראל באופן יחסי, ועומד על כ-6,800 שקל בלבד. משמע, רבים מן העובדים מצויים במדרגות מס נמוכות. גם העובדה שקיים מס הכנסה שלילי לבעלי הכנסות נמוכות, מקטין את המס האפקטיבי על עבודה בישראל.
שיפור בפרמטר זה יקרה ככל ששכר המינימום יעלה עוד. ראוי גם לדעת כי חלק מהסיבות לשכר החציוני הנמוך הוא כי 28% מהעובדים במשק עובדים במשרה חלקית – אך 84% מתוכם עושים זאת מרצונם (בעיקר סטודנטים ואימהות לילדים קטנים). ראוי להדגיש כי לפי ניתוח של משרד האוצר קיים בשנים האחרונות שיפור ניכר בשכר החציוני ובשכר הממוצע בישראל ולכן הכנסות משפחות עניות גדלו פי 1.5 משל משפחות עשירות, זאת בין השנים 2007 ל-2015, כאשר ההכנסה נטו של חמשת העשירונים הנמוכים צמחה בקצב מהיר פי 1.5 מקצב הצמיחה של הנטו של העשירונים העליונים.
עדיין, מדד ג'יני מראה על פער גדול בחלוקת ההכנסות בישראל. במדד זה ישראל במקום נמוך מאד, מקום 31 מתוך 34 מדינות ה-OECD. ההסבר העיקרי לפער זה הוא שקיימים שני מגזרים במשק הישראלי, החרדי והנשים הערביות שבמשך שנים רבות, שיעורי היציאה לעבודה בהם היו נמוכים מאד ולפיכך התדרדרו מאד בחלוקת ההכנסות. שני מגזרים אלו יחד מהווים 83% מעניי ישראל. אך כפי שצוין קיימים במגזרים אלו שינויים טקטוניים של יציאה לעבודה ומגמות מאד חיוביות אלו כנראה ישפרו בעתיד את התוצאות של מדד ג'יני בישראל.
הישראלים מהמאושרים בעמי העולם
ישראל במקום 19 במדד הפיתוח האנושי של האו"ם, המדד מתייחס לתוחלת החיים, איכות הבריאות, רמת החינוך והידע ושמירה על רמת חיים סבירה. ברשימת 188 המדינות הנכללות במדד, ישראל ממוקמת במקום טוב בצמרת, באחוזון ה-90. הישראלים גם מהמאושרים בעמי העולם, מקום 11 מתוך 155 מדינות. לפי דו"ח המכון לדמוקרטיה, 55% מהערבים הישראלים גאים להיות ישראלים.
לפי הסקר החברתי של הלמ"ס, מעל 80% מההורים מרוצים מאוד ממערכת החינוך ושיעורי שביעות הרצון ממערכת הבריאות עולים על 75%. קיים גם שיפור ניכר בתוצאות של בחינות הבגרות, בעיקר אלו העונות על דרישות אוניברסיטאיות, בעיקר במגזר הערבי ובאופן בולט במיוחד במגזר הדרוזי. במגזר היהודי 56% מהתלמידים יכולים לעמוד בדרישות הסף לאוניברסיטה לעומת 46% לפני 12 שנים. במגזר הערבי המספרים קפצו מ- 30% ל- 45% ובמגזר הדרוזי קפיצה נחשונית מ-24% ל-52%.
מספר הלוחמות בצה"ל עלה פי 5 בין השנים 2012 ל-2017. בחילוץ והצלה ובהגנה אווירית קרוב ל-50% מהלוחמים הן לוחמות. במג"ב השיעור הגיע ל-35%. באותה תקופה מספר הפקידות בצה"ל ירד ב-30%.
הנתונים מראים כי יש לא פחות מאינפלציה של הופעות של אמנים זרים וכל הסיפורים על חרם תרבותי על ישראל הם לא יותר מעורבא פרח. כך, בשנת 2010 היו בישראל 22 הופעות של אמנים זרים, בשנת 2012 המספר עלה ל-42, בשנת 2014 המספר כבר קפץ ל-70. המספרים הם 106 לשנת 2015, ו-122 אמנים זרים שהופיעו בישראל ב-2016. בתוך שש שנים כמות ההופעות של אמנים זרים בישראל קפצה פי 5.
ד"ר אדם רויטר מנכל חיסונים פיננסים ויו"ר רויטר מידן (הנתונים מתוך הספר: "ישראל - סיפור הצלחה")
לפנייה לכתב/ת 
