מכתב אישי למהראן ראדי, אדם מדהים

אני מדמיין את עצמי בסיטואציה שלך. משחק כדורגל ברוטרדם, למשל. בשנה הראשונה שלי אני זוכה בתואר שחקן העונה, ומוביל את הקבוצה שלי לאליפות ראשונה מזה עשור. אחרי שתי אליפויות הקהל של הקבוצה שלי (!) מתחיל לקלל אותי כל משחק בגלל שאני יהודי. אולי לא כל הקהל - אבל זה מה ששומעים. ככה במשך חודשים. קללות קשות. היכולת שלי יורדת והפרשנים מטילים ספק בהמשך הקריירה שלי. אבל אנחנו זוכים באליפות שלישית ברציפות. בגמר הגביע אני כובש שער מדהים, אנחנו מנצחים את איינדהובן 2:6 וזוכים בתואר, בדאבל, בטרבל.

מהראן ראדי(צילום: אורן אהרוני)

ואז זורקים אותי מהקבוצה. אני נוחת באותה איינדהובן. זוכה איתה בשתי אליפויות. הקהל הגזעני ממשיך לצעוק "מוות ליהודים", להתפרע ולזרוק אבנים. ואז שואלים אותי בראיון על המשחק בשבוע הבא נגד רוטרדם, והקהל שלה. הכתב שואל: "כמה מתוק יהיה לזכות באליפות דווקא במגרש שלה?"

אני נשאר קול. לא נוטר טינה. מתעסק בכדורגל. אומר לכתב שהשאלה לא מכובדת.

מלך