"בחרת לקום, לא להרפות": דני רובס שר לאם השכולה
שחר גיא ז"ל נהרג ביום השני של מלחמת לבנון הראשונה. יממה לאחר שקיבלה את הבשורה המרה, נודע לאמו נורית שצבי וולף ז"ל - המתנדב שעלה לארץ ושאותו אימצה כבן נוסף - נהרג גם הוא. במסגרת פרויקט ההנצחה "יצירת חיי" של ynet ו"ידיעות אחרונות", היא נפגשה עם המוזיקאי דני רובס, שיצר בהשראת הסיפור את השיר "עשרים וארבע שעות". האזינו
במסגרת פרויקט ההנצחה "יצירת חיי", שיתפרסם מחר (יום א') ב-ynet וב"ידיעות אחרונות", פגש המוזיקאי דני רובס את נורית גיא, ששכלה את בנה שחר במלחמת לבנון הראשונה - ויממה לאחר מכן איבדה גם את צבי וולף, עולה חדש שאימצה לביתה כבן.
בהשראת המפגש, כתב רובס את השיר "עשרים וארבע שעות" - על הזמן שהפריד בין הבשורה הקשה הראשונה על בנה, לזו השנייה. "זה היה כמו אגרוף בבטן, חוסר אונים", סיפרה לו נורית.
הכתבה המלאה, המתעדת את המפגשים בין השניים ובה רובס מספר על התחושות שהותירו בו סיפורה של נורית ותהליך היצירה, תתפרסם במלואה מחר. בינתיים, אתם מוזמנים להאזין לתוצאה.
עשרים וארבע שעות / דני רובס
עשרים וארבע שעות
זה הזמן שצריך כדור הארץ
כדי לסיים להסתובב על צירו
עשרים וארבע שעות
מהרגע בו יום חדש האיר בקרניו
ועד שכיבה את אורו
זה הזמן שבין הבשורה הקשה
לזו הקשה לא פחות
זה הזמן בין הרגע בו שחר נפל
וזה בו צבי לא הצליח לשרוד
עשרים וארבע שעות...
עשרים וארבע שעות
את רואה את פניו המחייכות כתינוק
את מה שלא יוכל להיות
עשרים וארבע שעות
ואת זה שחיבקת אל חיק המשפחה
כמה קצת הם הספיקו לחיות
לא יראו על פניך יגון
בחרת לקום, לא להרפות
גשר על התהום שנעלת בתוכך
והן רכות השעות, וקשות
עשרים וארבע שעות
עשרים וארבע שעות
יממה שם בקיץ בשבילי לבנון
ביום מאובק וקרבי
עשרים וארבע שעות
מהרגע שבו שמעת ששחר נפל
ועד שסיפרו לך על צבי
ומהבור הזה צריך לקום, לעמוד
וליפול ולברוא בתוכך מבצרים וחומות
כמה קרוב לאיוב יכולות להיות
עשרים וארבע שעות.
לפנייה לכתב/ת 
