על ציונות, ציניות וחיות אחרות

הנה נתון שפורסם בשבוע שעבר בפייסבוק ובטוח לא שמעתם עליו: "בארבע השנים האחרונות עלו שמונה רוכבי סוסים לארץ ושינו את הלאום שלהם על מנת לרכב תחת דגל ישראל בזירה העולמית". כן, שמונה רוכבים מענף אולימפי מעל מאה 100 שנה.

הרוכבת דניאל גולדשטיין(צילום: יפעת זהר)

רוכבי הסוסים, לעומת זאת, לא רק שלא מזמינים אותם, הם אפילו לא מקבלים כסף על הכניסות שלהם לתחרויות. הם לא מקבלים מדים, לא להם ולא לסוס שלהם. אבל שבוע אחר שבוע הם מסתובבים בעולם עם הסוסים שלהם ורוכבים בגאווה, בכל רמה, תחת הדגל שלנו. אז מה יוצא לנו מזה? מעבר ליוקרה – חשיפה! כן, ישראל מקבלת חשיפה, כמו כל מדינה נורמלית, וזה קורה בזירת ספורט – יוקרתי ובינלאומי. וכן, חלקם אפילו מביאים קצת כסף לקופה, כי מסתבר שהם מתחרים באליפויות אירופה ועולם, ולפעמים ההישגים שלהם מכניסים כסף לקופה שלנו. לא שלהם חלילה. כי הם, אגב, לא מקבלים מהקופה שלנו כלום.

אכן, עלות אחזקת סוס היא גבוהה. גבוהה מאוד. ועלות הסוס עצמו ברמות הבינלאומית יכול להגיע לכמה מיליונים. אבל בואו נזכור את הכסף על הסוס משלם הרוכב )שנעזר אם יש לו מזל בספונסרים -שהוא מגייסים לעצמו(. בעוד אם נשווה לספורט "עממי" יותר, נוכל לראות כי עלות שחקן בכדורגל, הוא מיליונים רבים יותר. מעבר לקנית השחקן עצמו שעולה למועדון בין מאות אלפים לכמה מיליוניםטובים )שחלקו מגיע מהאוהדים אגב...( , הרי שגם משכורתו השנתית מסתכמת בכמה מיליונים נוספים. כמה מרוויח הרוכב? וכמה מרוויח סוס? לרוב כלום. ואם הם ממש טובים, אז מדי פעם הם מרוויחים - כמה אלפי יורו או דולרים. מה שאמור לכסות עלויות הובלה של הסוסים, האנשים וציוד ממקום למקום, בכל סוף שבוע, כל השנה, בכל העולם.ואם נפצע הסוס, כמו לכל אתלט זה יכול לקרות הרוכב לא שווה כלום. בלי סוס אין לו יכולת – להתחרות. בניגוד לשחקן במועדון, שמקבל כסף גם אם הו על הספסל, פה אין מי שישלם. - אז כן, כל העלויות האלו הן על הרוכב, וכן, כנראה שאתה צריך ספונסרים עם הרבה כסף שיאמינו בך גם כסף מהבית. ונכון, זה לא ספורט לכל אחד וזה לא ספורט עממי. אבל זה ספורט אולימפי! והוא מביא אליו יהודים רבים, שמאמינים בחשיבות ורוצים לייצג אותנו , בכל רמה שהם, מעבר לים תחת הדגל הכחול לבן.

ולטענה שהם לא באמת מגיעים לחיות בארץ יש לי תשובה פשוטה ישראל, היא לא מדינה לגידול – סוסים לספורט בינלאומי. נקודה. עם כל הכאב, בואו נהיה כנים החום לא מתאים לסוסים, אין לנו גידולים וחציר איכותי כמו באירופה. – שם הם גדלים במרעים ירוקים ופה אין לנו שטח או אישורי בניה לחוות מתאימות . אבל הכי קריטי -

לצאת להתחרות לאורך כל השנה בזירה הבינלאומית ועל מנת שיהיו לך תוצאות טובות, ישראל היא לא נקודת מוצא טובה. היא מרוחקת, והיא יקרה. נקודה.

אז אולי במקום להיות ציניים, נעריך קצת , בכל זאת, את הציונות שלהם, ונתחיל לשים לב שהאנשים הללו מביאים לנו כבוד, מבלי שביקשנו או עשינו מאמץ גדול, והם מביאים להשמעת התקווה במקומות שלא חלמנו עליהם לפני כן. הם מביאים את הדגל שלנו להתנופף בגאווה בזירות היוקרתיות ביותר מסביב לעולם. וזה אמרו להביא לנו קצת גאווה. חלק יהיו פה במסגרת משחקי הרכיבה על סוסים במכביה. אולי כדאי שלשם שינוי, נדע גם להגיד להם תודה.