שינויי התיפקוד ששינו את ההיסטוריה
בעקבות הפריחה של אנטוניו ולנסיה כמגן, חזרנו למספר סיפורים של שחקנים שהזזתם על המגרש הביאה לפריצה שלהם
בעולם הנדל"ן מכירים במשמעות המשויכת לצמד המילים - במיקום הנכון. "לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן", זו האמירה המפורסמת. בתרגום מהיר לשפת הכדורגל, פירוש הדבר הוא שערכו של השחקן יעלה אם יוצב במקום הנכון לו על המגרש. בעונה הנוכחית, אנטוניו ולנסיה ממנצ'סטר יונייטד למד זאת על בשרו. תסריט אנטוניו ולנסיה העונה הוא זה שזרק אותנו אחורה בזמן, לגלות מי הם השחקנים שנזקקו לשינוי קטן אך מכריע בכדי למקסם את כישוריהם על כר הדשא.
סר אלכס פרגוסון רכש את ולנסיה מוויגן ב-2009, הלביש עליו את החולצה מספר 7 המפורסמת של יונייטד וזרק אותו למים העמוקים. ולנסיה ניסה להתאים את רמת המשחק שלו לרמת הציפיות ממנו, אך החולצה הזו הייתה גדולה מדי עבור האקוודורי. כשלואי ואן-חאל הגיע ליונייטד לפני כשלוש שנים, אנטוניו ולנסיה כבר הוקע אל עמוד הקלון ונדחק אל השוליים באולד טראפורד. בשלב זה הוא כבר איבד הרבה מניות אצל האוהדים, זאת לאחר שנים בהן לא הצליח להותיר חותם בחלק הקדמי. ואן-חאל, מצידו, החליט שלא לומר נואש עם ולנסיה. בצעד מפתיע, בחר ואן-חאל לשלב אותו כמגן ימני. "דייויד מויס הציב אותי שם בכמה משחקים", סיפר ולנסיה לתקשורת הבריטית, " אך כשוואן-חאל הגיע הוא רצה אותי שם תמיד".
האקוודורי, היום כבר בן 31, החל בנסיקה מסחררת מאז שינוי המיקום שלו במגרש, כאשר השיא הגיע בעונה הנוכחית: "אני מרגיש שוב בן 21", התוודה לאחרונה המגן של יונייטד, שנהנה מעונתו הפורייה ביותר בקדנציה שלו באולד טראפורד. ולנסיה לא רק מוביל בקטגוריית דקות המשחק בסגל, אלא גם מוביל במרוץ לתואר שחקן השנה בקרב אוהדי יונייטד. ההכרה הזו היא לא דבר של מה בכך, והמספרים אותם הוא מעמיד בכל משחק, בשני צידי המגרש, ממקמים אותו כאחד מהמגנים המובילים באירופה נכון לעכשיו. ראיין גיגס, האגדה הוולשית של מנצ'סטר, שיבח את ולנסיה כשאמר: "הוא נראה טוב מאי פעם ושולט לחלוטין בצד הימני". ז'וזה מוריניו, שחייב תודה ענקית לקולגה ואן-חאל על טיפולו המסור בוולנסיה, שלף מן השרוול מחמאה גרנדיוזית למגן שלו: "הוא פשוט המגן הימני הטוב ביותר שיכול להיות לך. אין טוב ממנו בעולם כיום".
השינוי המתבקש של ולנסיה הגיע טיפה באיחור. אך עיקר הדבר הוא שלבסוף הגיע, ולולא השינוי הזה, אנטוניו ולנסיה היה ממשיך בדעיכה שלו מעמדת הקיצוני ונמנע מפריחה מחודשת ביונייטד. האיכויות שקיימות אצלו לא היו מקבלות במה ראויה, ומחמאותיו המעט מופרזות מכיוונו של מוריניו היו מתפוגגות להן יחד עם דקות המשחק של ולנסיה. למזלו של המגן, השינוי הזה נעשה והוא זכה להמציא את עצמו מחדש. אולם מלבד ולנסיה שמצא את מקומו, קיימים לא מעט שחקנים גדולים וידועים יותר מהמגן האקוודורי, שנזקקו להכוונה הנכונה מהאיש הנכון כדי למצוא את ייעודם על המגרש.
אנדריאה פירלו נחשף כ"רגיסטה":
את הקשר האיטלקי המזדקן ניתן להלל מעתה ועד הודעה חדשה. קסמיו של פירלו מלווים אותנו כבר כמעט שני עשורים, וכמה חבל שהארכיטקט מברשיה עורך כעת את צעדיו האחרונים במגרשי הכדורגל. שמו של פירלו עלה לגדולה לאורך השנים בעקבות איכויותיו כדיפ-פליימייקר, או כפי שמכונה התפקיד באיטליה -"רגיסטה". בתרגום לעברית פירוש המילה הוא "המנהל", מה שמדגיש את חשיבותו של השחקן והאחריות הגדולה הנגזרת מכך. התפקיד הזה מחייב אותך לסגנן את ההתקפות של הקבוצה ולנווט את הנעת הכדור, מבלי לזנוח את האספקט ההגנתי במשחק. פירלו חרט את דיוקנו על מהות התפקיד והביא אותו לכלל שלמות. אולם לפני שכיכב פירלו כרגיסטה, הארכיטקט הוצב בכלל באגף של מילאן. העמדה הזאת לא אפשרה לו להציג את רפרטואר המשחק הרחב שלו, גם לא כשהוזז לשחק מאחורי החלוץ.
כשחזר בהשאלה לברשיה, המועדון בו גדל, החליט המאמן האיטלקי קרלו מאזונה להציב את פירלו לראשונה כרגיסטה. זה קרה בעונת 2001/02. פירלו היה רק בן 21. "הוא סבל כששיחק מאחורי החלוצים", נזכר מאזונה, "כתוצאה מכך הצבתי אותו כדיפ-פליימייקר, פירלו נהיה לשחקן שהוא נהיה ומאז הוא זכה בהכל". רעיונו המבריק של מאזונה איפשר לנו ליהנות ממסירות האומן והחזון היצירתי בניהול המשחק של הארכיטקט. פירלו הפך מודל לחיקוי לכל שחקן שהחשיב עצמו כרגיסטה, ומאזונה, מגדולי המאמנים של הסרייה א', ממשיך להתהדר עד ליום זה ביצירת המופת שלו: "כל הסגל היה נוהג לצחוק עליי ועל הגילוי שלי, למזלי מדי פעם אנשים עוד זוכרים לזקוף זאת לזכותי".
בייל עולה להתקפה:
הוולשי המצוין, שעד לא מזמן שיחק עם תווית השחקן היקר ביותר בהיסטוריה (עד שבא פוגבה לקחת ממנו את הנטל), החל בתור מגן שמאלי בסאות'המפטון, קבוצת האם שלו. כשצירף אותו הארי רדנאפ לטוטנהאם ב-2007, בייל הצעיר החל להראות לעיתים גם את היכולות הנהדרות שלו כשהשתלב להתקפה משמאל. בייל שרף את הקווים בווייט הארט ליין בעזרת הריצה האופיינית לו, ועם הזמן רדנאפ קיבע את בייל בחלק הקדמי. על כך הרחיב המאמן הוותיק באוטוביוגרפיה שהוציא לאור לפני מספר שנים: "אני חזיתי שהוא יהיה הכריסטיאנו רונאלדו שלנו. תמיד הרגשתי שיש בו יותר מאשר רק מגן שמאלי".
היה זה ערב ליגת האלופות החלומי בסן סירו שהפך את בייל לקונצנזוס באירופה, לאחר רסיטל מרהיב של הוולשי. באותו משחק משוגע של שלב הבתים מול אינטר של רפא בניטס, בדקה ה-10 הנראזורי היו כבר ביתרון של שני שערים. אורליו גומש, אז שוערה של טוטנהאם, הספיק לראות כרטיס אדום בשלב זה. עד למחצית לוח התוצאות הראה 4-0 לאינטר. בייל, שהיה אז רק בן 21, החזיר את טוטנהאם לחיים עם שלושער נהדר מאגף שמאל, וזכה לשבחים רבים מרחבי אירופה. מאז אותו משחק נהדר הוא המשיך להתפתח ונהיה למכונה המשומנת שאנו מכירים היום. למרות שהקרדיט ניתן להארי רדנאפ על ההסבה של בייל לחלק ההתקפי, ישנה מעט סקפטיות לגבייההנחה הזו, היות ורדנאפ נתפס מספר פעמים כשהוא טוען שבייל צריך להיות רק מגן. כך או כך, הוולשי גמל לו עם 56 שערים במדי טוטנהאם, לפני שחבר לרונאלדו ובנזמה כדי להשלים את ה-BBC במדריד.
"בלסינג אין די-סקולס":
עם 500 משחקים במדי מנצ'סטר יונייטד ו-25 תארים בסיומם, ביניהם 11 אליפויות ושני גביעי ליגת האלופות, פול סקולס נחשב לאחד השחקנים היותר גדולים שרגלם דרכה באולד טראפורד. הרקורד הנפלא שלו עם השדים האדומים הפך אותו לשחקן האנגלי המעוטר ביותר בהיסטוריה. סר בובי צ'רלטון, אליל אוהדי מנצ'סטר והאיש שסקולס זכה להשוואות אליו, טען בעבר: "המון שחקנים טובים לבשו את החולצה של יונייטד, אבל בהרבה מובנים פול סקולס הוא מהאהובים עליי".
מאפייניו הפופולריים של סקולס, ג'ינג'י נמוך, קשוח ומלא חוכמה, ליוו אותו לאורך קריירה שלמה של 20 שנה באדום. הם גם אלו שגרמו לצ'אביף קשרה לשעבר של ברצלונה, להכריז בפה מלא: "שנים האחרונות קשר האמצע הטוב שראיתי, השחקן השלם ביותר, זהו פול סקולס". למרות כי יש שיחשיבו אותו לאנדרייטד במובן מסוים, סקולס תמיד תויג כ"שחקן של שחקנים", כזה שכולם אהבו והתפעלו מכישוריו. סקולסי תמיד זכה לשבחים רבים, גם מיריביו הגדולים ביותר. זידאן כינה אותו "הקשר השלם ביותר", רונאלדו טען שסקולס הוא השחקן הטוב ביותר ששיחק עמו, אפילו מסי דיבר עליו כ"מודל לחיקוי ומקור להשראה". ללא ספק, סקולס היה התוצר האופטימלי של קשר מרכז-שדה. אז כמה יהיה זה מפתיע לגלות שאת ראשית דרכו ביונייטד עשה סקולס בתפקיד החלוץ.
רק ב-1997, שלוש שנים לאחר הבכורה שלו, אלכס פרגוסון הזיז את סקולס לקישור. ההחלטה הזו התקבלה לאחר שרוי קין נפצע וסיים את העונה מוקדם (תחילתה של סאגת קין-הלאנד), ופרגוסון קבע כי סקולס יתפוס את מקומו בקישור. מאז הטאלנט התמסר למשבצת במרכז המגרש, אם כי בתקופת ואן ניסטלרוי באולד טראפורד, סקולס "חטא" מפעם לפעם ושיחק מאחורי החלוץ ההולנדי.
כיום ניתן לראות כי וויין רוני מחקה אותו. גם הוא ערך את השינוי מעמדת החלוץ למרכז השדה בדומה לסקולס. "תמיד ידעתי שיום אחד זה המקום בו אשחק", סיפר רוני, "אז למדתי והתבוננתי במה שסקולס עשה". ההבדל המכריע הוא שסקולס הוסב לקישור בצעירותו, ורוני עשה זאת בשלהי הקריירה כשהשיא כבר מאחוריו.
בסופו של יום ולמרות הקשיים המלווים לדבר – שינוי הוא לא בהכרח דבר רע. לאחר תהליך הסתגלות מאיים אך נסבל, השגשוג וההצלחה יכולים להגיח דווקא מהמקום שלא היה בתכנון מלכתחילה, אך לימים יתגלה כמתאים והנכון ביותר. זאת למדנו מהסופרסטארים למעלה, ולמען האמת לא חסרים עוד סיפורים דומים על כוכבים נוספים שעברו אותה דרך - בסטיאן שוויינשטייגר תופקד בכנף לפני שפרץ כקשר דפנסיבי, פרננדו טורס חיפש להיות כמו אחיו הגדול וניסה לעמוד בשער עד ששבר את שיניו במשחק, ותאמינו או לא, ג'יג'י בופון בכלל החל את דרכו כקשר לפני שגילה את יכולותיו בין הקורות. אם ובמקרה פגשתם בסיפורים דומים על השחקנים הגדולים שזכו לעדנה מחודשת, אתם מוזמנים לשתף אותנו בתגובות למטה.
לפנייה לכתב/ת 
