אלונה ברקת היא האלופה
אישה אחת שבזכותה כל זה קרה והיא האחראית הראשית לסיפור ההצלחה שנמשך עשור שלם, לא רק בשנתיים האחרונות. וגם: מה האליפות שווה אם ילד בן 23 חוזר הביתה עם פנס בעין?
שתי הדקות האחרונות אי שם באצטדיון בנתניה, מספרות סיפור של עשור. סיפור של הצלחה. אישה אחת נטמעת בתוך אלפי אוהדים. אישה אחת שהיא הסיבה לכך שחייהם השתנו. אישה אחת ששמה את באר שבע על המפה, שוב.
שתי דקות לסיום המשחק, אלונה ברקת לא יודעת את נפשה מרוב מתח. התוצאה כבר 1:2 לבאר שבע ולא נותר הרבה זמן, ברור שבאר שבע אלופה. אבל אלונה במתח. ככה זה כשמפעל החיים שלך בדרך לכבוש שוב את כתר האליפות.
המתח שלה אמיתי. היא אפילו לא יודעת שמהצד עומדים עשרות צלמים ומצלמים את התגובה שלה. היא אפילו מתחילה לעודד. אבל אז, כשמגיעה שריקת הסיום, את אנחת הרווחה שלה אפשר היה להרגיש גם ביציע של אוהדי מכבי ממול. היא הבינה: הפועל באר שבע אלופה! הפועל באר שבע אלופה שוב.
החיבוקים שהחליפה עם האוהדים, הוכיחו שוב שיש כאן סיפור אהבה. סיפור אהבה שידע מורדות קשים עם השנים שכמעט גרמו לעזיבתה, אבל אלונה נשארה. היא נשארה כדי להביא את הפועל באר שבע לפסגה, וחשוב מכך - כדי להשאיר אותה שם.
בדקה ה-75 בניצחון על מכבי הערב בנתניה, נראה היה שהפועל באר שבע רוצה לחגוג בשבוע הבא בטרנר ומסתפקת בתיקו. ״אין לה את הקילר אינסטיקנט״, אמר אחד האוהדים. והאמת? שהסכמתי איתו, הכוח הזה לנצח את היריבה הגדולה בחוץ ולחגוג אליפות בבית שלה - זה משהו שבא עם מסורת.
אבל הפועל באר שבע הוכיחה שוב בפעם המי יודע כמה - אין דבר כזה בלתי אפשרי. אנחנו חוגגים אליפות במשחק חוץ נגד מכבי תל אביב.
ועכשיו מילה ברמה האישית: מאז שהתחלתי לכתוב את הטור האדום באתר זה, הרגשתי על בשרי את ההתנשאות המכביסטית והזלזול בהפועל באר שבע כקבוצת כדורגל, ובעיר באר שבע בכלל. לא יעזור לכם, אנחנו כאן כדי להישאר.
ומילה לסיום: כל האליפות הזאת לא שווה כלום אם ילד בן 23, חוזר הביתה עם פנס
בעין אחרי לינץ' של אוהדי מכבי. "הרגשתי כמו לינץ׳ ברמאללה", הוא אמר. אם זה הכדורגל בישראל - אני לא רוצה להיות שותף בו. ביזיון.
לפנייה לכתב/ת 
