גאל גרסיה ברנאל: "מה שאני עושה הוא פוליטי"
הוא התנגד למדיניות טראמפ בטקס האוסקר האחרון, לא חושש לצאת נגד הפוליטיקאים בארצו ("מדהים כמה הם לא אתיים") והספיק לגלם פעמיים את המהפכן צ'ה גווארה. עתה, השחקן גאל גרסיה ברנאל, חוזר לעוד דרמה פוליטית - הפעם סביב היעלמותו של המשורר פבלו נרודה. בראיון ל-ynet לרגל יציאת הסרט, הוא מדבר על כוחה של השירה ומודה שהוא כבר לא צריך לחפש את השירותים בפסטיבל קאן
כשכוכב הקולנוע והטלוויזיה גאל גרסיה ברנאל היה בן 14, הוא כבר לימד קרוא וכתוב ילידים אינדיאנים בכפרים במקסיקו, ותמך במאבקם של בני חבל צ'יאפאס. ככה זה, כששני ההורים שלך הם שחקנים אינטלקטואלים שמאלניים, שניחנו במודעות חברתית-פוליטית מפותחת. מאז, הפוליטיקה מלווה את השחקן בעל החיוך השדוני לכל מקום אליו הוא הולך. "באמריקה הלטינית למשל, כל דבר הוא פוליטי. אפילו הדרך שבה אתה קונה את האוכל או מדבר, היא החלטה פוליטית. גם בישראל, כל דבר קשור לפוליטיקה", אמר ברנאל.
בטקס האוסקר האחרון, כשברנאל הגיש את אחד הפרסים, הוא התייחס בעקיפין לטראמפ, למדיניות ההגירה שלו ולתכניתו לבנות חומה שתחצוץ בין מקסיקו לארה"ב, ואמר: "שחקנים בשר ודם הם מהגרי עבודה. אנחנו מטיילים ברחבי העולם, בונים משפחות, מייצרים סיפורים ובונים חיים שאי אפשר להפריד. בתור מקסיקני, אמריקני־לטיני ומהגר עבודה, וכבן אדם, אני נגד כל סוג של חומה שתפריד בינינו".
היית רוצה להיכנס לפוליטיקה?
"אני חושב שמה שאני עושה עכשיו הוא פוליטי. האם להיכנס לפוליטיקה ולבסס את עצמי בתחום הזה? כיום אני לא יודע אם זה מה שאני רוצה לעשות. פעם הייתי בטוח שאעשה זאת, אבל עכשיו אני תוהה האם שווה לבזבז על כך עשר שנים מחיי. הפוליטיקאים כיום, למשל בארצי, לא צריכים מישהו שיפיל אותם - הם עושים זאת בעצמם יפה מאוד. מטורף כמה הם לא פוליטיים, כמה הם לא אתיים ולא מוסריים".
גם בבחירת התפקידים שלו, ברנאל משתדל לבחור פרויקטים ודמויות עם נגיעה לפוליטיקה. וכך הוא גילם בעבר פעמים את המהפכן צ'ה גווארה. גם סרטו החדש "נרודה" של הבמאי פאבלו לארין (איתו ברנאל שיתף פעולה כבר בסרט "לא") עוסק בפוליטיקה - הסרט שהוצג ובלט במסגרת הצד היוקרתית "שבועיים של במאים" בפסטיבל קאן האחרון, ומגיע אלינו עכשיו, הוא אוטוביוגרפיה דמיונית של המשורר הצ'יליאני ואיש המפלגה הקומוניסטית פבלו נרודה, חתן פרס נובל, שנאלץ להסתתר ואף לגלות מארצו, בשל דעותיו ופעילותו.
ב-1973 נרודה מת מסרטן הערמונית, אבל במשך 40 שנה, רבים התעקשו שהוא למעשה נרצח לאחר ההפיכה הצבאית בארצו. בסופו של דבר, גופתו הוצאה מהקבר, והבדיקה הוכיחה שהוא לא הורעל.
ברנאל מגלם ב"נרודה" דמות מומצאת – בלש משטרה הנשלח על ידי שלטונות צ'ילה לאתר את המשורר המתחבא במקום מסתור, והוא עושה זאת על סמך חיפוש רמזים בשיריו. "גם הדמות של הבלש נדהמת משירה", סבור ברנאל. "זה גם המסר של הסרט - השירה נותנת לדמות של הבלש חיים, מאחדת אותו עם האויב אחריו הוא דולק, ומחייה אותו דרך התהליך. השירה מעניקה לנו הבנה אנאלוגית ולא רציונאלית. היא הכרחית לסתירת הרציונאליות".
"הסרט 'נרודה' מהווה ביטוי לשירה לדעתי. עכשיו משעשיתי וראיתי את הסרט, אני קורא שירה בצורה שונה. פרויד אמר שמשוררים הבינו לפניו את תוצאות מחקריו ואת התזה שלו. החיים של משורר הם שירה הלכה למעשה, ואמורים להיות גדולים כמוהו, מוכרחים להיות, בכדי שיוכלו להציג את יצירתם בפני האנושות כולה".
מתברר שברנאל גדל על שירתו של נרודה, אחד המשוררים הגדולים של המאה הקודמת. "בהתחשב בכך שבאתי ממדינה דוברת ספרדית, נרודה הוא חלק מהאסכולה הספרותית אותה למדתי. נרודה גדול כגדולתה של המאה העשרים. בכלל, נרודה הוא אולי מהמשוררים המפורסמים ביותר בעולם. אם נשאל סיני - הרי הם הרוב - יכול להיות שגם הם יכירו אותו. נרודה הוא שם דבר, כמו ברכט. הוא דמות מרכזית בחיינו".
"קל יותר להבין אותו דרך קריאה של שירי האהבה שלו. כשאתה צעיר ורוצה למצוא מישהי להשכיב. או להתאהב בה, אתה נעזר בשירים של נרודה. בצעירותי, הייתי בחור רומנטי ונהגתי לכתוב סיפורי ושירי אהבה בהם השתמשתי במילותיו של נרודה - וכשעושים משהו כזה, זה כמובן נשמע נורא. וזה גם לא עבד, אגב. ועדיין אין משהו חושני יותר מהשירים שהוא כתב כשהיה בן עשרים. הוא היה רק בן עשרים וכבר כתב שירים מדהימים, כאילו הספיק להיפרד משש נשים בחייו, כאילו היו לו ילדים, כאילו שכב עם מאות נשים. אני בטוח שעד גיל עשרים הוא שכב עם שתיים. בטוח. הוא אפילו לא נראה טוב - אבל זה כוח הדמיון".
"כן, כן. אני חושב שכן. את התוצאות ניתן לראות במה שקרה במהלך המאה העשרים. שירה בהחלט הייתה חלק מהותי מהשינויים שחלו בעולם. אולי זה נשמע נאיבי, ואולי מיושן, אבל הצורך בשירה גובר. אמנות היא פוליטית מטבעה - אבל כיום בפוליטיקה חסרה האמנות, כשפעם היא הובילה אותה. בארה"ב למשל, אין למשוררים את אותה החשיבות שהייתה להם לפני שישים שנה".
"פעם פוליטיקה הייתה זקוקה למבע אמנותי כדי להגן על המעורפל, לאחד אנשים לשם הרפתקה משותפת ועתיד משותף. הדור הקודם האמין שהעתיד יהיה טוב יותר, אבל הדור של היום מאמין שהעתיד יהיה רע יותר - וזאת משום שאין לנו נרטיב פואטי מספיק, כדי שנאמין".
במהלך הקריירה המרשימה שלו, ברנאל (38) עבד עם בכירי הבמאים – פבלו אלמודובר ("חינוך רע"), וולטר סאלס ("דרום אמריקה באופנוע"), אלחנדרו גונזלס אינאריטו ("אהבה נושכת", "בבל"), אלפונסו קוארון ("ואת אמא שלך גם") ומישל גונדרי ("מדעי החלום"). בשנים האחרונות הוא מעצים את מעמדו בארה"ב, בזכות הסדרה "מוצרט בג'ונגל", תוצרת אמזון. ברנאל ניצב במרכז שלוש העונות המשלבות סקס, סמים, יצרים, ותככים, על רקע סצנת המוזיקה הקלאסית בניו-יורק. יחד עם זאת, למרות ההצלחה, ברנאל מעדיף לשהות כמה שיותר במקסיקו ובארגנטינה, מאשר בארה"ב, לאור עידן טראמפ והגזענות-שנאת הזרים-הפחד מאחר.
"מוצרט בג'ונגל" מסתמכת על ספרה האוטוביוגרפי של בלייר טינדל, נגנית אבוב, שנכתב על סמך חוויותיה בפילהרמונית של ניו-יורק, ברנאל מגלם את המאסטרו רודריגו דה סוטה – מנצח ממריא שמציל את התזמורת ממשבר (דמות שמתבססת על המנצח גוסטאבו דודאמל). "אני מאוד נהנה לעשות את 'מוצרט בג'ונגל'", אומר ברנאל. "זה כיף לעשות סדרת טלוויזיה, ככה אתה מקבל דמות עם חיים ארוכים. כשזכיתי בגלובוס הזהב על הופעתי בסדרה, אחת המחשבות הראשונות שלי הייתה שהפרס מעניק חיים לדמות שאני מגלם, ומצד שני, החיים שלי לא משתנים. למחרת הטקס, הכנתי פנקייקים לילדים שלי (לברנאל יש בן ובת מזוגתו בדימוס השחקנית הארגנטינאית דולורוס פונסי. א.ק.)".
הסדרה נותנת לך תחושה של ביטחון כלכלי, בתור אבא?
"אני חסכני מאוד, ולא צריך הרבה כסף, אז אני מסתדר. יש לי את הזכות והמזל שלא לדאוג יותר מידי מכסף. אני יודע שזו בעיה יומיומית עבור מרבית העולם. כמובן שגם אני הייתי בעבר גם סיטואציות דומות".
איך אתה מתמודד עם התהילה שהתרגשה עליך בגלל "מוצרט בג'ונגל"? במיוחד בעידן הסלפי?
"פעם סתם קראו לזה תמונות. סתם צילמת את עצמך. האם זה קשה? אני לא ממש שם לב לזה. כשאין לי מצב רוח אני פשוט אומר לא ואנשים מקבלים את זה בהבנה. כשאני יכול או רוצה, אני מצטלם עם מעריצים. אני תמיד אומר שעדיף להכיר את מי שעומד מולך, מאשר רק להצטלם איתו כי בתמונה אין אינטראקציה ואין היסטוריה מאחוריה".
ואיך אתה מסתדר עם השטיח האדום? בטקסים כמו האוסקר וגלובוס הזהב, או בפסטיבל קאן?
"חווית השטיח האדום שלי כיום מהנה יותר מבעבר. אני נהנה ממנה. אני לא אשכח את הפעם הראשונה שלי בקאן – זה קרה בשנת 2000 ולא היה לי מושג איך הדברים עובדים. כיום אני יודע לפחות היכן השירותים...".
בצעירותך, סומנת כסמל מין. עכשיו, כשאתה מתקרב לגיל 40 ואב לשני ילדים, איך אתה שומר על המוניטין והדימוי של שובר לבבות?
"אני תמיד צריך לשמור על מסתורין...", צוחק ומשגר את חיוכו הביישני וממזרי כאחד.
