לא רק לילדים: תערוכה על טהרת הנייר
כדים שעשויים מדפי האנציקלופדיה העברית, אוריגמי של טנקים ומחברות בית ספר פרומות - הביאנלה לנייר במוזיאון ארץ ישראל מציגה תערוכה לכל המשפחה ומשתמשת בחומר הכי יומיומי לומר משהו אחר על החיים
העובדה שמדובר בתערוכה לכל המשפחה, לא גורעת מאום מאיכויותיה של הביאנלה לנייר במוזיאון ארץ ישראל. יש בה עבודות מרשימות שמפגינות וירטואוזיות בחומר, למשל תכשיטים עשויים מנייר, קיפולי אוריגמי וגופי תאורה. לצידן, עבודות מצוינות נוספות משתמשות בתכונות הנייר - השקיפות, הגמישות, היומיומיות שלו - כדי לומר משהו נוסף על המרחב שבו אנחנו חיים.
האוצרת ענת גטניו קיבצה עבודות של 65 יוצרים ויוצרות מתחומים שונים - אמנות, צורפות, עיצוב, טקסטיל ואדריכלות - שכולם משתמשים בנייר כחומר. חלק מהם מטפלים בו באופן מסורתי, יש המייצרים אותו בתהליכים טכנולוגיים ודיגיטליים וכאלה המשלבים בין הישן לחדש. דוגמה לכך היא המיצב 'לחצוב בחומר, לגלות את הרוח' של ססיליה ויטס וולקוב כשר, הכולל כדים בעלי מראה עתיק העשויים מדפים חתוכים של האנציקלופדיה העברית. הנראות המושלמת שלהם, הגורמת להתפעלות רבה, היא פרי תכנון דיגיטלי וחיתוך בלייזר.
יש משהו קל יחסית בלאצור תערוכה שהמשותף לכל העבודות בה הוא החומר - קו מאחד טכני כביכול. ואולם, הצלחתה תלויה במידת האיכות של כל אחת מהעבודות בנפרד, ובאופן הצבתן יחדיו, ואין ספק שמבחינת שני הפרמטרים האלו גטניו עשתה עבודה טובה מאוד.
בתוך כל המערך המצוין הזה יש כמה עבודות שאהבתי במיוחד: 'ספינות רפאים' של נעמה אופנהיים הוא מיצב עשוי מוביילים מסוגים שונים של נייר בהשראת יומני מסע של ציידי לווייתנים. אופנהיים מצליחה לייצר בו־זמנית את השבריריות והרומנטיקה של המסע, כמו גם את הטרגיות במהותו. המיצב המרגש והפיוטי 'מחברות' של גלי כנעני כולל עבודות פרומות של מחברות בית ספר, חלקן עשויות מנייר ואחרות מחוטי כותנה דקיקים; הטריפטיך המרשים של סימה לוין, 'זיכרון לבן', הוא רישום של יער הנוצר מחורים זעירים ומבוסס על תצלום מיער הכרמל השרוף, והמיצב 'נדידת המונרך #2' של רותם ריטוב נראה מרחוק כתצוגה של פרפרים וחרקים במוזיאון לטבע, אך מקרוב אלה קיפולי נייר של טנקים, הליקופטרים וצוללות ששימשו במלחמות ישראל.
יוצאת דופן היא העבודה 'סיגריה אחרונה' של בלו סימיון פיינרו, מהאמנים המבריקים בשדה המקומי, שכוללת סיגריה יחידה המוצגת כפריט מוזיאלי יקר ערך בקוביית זכוכית. היא נראית כרדי מייד (חפץ מן המוכן) אך במקום טבק - היא מלאה באדמת ירושלים. פיינרו הופך פריט צריכה עכשווי למכל נשיאה של חומר קדוש (מנהג עתיק יומין שהווריאציה שלו כיום היא בקבוקונים עם "אוויר קדוש" לתיירים). כך הוא משלב באופן מבריק בין מעטפת לרעל לבין תכולה מיתולוגית דתית - המסמנת אף היא פצצה מתקתקת.
הכתבה פורסמה במוסף "7 לילות" ב"ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
