תסמונת האסון ההומניטארי הקרב

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הוא קודם כל איש עסקים המתעב חיים מתרומה כדרך חיים. דברים אלה מכוונים בעיקר אליו. לאחרונה פורסם ש"דוח של הבנק העולמי קורא להתערבות בינלאומית כדי לעצור את הידרדרות הכלכלה הפלסטינית". אם לשפוט על פי העבר, בעוד מספר שבועות או חודשים תצא סוכנות האו"ם לנושאים הומניטאריים ותזהיר מפני "אסון הומניטארי קרוב ברצועת עזה".

אזהרת "הזאב זאב" מפני "אסון צפוי" הושמעה כבר באפריל 2006, מספר פעמים במהלך שנת 2007, בתחילת ובסוף שנת 2011 כאשר אז גם "הוכרז מצב חירום", בעזה, וגם מספר פעמים בשנים 2014 ו-2016. הריטואל הזה כולל אזכור שבעזה קיים מחסור במי שתייה, שהחשמל מגיע לבתים רק למשך ארבע שעות ביממה, שפגים, תינוקות וזקנים עלולים להיפגע כתוצאה מהמצב והוא כולל עוד כמה עובדות שיווקיות - מקדמי "אסון קרב". הפלסטינים, בגדה כמו בעזה, מעדיפים את "התהליך" על פני השלום. הם לוקים בתסמונת " האסון ההומניטארי הקרוב".

ב-50 השנים האחרונות לא התרחש אסון הומניטארי ב"שטחים", ואני מעריך שגם לא יתרחש מכיוון שתמיד תהיינה מדינות תורמות שיעשו הכל למנוע "אסון" כזה. כולם נהנים מהסיטואציה הזאת. הפלסטינים מקבלים סכומי עתק כמתנה, וה"תורמות", רוחצות בניקיון כפיהן על שלכאורה הצילו את הפלסטינים מגוויעה ברעב". אלא שכאשר ארה"ב, גרמניה, יפן, הולנד, ומדינות סקנדינביה מעבירות לגדה ולרצועה את כספי משלמי המיסים שלהן, וכך זה פועל עשרות שנים, במו ידיהן הן מונעות הן מהרשות הפלסטינית בגדה והן מממשל חמאס ברצועה, לצאת אחת ולתמיד ממעגל הקסמים של ההשתעבדות ואף ההתמכרות לתרומות. והעיקר, אי ההתנתקות מעטיני התורמות, מעשירות את ראשי הפלסטינים.

עד להסכמי אוסלו בשנת 1994-5, הפלסטינים היו עם חרוץ, המכלכל את עצמו בקושי רב אך בכבוד. הזרמת מיליארדי הדולרים/אירו על-ידי "התורמות", כביכול "לשיקום השטחים" שיכלו לאפשר לממשל הפלסטיני להקים תשתית תעסוקתית ב"שטחים" שתמנע את הצורך ביציאה של עובדים לישראל, התפזרו לכל עבר, רק לא למטרות שאליהן יועדו: הכספים נוצלו להקמת מיליציות טרוריסטיות, שולמו כשוחד למדינות עולם שלישי בעיקר בתמורה לתמיכה מדינית באש"ף ולחלוקת מתנות למקורבים, כולל לסוהא ערפאת. מומחים חישבו שבכספים שנתרמו, ניתן היה גם לבנות בית ראוי לכל תושב פלסטיני ואף היה נותר כסף לקניית מכונית.

מנהיגי הפלסטינים, התאהבו בתהליך הזה. ומדוע שלא יתאהבו? הם לא נדרשים לייצר מאומה אלא רק מהומה, והם גם לא נתבעים לשלם עבור השירות הזה בתמורה מדינית כמו מדינות אחרות. כל שעליהם לעשות הוא להיעטף בגלימת המסכן, לזעוק ש"בכל אשם הכיבוש" שהסתיים אגב לפני עשרות שנים, והכספים יתחילו לזרום.

תזכורת: חאלד משעל ומוסא אבו מרזוק מחמאס הם מיליארדרים לכל דבר. ערפאת הסתיר מיליארדים בבנקים שונים בחו"ל. אבו מאזן ובניו עשו גם הם את הונם בדרכים עלומות. בעת שהתושבים בגדה ובעזה נאנקים תחת קשיי היומיום, נהנית הצמרת המדינית ביטחונית של הפלסטינים בשני האזורים, מהכספים הנתרמים בעיקר לכיסם. לפני מספר שנים ביקשה עמותה ישראלית להעביר לילדי הגדה אלפי מחשבים. הם פנו לראשי הרש"פ ברמאללה ואחד מבכיריהם התנה זאת במסירת כל המחשבים למשרדו כדי שהוא יחלק זאת כראות עיניו."האם אתם לוקחים גם מחשבים עבורכם?" הוא נשאל. "נו, בוודאי", הוא השיב, "לילדים שלנו (של פקידי הרש"פ) לא מגיעים מחשבים?" לא פלא שהציבור הרחב מכנה את מנהיגיו בשם שודדי דרכים, בשל המנהג המגונה הזה.

הנשיא טראמפ , מול הפלסטינים התנהג כאיש עסקים. דרוש שקיפות, התייעלות, נטילת אחריות. תרומות? לא במשמרת שלך.

ד"ר אל"מ (מיל.) משה אלעד הוא מרצה במכללה האקדמית גליל מערבי ובעבר שירת בתפקידים בכירים בשטחים.