חיכתה 10 שעות לחילוץ לצד בעלה שנהרג: "צלצלתי, אבל כלום לא עבד"
עוזי גדיש נהרג בתאונה במקום ללא קליטה ואשתו ציפי לא הצליחה במשך שעות ליצור קשר עם כוחות ההצלה. היא סיפרה ממיטת בית החולים: "שמעתי צעקה, ישבתי וניסיתי למשוך אותו מהרכב". בנה דרור פנה למשטרה לאחר שהוריו לא ענו: "אמרו לי שמאוחר מדי לעשות איכון טלפוני"
ציפי גדיש, שאיבדה אמש (שבת) את בעלה עוזי בתאונת הדרכים הקטלנית בנגב סמוך למעלה עקרבים, ונאלצה להמתין כעשר שעות לחילוץ, שחזרה ממיטתה בבית החולים סורוקה את האירוע. "ניסיתי לצלצל, לשלוח SMS או וואטסאפ, אבל שום דבר לא עבד", היא סיפרה ל-ynet.
גדיש, בן 76 במותו, היה ממקימי מושב עין יהב ויחידת חילוץ ערבה. בנו, שהתנדב ביחידת החילוץ, נהרג לפני כ-20 שנה בתאונת מטוס אולטרה-לייט במהלך פעילות של היחידה.
"נסענו באותה דרך כמו תמיד. ביקשתי לא לנסוע דרך הכביש הזה, אבל עוזי התעקש", המשיכה גדיש. "כבר הרמתי ידיים. הבנתי שאין טעם. הוא החליט שהוא נוסע - ולא יעזור כלום. בשלב מסוים נרדמתי והוא איבד שליטה. שמעתי צעקה, ואני לא זוכרת איך יצאתי מתוך האוטו - אבל נחלצתי. ישבתי וניסיתי למשוך אותו.
"היה לילה יפה, ירח בהיר וכוכבים. ראו את ההרים. הייתה מין שלווה כזו וחיכיתי שהשעות יעברו. היה קר והיו שקיות ניילון גדולות אז הכנסתי את הידיים והרגליים לתוכן כדי שיחממו אותי. הייתה לי קצת שתייה. בטלפון היה כתוב 'מחוץ לטווח'. יש שלושה קטעים, במעלה עקרבים ובמורדות סדום, שאין בהם קליטה. יכול להיות שזה היה נראה אחרת. ישבתי שם מ-22:00 בערב עד 8:00 בבוקר לבד בשטח. למזלי רק יתוש אחד עצבן אותי. אבל יכלו להיות שם גם בעלי חיים".
עבד עם שתי טוריות
עוזי גדיש הגיע לעין יהב ב-1959 עם גרעין "נאות", שהקים היאחזות במקום ולימים את המושב. הוא הכיר את ציפי כשהייתה גננת חיילת שהגיעה לחנך את הילדים הראשונים של היישוב, והם נישאו ב-1967, עם המעבר ליישוב קבע.
לבני הזוג היו ארבעה ילדים, דרור, עידן ז"ל, יהלי ומעין. עידן נהרג ביולי 97' בתאונת אולטרא לייט שהתרחשה במהלך חיפוש ומעקב אחר ראמים, במסגרת פרויקט איקלום שלהם בערבה.
"עוזי וציפי היו זוג משמיים", אמר אמנון נבון, חברו של בני הזוג. "למדנו יחד בבית הספר בכפר הירוק ולאחר מכן עלינו יחד והקמנו את עין יהב. הוא בא הנה כשלא היה פה כלום. הוא היה בחור חרוץ מאין כמוהו, תמיד היה צריך לעבוד ולעבוד. חיית שטח. היו לו חברים רבים. הוא היה איש רעים ובעל משק מצליח בעין יהב. ההתמחות שלו הייתה ירקות. בתקופה שעין יהב טרם היה מושב הוא היה הירקן המקצוען ומרכז גן הירק".
חבריו סיפרו כי היה ידוע בחריצות ונהוג היה לספר עליו שעבד עם שתי טוריות, כדי שאם אחת תתעייף הוא יוכל להחליף אותה בשנייה. "גן הירקן היה בבת עינו, היה ידוע שעוזי חש את האדמה דרך הבטן ושערך העבודה עומד תמיד בראש סדר העדיפויות שלו", אמרו.
הבן דרור: "בזמן האחרון הוא היה קצת מדוכדכך בנוגע לחקלאות שירדה מסדר החשיבות הלאומית. הוא היה החקלאי הראשון בערבה. חשבנו לסגור את המשק אבל החלטנו שממשיכים והוא חזר לחיים. היה קשה לו לדעת שהמדינה מזלזלת במפעל החיים הזה שהוא גדל לתוכו. הערבה מאוד מוזנחת. שעה וחצי לכל צד כדי להגיע לבית החולים".
במועצה האזורית ערבה הוסיפו: "מותו של עוזי הוא בשורה קשה וכואבת למשפחתו, לחבריו הרבים, למושב עין יהב ולחקלאי האזור. דמותו של עוזי הנמרץ, החרוץ, שאינו מרבה במילים וממהר להתהלך בין שבילי המושב, תישאר חרוטה בליבנו לעד".
לפנייה לכתב/ת 
