ההיגיון גבר על הפחד, אבל לצרפתים ייקח זמן להתאהב במקרון
כבש אותם דרך ההיגיון, אבל עדיין לא כבש את לבם: הצרפתים מניחים על כתפיו של נשיאם הנבחר את עשרים השנים האחרונות, שבהן הכלכלה דעכה, המהגרים שינו את מרקמה הדמוגרפי של המדינה וטרור החריד את עריה. יש לו חמש שנים לתקן תחלואים של קדנציות רבות ואפילו לא יום אחד של חסד / פרשנות
שלוש דקות ושלושים שניות נמשכה הצעדה של עמנואל מקרון מצדו האחורי של הלובר אל הבמה שהמתינה לו ברחבה הקדמית של המוזיאון המוכר בעולם. שלוש דקות ושלושים שניות שבהן הוא צעד לבד לגמרי, בחושך יחסי, אל ייעודו. את המצעד הפרטי שלו ליוותה האודה לשמחה של בטהובן, היצירה שאומצה כהמנון של האיחוד האירופי. כשהתווים עלו בעליזות, לפתע היה ברור כי אינו לבד. כל אירופה צועדת אתו ברגע הזה.
הקרב על צרפת - עמוד הבחירות המיוחד
צרפת בחרה אתמול (יום א') בהיגיון. האזרחים הצרפתים שעדיין מכבדים את ההיסטוריה שלהם, הציבו על הבריקדה בפריז את המגן האחרון מפני סכנת הימין הקיצוני. אחריות רבה הם הטילו על כתפיו הצרות והצעירות, והשאלה הגדולה, כמובן, היא אם הוא בנוי לכך. "בשביל מקרון, הכול מתחיל היום", קבעה אחת הכותרות בעיתונות הצרפתית. בשביל מקרון זה מתחיל, אבל לצרפת אין סבלנות ואין זמן לתקופת ההתלמדות שלו. 100 הימים הראשונים שלו לא יהיו של חסד. הם יצטרכו להיות ימים של עבודה רצופה, נמרצת, כדי להחזיר לצרפת את האמון בעצמה. הצעד הראשון נעשה. הסכנה המוחשית על המדינה נהדפה. הערכים העמוקים שעליהם מושתתת אומת זכויות האדם, ניצחו את הפחדים העמוקים שעליהם מושתתת מפלגתה של מרין לה פן.
אבל הדרך לאיחוד בין שתי הישויות הללו של צרפת עודה ארוכה - וספק אם אפשרית. יש מי שאמרו אתמול שמאחורי הגבר המצליח שנבחר לנשיא הרפובליקה החמישית לא עומדת אישה אחת, אלא שתיים. אחת היא כמובן רעייתו בריז'יט, אבל השנייה זו מרין לה פן, המחכה לו בכל פינה חשוכה של ארמון האליזה להזכיר לו שכל טעות שלו תושיב אותה על הכיסא המוזהב בעוד חמש שנים.
בחרו במורכבות על פני הפשטות
הצרפתים מניחים על כתפיו של נשיאם הנבחר את עשרים השנים האחרונות, שבהן הכלכלה דעכה, המהגרים שינו את מרקמה הדמוגרפי של המדינה וטרור החריד את עריה. יש לו חמש שנים לתקן תחלואים של קדנציות רבות. בכל הראיונות אתו לאורך הקמפיין הקפיד לומר שזה מסובך. שלא ניתן יהיה לתקן ביום. דווקא הצעיר שנחשב ל"מועמד של כולם ושל אף אחד" לא הסכים לדבר בסיסמאות הנחרצות של הפוליטיקה הישנה. יריביו חשבו שזה אידיוטי, שלא יהיה בוחר אחד שיבחר במורכבות על פני הפשטות שהבטיחו הימין והשמאל. הם טעו. הם לא הבינו את מה שהוא הבין, משהו פילוסופי כמעט: הבוחרים התרחקו מהסיסמאות הפשוטות של לה פן, אבל לא נרתעו מהמשפטים הסתומים-לפעמים של מקרון. דחו את הפופוליזם שהיא הציעה, אבל אמרו "כן" לתפיסה שלו, שמנסה לפנות לכולם.
"ג'נרסיון מקרון", דור מקרון, הגדיר אחד העיתונים את מה שמתחיל כעת. מקרון הבין יותר טוב מכולם את רוח הדור, שמרגיש נוח עם מסרים מורכבים ולא מתרשם מחד-ערכיות. שרוצה פתרונות - אבל מבין שלא ניתן לספק אותם בן לילה. כך, בלילה אחד, נולד עידן ה"מקרוניזם". השילוב בין יזמות לסוציאליזם, בין הפרטה לבין רווחה, בין הומניזם לבין שמירה על הגבולות. בעולם של מקרון נראה שהכול יכול לגור בכפיפה אחת, כמו מוצגים באגפיו השונים של הלובר.
כך, בדרכו המאופקת, כבש אתמול מקרון את הצרפתים - אבל בינתיים רק דרך ההיגיון. ייקח לו עוד זמן להתנחל גם בלבם. ההצבעה שלהם, גם אם הביאה לו ניצחון מובהק, הייתה הצבעה "שימושית" של הרציונל. הם מוכנים שינהל אותם חמש שנים, אבל עוד לא החליטו אם הם אוהבים אותו. כי בכל זאת, בצרפת כמו בצרפת, אהבה היא עניין רציני מדי.
לפנייה לכתב/ת 
