גברים, הגיע הזמן שתשלטו ביצר שלכם

יש כל כך הרבה דברים שנשארו איתי מהעולם הדתי, בו גדלתי עד גיל מאוחר. כבר כתבתי פה על חוסר ההתמצאות שלי בקודים של מיניות, על קריאת שפת גוף בפלרטוטים, על ראיית גבר בדייט כשותף פוטנציאלי  לחיים ולעולם לא כבילוי ללילה, ועוד. אבל יש רגעים שבהם אני פתאום קולטת עד כמה אלמנטים מסוימים בשיח שהורגלתי אליו נחשבים לבעייתיים בתפיסת העולם שלי כיום.

קודם כל, אציין שאף גבר דתי מהעולם שהכרתי לא תומך באונס, נותן לגיטימציה להטרדה מינית או מצדיק תקיפת אישה עקב לבושה, ולמרות זאת, בזמן מצעד השרמוטות הפיד שלי היה מלא בגברים - ולא רק דתיים, שהביעו זלזול במובילות המחאה. היו שטענו שזו פרובוקציה, שנשים לא צריכות להכליל, שלא כל הגברים אנסים ושלא צריך לפתח כזה שריון. קראתי את הסטטוסים המרובים ונזכרתי בכל ההלכות שחוקקו כדי לנסות לשלוט ביצר המיני הגברי, שלפי התפיסה הדתית בעייתי עד כמעט בלתי אפשרי לריסון.

לפי תפיסה זו, אם אתה מארח במשרד את סבתו של העובד שלך, אתה חייב להשאיר את הדלת פתוחה ("ייחוד"), כדי שחס וחלילה לא תקפוץ עליה בחרמנותך. וכמובן שמוכרחים לשמור על "איסור נגיעה" ולא לגעת זה בזו - גם לא באצבע, וכשהאישה במחזור עליכם להרחיק את המיטות כדי שלא תתפתו לגעת בה כשהיא בטומאתה. זו גם אחת הסיבות שבגללן הוטל עלינו להתלבש בצניעות - כדי לא לפתות את הגברים שהם כה קלים לפיתוי, מסתבר.

ליאת רוטנר. "סורי בנות, תתכסו"(צילום: אילנית תורג'מן)

והנה, כל כך הרבה גברים ליברלים, מודרניים ואפילו פמיניסטים הם דתיים, ולמרות זאת הם מחזיקים בתפיסה ההלכתית הזו של היצר. איך זה מסתדר עם ההיגיון שאני מבקשת להאמין בו שלגבר יש בעלות מלאה על החרמנות שלו? שכל עוד לא מעורבים בעניין סמים או אלכוהול ברמה מספקת, יש לו לגמרי את היכולת להחליט אם להתנפל על הבחורה שלצידו או לשמור את שלו במכנסיים?

האמת היא שזה תמיד העסיק אותי לא מעט. גם כשהסתובבתי באולפנה בחצאית ארוכה, אני זוכרת שהתחלתי לפתח חשש עמוק מחוסר השליטה המינית של גברים. והרי בתור מי שגדלה שם, אני יודעת שאצל הרוב זה לא ככה. אני יודעת שכשהדוד החרדי שלי מפנה את המבט כשבחורה במחשוף עמוק עוברת מולו, זה לא כי הוא פוחד שעוד שניה הוא יקפוץ עליה בתאווה, אלא כי הם כל כך לא רגילים לזה וזה לא נעים להם. עם זאת, ההסבר הרציונלי לצניעות ושמירת נגיעה ומרחק היה ונשאר כפי שהיה: כי גברים לא יכולים לשלוט בעצמם. ככה הם נבראו. סורי בנות, תתכסו.

אני חושבת שכמו הרבה חוקים אחרים בדת העתיקה שהחברה המודרנית כבר מזמן הבינה שהם לא רלוונטיים, ביניהם העלאת קורבנות, מרצע לעבדים ובן סורר ומורה (הוצאה להורג של ילד מרדן בידי אביו), אפשר להחשיך גם את התפיסה המיושנת הרואה בגברים כאחוזי יצרים ניאנדרטליים שרגילים לאנוס ולא רואים באישה כאדם שווה ערך. החברה הדתית בישראל היא ברובה שפויה ומכבדת נשים. כל היחס השכלתני שלה לפמיניזם, לחוקי צניעות ולמחאה ברחוב נגד תרבות האונס אינו חייב לבוא יד ביד עם התפיסה הבסיסית שלה לגבי הבדלים בתפקידי נשים וגברים.

ליאת רוטנר היא מרצה וסופרת לנוער ומבוגרים