האתגר: לתפקד בכובע ההורה אחרי שבגדו בך
הורים שמתגרשים לאחר בגידה נדרשים להפוך לגיבורי-על. עליהם להפריד בין הכעסים והרגשות הסוערים לבין היותם הורים שחייבים להמשיך ולגדל את ילדיהם ביחד, ולעשות זאת תוך כדי המשבר ולעיתים גם שנים רבות לאחר מכן. אז איך בכל זאת צולחים את המשימה המורכבת הזאת? נדב נישרי עם 10 כללי זהב לשיתוף פעולה אחרי בגידה
כאשר נשאלת השאלה כיצד אפשר לגדל ילדים בשיתוף פעולה אחרי גירושין, יש להבין שהכל תלוי בדרך בה בחרו ההורים לנהל את תהליך הגירושין. ככל שההורים בחרו בשלבים הראשונים לפעול באלימות פיזית, מילולית או משפטית, הם יתקשו למצוא את הדרך לשתף פעולה זה עם זו בכל הקשור לגידול הילדים גם שנים לאחר הגירושין. מאידך, ככל שהתהליך נעשה בדרך המאפשרת הוצאת קיטור ונתינת ביטוי לכעסים ולתסכולים, כך גובר הסיכוי שהתקשורת בין ההורים תהיה חיובית ושהם יצליחו להפריד בין הזוגיות שנכשלה להורות שחייבת להצליח. להלן עשרה כללי זהב לגידול ילדים בשיתוף פעולה לאחר גירושין עקב בגידה:
1. להבין שהפחד והכעס הם השולטים בשיח
הורים שמתגרשים לאחר בגידה או משבר אמון גדול ביניהם, נדרשים להפוך לגיבורי-על. עליהם להפריד בין הכעסים והרגשות הסוערים שביניהם לבין היותם הורים שחייבים להמשיך ולגדל את ילדיהם ביחד ובשיתוף פעולה, ולעשות זאת תוך כדי המשבר ולעיתים גם שנים רבות לאחר מכן. מדובר בצורך ברור להבנה מבחינה שכלתנית, אך בפועל, הורים רבים מתקשים להפריד בין היותם הורים לילדים לבין היותם בני זוג במשבר.
השלב הראשון, אם כן, הוא להבין שייתכן וברגעים מסוימים יגיב ההורה האחר בצורה מאוד פוגענית, מעליבה ומייצרת כעס. כאשר משתחררות תגובות שעלולות לדרדר את השיח לתהום, חלה האחריות דווקא על ההורה האחר שלא להגיב לכל אמירה פוגענית שנאמרת כלפיו. ככל שההורה המותקף יבחר שלא להגיב בדרך שתסלים את המצב, כך יירגע הצד השני מהר יותר ויוכל לחזור לשתף פעולה כהורה.
2. לפנות לטיפול
כדי להצליח להתמודד עם הצורך לשתף פעולה עם ההורה האחר תוך הימנעות מהסלמה עם בן הזוג, מומלץ לפנות לטיפול אישי אצל פסיכולוג או מטפל המתמחה במצבים מסוג זה. במידת האפשר מומלץ לפנות לטיפול זוגי יחד עם ההורה האחר. הליכה לטיפול זוגי אינה חייבת להיות במטרה לשמור על קשר הנישואין, אלא כדי לייצר מנגנוני תקשורת נכונה בין ההורים, ועל מנת ולבנות ביניהם את האמון בכל הקשור לגידול הילדים.
3. לבחור להפריד בין הורות לזוגיות
לאחר שמחליטים להתגרש הופך בן הזוג משותף לחיים לשותף בגידול הילדים. אין זו שאלה של ברירה או בחירה, זוהי המציאות ועמה יש להשלים. ממש כשם שבחברות עסקיות עושים המנהלים שיתופי פעולה עם אנשים ששגו או טעו בעבר, כך גם "בעסקי" גידול הילדים. השותפים (ההורים) צריכים לייצר מנגנונים מכניים שיאפשרו להם לנהל את ענייני הילדים בצורה טכנית וברורה, ומבלי להיכנס בכל פעם למקומות רגשיים ואמוציונליים. הניסיון מראה שככל שההתנהלות המכנית טובה יותר, כך לאורך הזמן גם נבנה האמון מחדש וההורים מצליחים לגדל את ילדיהם בצורה מיטבית ולעיתים אפילו טוב יותר מכפי שהיה בתקופת הנישואין.
4. להבין שנדרשת תקופת זמן של חוסר שפיות
אחרי בגידה עוברים ההורים תהליכים מורכבים של אבלות, עלבון, חוסר יציבות, פחד וחרדה עמוקה, המשולבים עם תקווה לעתיד טוב יותר והרבה דאגה לילדים. מדובר על עומס רגשי רב שאנחנו כבני אנוש לא רגילים להתמודד איתו. על כן, כאשר מתגלית בגידה צריכים ההורים ובמידת הצורך גם המשפחה והחברים הסובבים את בני הזוג, לבין שהם בתקופה בה אין נכון או לא נכון. הם נמצאים בתקופה של החלמה, ושכל עוד לא נעשים מהלכים משפטיים או אלימים שייצרו מציאות אחרת, הכל בסדר וניתן יהיה להמשיך ולחיות חיים טובים לאחר שתחלוף הסערה.
5. להתעלם מרחשי הסביבה
לאחר בגידה קל מאוד לייצר עוד פחד ועוד מתח וחרדה. האינטרנט והסביבה בה אנו חיים מלאים בהמלצות של מומחים באשר לפעולות כאלו ואחרות שיכולים בני זוג לנקוט כנגד הצד השני. אך נשאלת השאלה – האם הפעולות אותן מציעים היועצים והמאמרים באינטרנט אכן יקדמו את ההורים למקום טוב יותר או שמא הן דווקא יגרמו להסלמה נוספת? עצה שניתנת ללא מחויבות להצלחה ומבלי שהיא מראה איך היא מביאה את הצדדים למחוז חפצם האמתי (המקום שיעשה אותם מרוצים מחייהם וישמור על ילדיהם), היא אינה עצה טובה, ויש לקבלה בעירבון מוגבל.
6. להיעזר בצד שלישי עד יעבור זעם
אם ההורים לא מצליחים לנהל שיח ענייני בנושאי הילדים ובכלל, הם יכולים להיעזר בבן משפחה או חבר קרוב עליו שני ההורים סומכים. תפקידו של החבר לא יהיה לחלק עצות או לכוון את ההורים, אלא לעזור בהעברת מסרים ברורים ביניהם.
7. לא להגיב מהבטן
אל תשפוט אדם לפי כיסו, כוסו וכעסו, אמרו חכמינו. משפט זה נכון שבעתיים במשברי גירושין עקב בגידה. מילים קשות שנזרקות לאוויר ומעשים מרגיזים שעושה אחד הצדדים, יכולים בקלות להבעיר תבערה גדולה במשפחה שבמשבר. ההחלטה אם לתת למילים ולמעשים משמעות שתוביל להקצנה נמצאת בכל עת בידי שני הצדדים. בכל שלב ובכל רגע יכול אחד הצדדים לומר לעצמו שהוא בוחר לתת לצד השני לפרוק את הכעסים ולומר את שעל ליבו, ושהוא עצמו לא יגיב. צד שיגיב במתינות ובסבלנות ורק יקשיב לצד השני ולכעסיו מבלי להגיב ומבלי להתגונן, ימצא שתוך זמן קצר הרוחות נרגעות וניתן לקיים דיאלוג ענייני.
8. לתת לזמן לעשות את שלו
גירושין הם תהליך מורכב וארוך המלא בעליות ומורדות נפשיים, כלכליים ואחרים. ככל שעובר הזמן, הדברים נרגעים והמציאות מייצרת את הפתרונות הטובים ביותר. על כן חשוב שלא להאיץ בבני הזוג המתגרשים ולתת להם את הזמן הדרוש לכל אחד מהם להחלים ולבסס את עצמו מחדש. בגירושין באופן כללי ובעיקר בגירושין אחרי בגידה, כדאי להימנע מצעדים שיעלו את הלהבות ולדאוג באופן יומיומי שלא נעשים מהלכים שיביאו להקצנה, ושההורים לא ידרכו על מוקשים שניתן היה להימנע מהם מראש.
9. לצאת מהבית ולא לשקוע ברחמים עצמיים
אחרי בגידה יש לפעמים נטייה להסתגר בבית ולשקוע ברחמים עצמיים. אמנם הדבר מובן, שהרי מי יכול לחשוב על בילויים כשהלב מרוסק ושבור? אך דווקא בגלל זה כדאי לצאת ולנשום אוויר ולשוחח עם אנשים חדשים. המטרה ביציאה לרחוב אינה בהכרח יצירת זוגיות חדשה אלא לעזור לבן הזוג שנפגע לייצר מציאות חיים טובה יותר לעצמו לאחר שהמשבר יסתיים. מאחר ורק כאשר בן הזוג הנבגד יחלים תוכל גם המשפחה להחלים, כדאי שגם בן הזוג שבגד יעזור עד כמה שיוכל לצד הנבגד לצאת החוצה ולהתאושש. יחד עם זאת, יש לכבד כמובן את רצונו של הנבגד, ובמידת הצורך לתת לו מרחב נשימה וזמן עם עצמו בהתאם לרצונו ולצרכיו כפי שהוא מבטא אותם.
10. לא להיפגש עם האיש/ה עמו נעשתה הבגידה
האיש או האישה האחר/ת הם סדין אדום עבור בן הזוג שנבגד. הם מסמלים את מותה של המשפחה ושבירת האמון בין בני הזוג. גם לאחר דבר היוודע הבגידה, בעצם הזכרת שמם וקיומם במרחב המשפחתי הם ממשיכים להשפיע על מערכת היחסים של ההורים המתגרשים ומכאן שגם על הילדים. על כן, עד אשר הסכם הגירושין לא סגור וחתום, ובמידת האפשר עד שיעבור זמן מספיק להחלמה של הצד הנבגד, כדאי להימנע מלקיים קשר עם האיש/ה עמו התבצעה הבגידה. נוכחות אותו איש/ה בסביבת ההורים עלולה להצית את אש הגיהינום, אש שלא יהיה ניתן לכבות, על כל המשתמע מכך.
נדב נישרי הוא מגשר מומחה בגירושין ומחבר הספר "להתגרש בשלום".
