הקושי הנפשי לקבל תרומת ביצית
זוגות רבים חשים הקלה ותקווה בהחלטתם להשתמש בתרומת ביצית, אך פעמים רבות, מתוך לחץ הזמן והרצון להגיע להורות המיוחלת, נדחקים הצידה ספקות וחששות שונים. מה כדאי לדעת על התקופה המאתגרת הזו?
האם ללדת ילד מתרומת ביצית, לאמץ או לבחור בחיים ללא ילדים? הדילמה הזו מלווה נשים רבות, כמו גם את בני ובנות זוגן. אחרי ניסיונות כושלים להיכנס להריון טבעי, בדיקות רפואיות מורכבות וטיפולי פוריות לא פשוטים, ישנן נשים שמגלות להפתעתן המוחלטת כי הדרך היחידה הפתוחה בפניהן להרות היא להסתייע בתרומת ביצית.
בעשורים האחרונים התפתחו טכנולוגיות רפואיות וטיפולים חדשניים המאפשרים לגברים ולנשים להקים משפחה וללדת ילדים. רבים חשים הקלה ותקווה בהחלטתם להשתמש באפשרויות שנפתחו בפניהם, ואולם פעמים רבות מתוך לחץ הזמן והרצון להגיע להורות המיוחלת, נדחקים הצידה ספקות וחששות שונים שמתעוררים בעקבות כך.
מאשימות את עצמן
נשים החוות בשורות אלה מגיבות לעתים קרובות בצורה סוערת וקשה, עד כדי שבר נפשי. הן מתארות את עצמן כ"פגומות", מתקשות לקבל את האפשרות שלא יוכלו ללדת ילד שיהיה "חלק מהן". לרבות קשה לתפוס ולקבל שמה שחשבו כמובן מאליו - ללדת ילד הקשור אליהן גנטית - לא יוכל לקרות.
העצב והכאב הם עצומים, וההשלמה עם אובדן הילד שיהיה קשור אליהן גנטית נראית בלתי אפשרית. לעתים קרובות, הנשים מאשימות את עצמן, מתחרטות שלא ניסו להרות בגיל צעיר יותר וחוששות מהשפעת ההליך הרפואי של תרומת ביצית על תפיסת הנשיות והאימהות שלהן את עצמן וגם על הזוגיות שלהן בעתיד. זו תקופה רוויה במתח, בהצפה רגשית, בבלבול ולעתים אף בייאוש.
תמיכה נפשית בבני הזוג הן בשלבים הראשונים של ההתלבטות וקבלת ההחלטה, הן במהלך ההריון, ואף לאחר שהילד נולד, מסייעת בהקלת החוויה הרגשית המורכבת, בהתכוננות לאימהות ובשיפור הקשר והתייחסות האם אל העובר ואל התינוק לאחר לידתו. קבלת החלטה על תרומת ביצית היא ממש לא פשוטה. חשוב שנשים יאפשרו לעצמן ולבני הזוג לבחון ולהתעמק בכל ההיבטים הנוגעים לתרומה, מבחינה אישית וזוגית. לעיתים, זה הזמן לפנות לאיש מקצוע ולהיעזר כי קשה לעבור זאת לבד.
גם לאחר קבלת החלטה על תרומת ביצית עלולים הקשיים להמשיך ללוות את הנשים ואת הזוגות. נשים רבות מביעות במהלך ההריון חשש בנוגע ליכולתן לאהוב את הילד ולהרגיש שהוא "שלהן". בני זוג רבים, ובמיוחד הנשים, דואגים מאפשרות של חוסר דמיון בין הילד לבין הוריו, מצב שעלול לפגוע בו בילדותו ולגרום לו להרגיש שונה. דאגה נוספת נוגעת לאפשרות שהילד יירש מתורמת הביצית ליקויים או מחלות שאי אפשר היה לבדוק את היתכנותם מראש.
אולי יעניין אותך גם:
- מפחדת מהלידה? השיטות שיעזרו לך להפחית לחצים
- "החלטתי להפסיק את טיפולי הפוריות ולאמץ"
דילמות מורכבות
בנוסף לעבודה הטיפולית להשלמה עם האובדן, עולות לעתים שאלות שלא ניתן היה לצפות מראש כי יטרידו, כגון: למי לפנות, האם לקיים את ההליך הרפואי בישראל או במדינות שבהן לא קיימות מגבלות על תרומת ביצית כפי שיש בישראל, האם לבחור בתרומה אנונימית או בתרומה פתוחה, איזה מידע ירצו לקבל על התורמת. ישנן גם שאלות מורכבות שנוגעות למקורות הכספיים, לשיתוף בני המשפחה, כיצד מתייחסים רבנים לסוגיית יהדותו של ילד שנהרה מתרומת ביצית, האם לספר לילד על תרומת הביצית ובאיזה גיל.
אמנם לכל הנשים ההרות יש חששות, אך במצב של תרומה יש לנשים דאגות ייחודיות, כגון: האם גופן יצליח לקבל ביצית של מישהי אחרת, מהם סיכויי ההצלחה של ההריון שאיננו "טבעי". גם גילן המבוגר של חלק מהנשים הנתרמות יוצר סיכונים המעצימים את הדאגה. לתוך אלה חודרים גם הספקות הנוגעים ליכולתה של האם להתאהב בתינוק ולהרגיש שהוא "שלה". לעתים ישנם ניסיונות של הצוות הרפואי להעביר מסר מרגיע, שלא תמיד משיג את מטרתו.
ישנן נשים המגיבות באיפוק רגשי, בזהירות, לעיתים בחשדנות, שיכולים להוביל להתקשרות לקויה עם העובר. עקב מורכבות החוויה הרגשית נשים רבות ממעטות לשתף בה וחשות בדידות. אולם, נדמה כי ככל שעוברים חודשי ההריון ומתקדמים אל עבר הלידה, ניתן לצפות להתעוררות רגשית חיובית יותר, יחד עם תחושה של הקלה ושמחה.
כמה עצות שיעזרו לכם לעבור את התקופה:
• הרשו לעצמכם להתאבל. אפשר לצאת לכמה ימי חופש כדי להתרחק מהסביבה ולהתאבל ביחד.
• בחרו יום בשבוע בו אתם מפנקים עצמכם ומטפחים את הקשר ביניכם.
• הקדישו זמן למשחק סימולציה בו אתם מדמיינים את משפחתכם בעתיד, את עצמכם כהורים ואת הילד שנולד מהתרומה בשלבים השונים של התפתחותו.
• אל תיבהלו אם גם לאחר קבלת ההחלטה תראו בעיקר את חצי הכוס הריקה, זה טבעי וצפוי. כדי להתגבר, נסו לדמיין את עצמכם כמשפחה ללא ילדים.
• קחו בחשבון ששיתוף, גם עם אנשים קרובים מגדיל את הסיכויים שסיפור ההולדה יגיע לילד. אם חשובה לכם התמיכה מאדם קרוב, בחרו אותו בהסכמה ביניכם.
• למדו מניסיונם של זוגות במצבכם, כפי שמתוארים בספרה של הפסיכולוגית הקלינית המפורסמת האמריקאית דיאן אהרנשאפט המביאה ודנה בסיפורן של משפחות שנעזרו בתרומה או בפונדקאות.
ד"ר חנה גילאי-גינור, פסיכולוגית קלינית, בעלת "הורותא", מרכז לפסיכותרפיה - פריון, הריון והורות. ניתן להוריד חינם את החוברת "הצד הרגשי של תרומת ביצית ", שכתבה לאחרונה
לפנייה לכתב/ת 
