במאבק הישרדות: מסלול האתגרים של רבני אירופה
הימין הקיצוני והאסלאם הפנאטי בצד אחד, ההתבוללות ומאבק הזהות היהודית מצד שני, ואם כל אלה לא מספיקים, אז גם סכסוכים פנימיים וראשי קהילות שלא תמיד משתפים פעולה: לא קל להיות רב באירופה 2017
רבני אירופה לא ישנים טוב בלילה: האסלאם הקיצוני מעמיק שורשים ביבשת, הימין הקיצוני מתחזק כריאקציה – ובתווך היהודים, כמו שהיה מאז ומתמיד, משחר ימי ההיסטוריה שלאחר הגלות. וזה עוד לפני שהזכרנו את סוגיית ההתבוללות והדרך ללבם של יהודים שלא ידעו יהדות מהי.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
כ-300 רבנים ודיינים התכנסו בשבוע שעבר באמסטרדם, בוועידת רבני אירופה שהתקיימה זו השנה ה-60. בעשרות מושבים ודיונים הם עסקו בהחלטות מרכזיות על סוגיות קרדינאליות יהודיות כמו בתי דין לגיור, שאלות כשרות, תפקידיו של הרב ועוד. בכירים באיחוד האירופי ובזרוע המבצעת שלו למאבק באנטישמיות בחרו להשתתף בוועידה, שכן הנושאים הבוערים על סדר יומה של הקהילה היהודית, הם אך מיקרוסמוס למה שמבעיר את אירופה כולה: אנטישמיות, אסלאם, חירות וימין קיצוני.
קראו עוד בערוץ היהדות : המשגיח גילה: קלמרי במקום דגי בקלה
"כשאני אומר לשכנה ממול בוקר טוב, ופוגש במהלך עבודתי אנשים שאינם יהודים - אני לא מסוגל להפסיק לחשוב על כך שהסבא שלהם רצח את הסבא שלי", מספר ל-ynet רבה של וילנא, הרב שמשון איזקסון. "הדבר הזה לא נעלם ולא יעלם, בטח שלא במשך שני דורות".
הוא נזכר שבאחד הסיורים בעיר, פגש במקומי שהחל להטיח בו האשמות כי רצח את ישו. הרב לא נבהל, ובנועם ציין כי אם יש אכן אמת בהאשמה, הרי שהוא ניחן בכוחות על-טבעיים שאותם גייס כדי לרצוח אלוהים, מה שמעלה את השאלה כיצד הוא מעז לצעוק עליו. "האנטישמיות נמצאת בדי-אן-איי האירופי, לא בחלק הקוגניטיבי שלו".
מתמודדים עם "החיים היהודיים עצמם"
קתרינה פון שנורביין, מנהלת המטה למאבק באנטישמיות שבאיחוד האירופי, הבהירה כי "הנציבות האירופית לא יכולה לקבל את העובדה ש-72 שנים אחרי השואה, עדיין מרחפת באוויר השאלה 'האם יש עתיד לקהילות יהודיות באירופה'".
באמסטרדם שלפני השואה היו 50 אלף יהודים, ולא פחות מ-50 רבנים. "כיום נותרו רק אלפיים", מספר לי יהודי מקומי בבית המלון "איביס" המותאם ליהודים, שבו התארחנו. זהו למעשה סיפורן של קהילות אירופיות רבות. כך ניתן למצוא בין הרבנים הרבים עשרות ומאות צעירים הנושקים לשנות השלושים לחייהם, מנהיגי קהילות בפינות שונות באירופה, שעל חלקן ניתן להמר כי מרבית הישראלים לא שמעו מעולם. הרבנים האלה לא מתמודדים רק עם שאלות של אנטישמיות, או סוגיות דתיות סבוכות - אלא עם מה שהם מכנים "החיים היהודים עצמם".
"עד שהגעתי לרבנות העיר מונפלייה (שבדרום צרפת) ידעתי שיש 'יהודי של שבת' ויש 'יהודי של יום כיפור'", אומר הרב המקומי, בן חמו. "כעת למדתי שיש יהודי של טהרה, של מוות". לדבריו, לא פעם הוא עורך טקס טהרה וקבורה ליהודים שעל פי אילן היוחסין שלהם הם כבר "גויים לכל דבר", אך מה שנותר מן היהדות הוא אופן הטיפול במת.
גם רבה של וילנא, הרב איזקסון, אומר בחיוך מר: "יהודים רבים רואים עצמם יהודים בהשתייכותם לתנועת מכבי העולמית, לא מעבר. נשמע מוזר? טפשי? אבל ככה זה עובד".
התנגדות לרבנים - מקרב הנהגת הקהילות היהודיות
ההתבוללות הנושקת במקרים רבים לתשעים אחוזים, היא, בין היתר, השלכה של התשתית היהודית המעורערת: "לכולם חשוב להיות יהודי", מסביר רב קהילה בריטי. "העניין הוא שאם אין בשר כשר, אין חינוך יהודי, או גן ילדים שילמד מושגים בסיסיים, יש התנתקות מהערכים ומהקהילתיות היהודית, ורק אז מוסר מחסום הנישואים לבן או בת זוג שאינם יהודים".
העבודה מתבצעת בעיקר מול הסטודנטים, צעירים שגילם זהה לגילם של הרבנים: "היום כולם מבינים שהעתיד שלנו הם הצעירים בגילאי 15-40", אומר הרב איזקסון. "הם אלה שילדו ילדים בקהילה, והם מי שיחַיו אותה, שיפעילו אותה. אי אפשר לעבוד עם דור הזקנים כשרוצים לבנות קהילה, וכשהרב בגילם ומדבר את שפתם, הדבר מהווה כמובן יתרון".
אלא שלרבנים, מסתבר באופן מפתיע, יש לא מעט מתנגדים דווקא מתוך הקהילה עצמה. אחד הרבנים המעדיף שלא להזדהות, מספר כי "ועד הקהילה המורכב מאנשים שחיים פה במשך שנים, חושש מאתנו. הוא רואה את ההצלחה שלנו, והוא מפחד שאנשים ייסחפו ומעמדם ייפגע".
רבה הצעיר של וילנא מסביר כי "זו תופעה מוכרת בקהילות רבות. הוועד או ראשי הקהילה שומרים על סטטוס-קוו יהודי מסוים, וכל שינוי מפחיד אותם. פעמים רבות הם לא מוכנים למשל לממן פעילות קהילתית, מעבר להעמיד לרשות הרבנים את בית הכנסת. אם מופיעים לפתע עשרות אנשים לשיעור, או למסיבה סביב עניין או אירוע יהודי, הם שואלים את עצמם: מתי זה יפגע בי? מתי אנשי הקהילה יבקשו דברים נוספים וידיחו אותי?"
עלייה? סוגיה רגישה
שאלת העלייה ארצה אף היא מרחפת באוויר, גם אם לא תמיד מדברים עליה במפורש. הברייקזיט, הישגה המרשים של לה-פן וגלי ההגירה המוסלמיים המאסיביים לאירופה, לא מותירים מרחב הימלטות מהסוגיה. "צרפת מצויה במשבר זהות עמוק, ואין ספק כי אם לה-פן הייתה מנצחת, היו רבים מאתנו שחושבים על עזיבה ועלייה ארצה", אומר הרב משה סבג רב בית הכנסת הגדול בפריז.
שאלת העלייה איננה פשוטה כלל ועיקר לרבני אירופה, או כפי שהיטיב להגדיר זאת רב קהילה בגרמניה, בחצי הומור: "התשובה הלא רשמית היא שאם יעלו חברי הקהילה – יאבד הרב את פרנסתו, שכן קהילה ללא יהודים אינה צריכה רב, ומה יאכל הרב?"
אומרים שבכל צחוק יש קצת אמת, אבל יש תשובה "רשמית" יותר, אומר הרב, וגם היא נכונה: "בקהילה יש יהודים שניתן לקרב ליהדות, גם אם הם רחוקים כעת. אם הם יגיעו לארץ, הסבירות שהם יתקרבו ליהדות נמוכה יותר".
דבריו מאפיינים את תפיסתם של חלק מגדולי הרבנים בישראל, שקראו שלא להעלות את יהודי אירופה לארץ, בשל החשש לאובדנם הרוחני. הרב ווייל מצרפת מוכן לחוות דעה בנושא, אך לא כלפי שומעי לקחו: "זו בחירה חופשית", הוא אומר. "אני באמת חושב שאני לא צריך להתערב בעניינים האלה. כל אחד צריך לדעת האם הגיע הזמן בשבילו לעלות".
ועם זאת, נדמה כי משאת הנפש הכללית היא לעלות לישראל, אלא שהדרך מהשאיפה הכנה המפעמת בלב לאולם היוצאים בשדה התעופה של בילרוס, למשל, עוד ארוכה. או כמו שמספר הרב איזקסון, שהוריו עדיין מתגוררים במדינה: "מעל הארון המשחקים שלי בדירה של הוריי, יש ארגזים שנשמרו מאז שאני ילד. כששאלתי את אמא מה יש שם, היא אמרה: 'אלה כלים חדשים, שבהם נשתמש כשנגיע לישראל'. מאז עברו עשרות שנים. אז יש רצון גדול בלב, אך הדרך איננה פשוטה, והיא עשויה לקחת חיים שלמים".
הכותב היה אורח בוועידת רבני אירופה
