תבוסתה של צרפת

אנחת הרווחה הקולקטיבית, שהשמיעה התקשורת הבינלאומית בעקבות תבוסתה של מארין לה פן בבחירות בצרפת, כיסתה על רעש התרסקות גדולה בהרבה שהיא התוצר האמיתי של בחירות אלה - ניצחונו של מקרון מהווה את תבוסתה הגדולה, אולי הסופית, של צרפת שאותה הכרנו.

עוד בערוץ הדעות:

להוציא את המדינה מהצלחת

ה"דיל" של סיום הסכסוך

מה עוד צריך לקרות?

משטר ונשיא חדשים בצרפת

השוואות שטחיות בין הבחירות בצרפת, לבין מה שהתרחש בחודשים האחרונים בבריטניה ובארצות-הברית, הביאה פרשנים רבים לטעון שנבלם "הגל הפופוליסטי", שהחל בנצחון "ברקזיט" בבריטניה ונמשך בנצחון טראמפ בארה"ב. לאמיתו של דבר מה שמתרחש הוא ההפך הגמור מכך: הן בבריטניה והן בארה"ב, המערכת הפוליטית המסורתית הצליחה להכיל את הגל הפופוליסטי ולהתגבר עליו, כך שבמדינות אלה, נכון לעכשיו, לא רק שלא נשקפת סכנה לסדר הפוליטי, אלא שנראה כי אף הוא יצא מחוזק מזעזוע שחידד מחדש הקשבת פוליטיקאים לרחשי לב מודחקים של הציבור.

השמרנים, מפלגת השלטון המסורתית בבריטניה, הפנימו בראשותה של תרזה מאי, את הכרעת הציבור בעד יציאה מהאיחוד האירופי ואימצו אותה לליבם במידה כזו, עד שבבחירות בעוד חודש הם צפויים לנצחון אדיר שגם ירסק את המפלגה הפופוליסטית UKIP. בארה"ב הממסד הרפובליקני השלים עם נצחונו של טראמפ בפריימריז שהוביל את המפלגה לנצחון בלתי צפוי, וגם בצד הדמוקרטים אך כפסע היה מהפיכת הפופוליסט השמאלי סאנדרס למועמד המפלגה בבחירות. וכך בשני המקרים, המערכת הפוליטית והחוקתית האמריקנית הייתה מסוגלת להכיל את הגל הפופוליסטי וללמוד ממנו.

מפלגות פופוליסטיות

אין זה המצב באירופה היבשתית, שבה מורשת הדמוקרטיה דלה יותר, ובמדינות רבות הגלים הפופוליסטים כבר ערערו קשות את המבנה המפלגתי והחוקתי הישן. באיטליה מפלגת "חמשת הכוכבים" הפופוליסטית בראשותו של קומיקאי הפכה בבחירות 2013 לגדולה במדינה, ורק ברית מפלגות מסורתיות מהימין והשמאל השאירה אותה באופוזיציה. עתה יש לה סיכוי גבוה לניצחון בבחירות הבאות, כשגם בראש מפלגות השמאל והימין המסורתיות מתייצבים מנהיגים מהזן הפופוליסטי, רנצי וברלוסקוני.

בבחירות שנערכו בשנה שעברה בספרד, קיבלו שתי מפלגות פופוליסטיות חדשות מהימין והשמאל יותר משליש מהקולות, בעוד המפלגות המסורתיות, השמרנים והסוציאליסטים, זכו יחד רק במעט יותר ממחצית הקולות, והאחרונים היו כפסע מלהדחק למקום שלישי. גם בגרמניה ובהולנד מפלגות פופוליסטיות חוץ-ממסדיות צוברות תאוצה.

אך צרפת היא הראשונה שבה קרס לחלוטין המבנה הפוליטי הישן, כבר בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות. מקרון, בראש מפלגה פופוליסטית שניתן לתרגם את שמה ל"קדימה" ונבראה יש מאין, זכה אז בכרבע מהקולות. אך בנוסף לכך, לה פן בראש הפופוליסטים הוותיקים מימין, ומלנשון בראש רשימה פופיליסטית חדשה משמאל בשם "צרפת הבלתי נכנעת", זכו כל אחד בכחמישית מהקולות. כלומר, שלושת המועמדים הפופוליסטים זכו יחד בכמעט שני שליש מקולות הצרפתים. זאת בעוד שתי מלפגות השלטון המסורתיות, הרפובליקנים והסוציאליסטים אספו יחדיו רק כרבע מהקולות, כשהאחרונה מתכווצת לרמת טעות סטטיסטית, עם 6 אחוזים בלבד.

ניצחונו של מקרון בסיבוב השני, בא אם כן על חורבות המבנה הפוליטי הישן של צרפת. נראה כי גם "הרפובליקה החמישית", כינויו של הסדר החוקתי בצרפת של 50 השנים האחרונות - באה לקיצה כמו ארבעת קודמותיה. אסור להתבלבל מפני הילד של הנשיא החדש, מקרון אף שאולי עדיף על לה פן, גם הוא תוצר הגל הפופוליסטי העכשווי, והשקפותיו הן בליל רעיונות מימין ומשמאל, שקשה עד בלתי אפשרי ליישב בינהן.

חשוב לזכור, בניגוד לארה"ב, בצרפת נשיא אינו יכול באמת לשלוט בלי רוב בפרלמנט, והבחירות לזה האחרון יערכו בעוד כחודש. יהיו תוצאות הבחירות לפרלמנט אשר יהיו, מקרון יימצא לאחריהן במצב בלתי אפשרי. אם יצליחו המפלגות הוותיקות, הרפובליקנים והסוציאליסטים, להחזיר עטרה ליושנה ולזכות ברוב הקולות, לא יוכל מקרון אפילו ליישם הבטחותיו והתסכול הפוליטי בצרפת יחזור לבעבע. אם דווקא הפופוליסטים מהגוונים השונים הם שיזכו לרוב, ייאלץ מקרון לתמרן דרכו מול פרלמנט משוסע ומפוצל, כשגושים פופוליסטים קיצוניים מימין ומשמאל מזנבים בו כל העת. בכל מקרה רכבת ההרים הפוליטית בצרפת היא רק בראשית דרכה, ולא ברור כלל אם בסוף המסלול ממתינה עצירה או התרסקות.

ד"ר אופיר העברי הוא המשנה לנשיא של מכון הרצל בירושלים