רופאת משפחה: הפסיקו להתייחס אליי כמו פקידה
רופא המשפחה, זה שיושב בקופת החולים קרוב לבית, וממנו אתם מבקשים הפניה למומחה או אישור מחלה, יכול לא רק להציל את חייכם במקרה של מחלה, אלא גם לספק לכם את הדברים החשובים ביותר: יחס אישי ותחושת שייכות. אז למה אנחנו מתייחסים אל רופאי המשפחה כאל פקידים? טור אישי של רופאה שאכפת לה
כל אחד צריך רופא משפחה: רופא המשפחה שלי, האדם שאני ממנה להיות המלווה והשומר האישי שלי, מחזיק באחד התפקידים המשמעותיים ביותר בחיי. ברגעים של חולי, משבר וצורך בהחלטות רפואיות גורליות, הברית הטיפולית בינינו היא נכס שאין לו תחליף. זה האדם שמכיר אותי, שיכול לייעץ, ללוות, לעמוד בקשר עם היועצים המומחים בתחומים השונים ולשמור עלי מפני פגיעה מיותרת.
נדמה שבשנים האחרונות ירדה קרנו של רופא המשפחה, והוא איננו זוכה להערכה רבה. מדוע זה קורה? למה רבים מרגישים שהם לא צריכים רופא משפחה צמוד, שילווה אותם ואת משפחתם לכל אורך הדרך? יש לכך כמה סיבות. ראשית, בעולם הרפואה של היום יש מומחה כמעט לכל איבר בגוף, לכל מחלה ותת מחלה. לכן, זה רק הגיוני שאנשים ישאלו את עצמם למה הם צריכים מישהו שאמנם יש לו נקודת מבט רחבה יותר עלי ועל הבריאות שלי, אבל הוא איננו מומחה לבעיה הספציפית שאני מתמודד איתה היום, כמו עמוד שדרה, כליות, כבד או לב, למשל.
בנוסף, רבים מרגישים שכשהם מגיעים לקופת החולים הם באים כדי לבקש אישור, מרשם או בדיקה. את השאר הם כבר משאירים למומחים. קשה להם להאמין שאדם שמסכים לעבודה פקידותית - הדפסת מרשמים, ימי מחלה והפניות למומחים - יכול באמת לעזור להם. אבל אולי זה בדיוק הזמן לעצור לרגע - ולחשב מסלול מחדש.
רופא המשפחה שם כדי לגרום לכם להרגיש שייכים, לדעת שיש לכם שותף שמלווה ותומך לכל אורך הדרך, ושתמיד אפשר להתייעץ איתו בכל בעיה רפואית. בישראל עובדים אלפי רופאי משפחה מומחים. הם התמחו ברפואה ראשונית, כך שיש להם כלים להתמודד עם רוב הבעיות הרפואיות כחזית ראשונה.
כתבות נוספות ב"מסע החברתי להבראת הרפואה":
רופאה: רצח האחות בחולון הוא לא "אירוע חריג"
"רופאים, מתי הפסקתם להסתכל לנו בעיניים?"
הרופאה שהחליטה לרפא את המחלה של מערכת הבריאות
היתרון המרכזי של רופאי המשפחה הוא העובדה שהם רכשו ידע, ניסיון ומיומנות בטיפול באדם השלם, ולא בחלקיו. מה בעצם הבעיה עם "חלוקת היתר" ועם הפנייה לרופאים מומחים עבור כל מחלה או איבר? ראשית, רופאים שונים יכולים לרשום תרופות שונות שהשילוב ביניהן עלול להיות מסוכן, ושנית, רופאים שאינם מכירים אותנו לעומק עלולים להפנות למספר רב של בדיקות, שחלקן אולי מיותרות ואף עלולות לגרום לנזק וסיבוכים מיותרים.
נכון, רבים מרופאי המשפחה נתונים תחת לחץ של זמן, וייתכן שלא תוכלו להבחין ביכולות שלהם בכל מפגש. לרגל יום רופאי המשפחה הבינלאומי, שצוין בשבוע שעבר, חשוב לי להרים את המסך ולשתף את הקוראים במספר חוויות ממרפאתי.
יום טיפוסי במרפאה
צהריים. אני נשענת לאחור לאחר סדרה ארוכה של מפגשים עם מטופלים שבאו לבקש טיפול או עצה. בראש אני מגלגלת כמו בסרט את המפגשים המשמעותיים שהיו לי עד עכשיו.
ראשונה הייתה אימא חרדית צעירה שפגשתי לראשונה לפני שלושה חודשים, כשהגיעה אליי לבקש הפניה לשם התחייבות לניתוח כריתת שקדים לבתה החמודה לאה בת החמש, שסובלת מדלקות גרון חוזרות. חקרתי אותה ואת פרטי המקרה, והצלחתי לשכנע אותה להתאפק ולהימנע מהניתוח.
במאמץ משותף ביצענו משטחי גרון לכל ילדי המשפחה, כולל לילדים שמגיעים בסוף השבוע מהפנימייה. גילינו שני נשאים, ולאחר שהשניים טופלו במקביל לאחותם החולה, יותר מחודשיים ללא דלקות גרון עברו על המשפחה. האם הצעירה באה לבקש אישור לטיול עבור אחד מילדיה כשעל פניה חיוך רחב. גם אני שמחתי לפגוש אותה ואת בתה הקטנה שהשתובבה בחדר בזמן שהדפסתי את האישור.
השלישייה שנכנסה לחדרי מאוחר יותר הייתה בקצה השני של קשת הגילאים: יוסף, מטופל ותיק ויקר שלי שהיה מלווה בבתו ובמטפל, עובד זר, שהגיע להכיר את המרפאה. זה היה המפגש הראשון לאחר צנתור ניתוחי להחלפת מסתם לבבי שיוסף עבר, ובשל הצורך להתייחס לשינוי הגדול שחל בחייו, המפגש התארך מעבר לזמן הקבוע, אבל המטופלים שלי כבר למדו לכבד את הגמישות הנדרשת להתאמה במצבים מיוחדים, ואף אחד לא התרעם.
בביקורו הקודם של יוסף, שגם אליו הזמנתי את הבת, שוחחנו על המגבלות הגופניות שהולכות ומתרבות, ושמהן הוא מנסה להתעלם מזה זמן. כיבדנו את החלטתו הנחרצת להישאר בדירתו שבקומה השנייה, דירה שספוגה בזיכרונות וגעגועים לאשתו האהובה שנפטרה לא מכבר, אבל ניצבת בראש גרם מדרגות שאני מכירה היטב מהתקופה שבה טיפלתי באשתו בימיה האחרונים.
במפגש התבשרתי שחלקו הראשון של הניתוח עבר בהצלחה, בשורה משמחת עבורי, שכן חששתי מאוד לשלומו. ניהלנו שיחת היכרות ותיאום ציפיות עם המטפל החדש ועם הבת ווידאתי כי ההסבר על נטילת התרופות ברור לכל הנוגעים בדבר. בסיום המפגש נותרתי עם תחושת סיפוק עמוקה, לא רק כרופאה של יוסף, אלא כמי שמטפלת כבר שנים ארוכות במשפחה.
המפגש השלישי היה עם מטופל בן 47 שגילה באותו שבוע שהוא חולה בסוכרת. הוא הגיע כועס על כך שנאלץ להמתין בתור יותר מכפי שציפה, וכנראה שכעס גם על האבחנה ועל כל העולם כחלק מהאבל על הבריאות שנגזלה. האתגר העצום במפגש הזה היה ההכלה, שיקוף הרגשות, ההרגעה והמעבר ליצירת ברית טיפולית שבה הוא ממלא את חלקו ואני את חלקי בשמירה על בריאותו.
אמנם סד התורים לחץ, אבל מדובר בנקודת מפנה בחיי המטופל ובחיי משפחתו, ותפקידי היה להיות שם, להתאים אליו את כל מה שלמדתי וגם ללמוד משהו חדש.
גם רופא צריך רופא
בעוד מחשבותיי נדדו בין המטופלים, חשבתי לעצמי "איזה מקצוע מיוחד ומגוון בחרתי - להיות רופאת משפחה". לכך נוסף גם סיפוק על כך שהצלחתי לשכנע חברה, רופאה בכירה, לחבור לרופא משפחה משלה בתקופה שהתגלתה בדיעבד כערב גילויו של סרטן אלים. כעת הוא מהווה עבורה משאב מרכזי ותומך, כתובת להתייעצות בשאלות מורכבות, וכמובן חלק מהצוות המרפא.
לאחרונה, כך סיפרתי לה אמש, פורסם מחקר שקובע כי סיכויי ההישרדות של חולות סרטן שד היו גבוהים יותר בקרב מטופלות שהרופאים שלהן האמינו ביכולתן לנצח. לא סתם היה מי שטבע את הביטוי "הרופא כתרופה".
ברית טיפולית אמיתית מבוססת על הקמת צוות שכולל את המטופל ובני משפחתו, שיחד עם רופא מומחה ומסור הופכים ליחידה מלוכדת עם סיכויי ריפוי גבוהים יותר.
קשר קבוע עם רופא עשוי לשנות את חייו של כל אדם ואף להציל אותם, ועל כן זו אחת מהמשימות של המסע החברתי להבראת הרפואה. החזון שלנו בשמירה על בטיחות המטופלים הוא שלכל אדם יהיה רופא משפחה קשוב במרפאה הקהילתית. כך גם נפחית את הצורך בהגעה לחדרי המיון העולים על גדותיהם.
אני בחרתי רופא משפחה שמלווה אותי ואת משפחתי לאורך העליות והמורדות, ומברכת על הבחירה שלי לאחר כל מפגש. האם תבחרו גם אתם לשמור על עצמכם? זו החלטה שעשויה לשנות לכם את החיים.
ד"ר אלעד היא רופאת משפחה ומדריכת רופאים, מחברת הספר "חלוק לבן פרום" ומובילת המסע החברתי להבראת הרפואה .
לפנייה לכתב/ת 
