פורעים הלוואה לפני הזמן? בדקו שהבנק לא עשק אתכם
החזרתם את ההלוואה לפני מועד הפירעון? למרות דרישת הבנקים, מסתבר שלא בכל מקרה של פירעון מוקדם הלקוח מחוייב בעמלה. גם אופן חישוב העמלה מורכב - ולא תמיד אפשר לסמוך על הבנק שהסכום הנקוב נכון. זה מה שכדאי לדעת
רבים חוששים לפרוע הלוואה לפני הזמן מחשש שיאלצו לשלם עמלת פירעון מוקדם, אולם מעטים יודעים שהעמלה שהבנק דורש עלולה להיות גבוהה הרבה יותר ממה שהם חייבים - ושלא פעם הם בכלל פטורים ממנה. גובה העמלה יכול להגיע לאלפי ואף מיליוני שקלים, כשמדובר למשל בהלוואה גדולה לעסק. מתברר שדרישת הבנק לתשלום והסכום שהוא נוקב בו לא תמיד נכונים, ולא מומלץ לקבל את המספרים כ"תורה מסיני".
- עוד על הלוואות בערוץ הכסף שלי
מהי עמלת פירעון מוקדם ומדוע צריך לשלמה? לווה המבקש לפרוע הלוואה לפני הזמן שנקבע בעת נטילתה (משכנתא או כל הלוואה אחרת), מחויב בעמלת פירעון מוקדם (עמלת היוון). על פי התקנות, הבנק יכול לגבות עמלה זו רק בהלוואה שניתנה בריבית קבועה או משתנה כל חמש שנים ומעלה.
מדוע הבנק רשאי לעשות זאת? הטענה היא שבעת נטילת ההלוואה הבנק למעשה מתחייב על ריבית מסוימת (ריבית קבועה), ואם נבקש לפרוע את ההלוואה לפני הזמן הנקוב, הבנק יצטרך למצוא לווה חדש לכסף. אולם אם הריבית בעת הפירעון המוקדם נמוכה יותר - הבנק ירוויח פחות ולכן הוא דורש לפצות את עצמו על ההפרש.
איך מחושבת העמלה? בעבר החישוב התבסס על הריבית הנהוגה בבנק והציבור לא יכול היה לדעת מהי. אולם לפני כשנתיים עודכנה הנוסחה וכעת היא מתבססת על הריבית הממוצעת שמפרסם בנק ישראל. כאשר מדובר בהלוואת משכנתא, כשלקוח מבקש לפרוע בפירעון מוקדם, הבנק בודק את הריבית הממוצעת הנוהגת באותה עת בשוק באותו מסלול הלוואה, למשך התקופה שנותרה. במקביל, הוא בודק את הריבית הממוצעת באותו המסלול שפורסמה בעת נטילת ההלוואה, או את הריבית שנקבעה ללקוח - הנמוכה מבין השתיים.
כעת הבנק בוחן את ההפרש ביניהן - אם הריבית הנוכחית נמוכה מהריבית בעת נטילת ההלוואה הלקוח יחויב בעמלת ההיוון, אם הריבית זהה או גבוהה יותר הלקוח לא יחויב בהפרש. כאשר מדובר בהלוואות שלא לדיור, החישוב הוא ממוצע מול ממוצע.
עמלות ארכאיות שצריכות להיעלם מהעולם
אמנם הריביות הממוצעות מפורסמות באתר בנק ישראל, אבל עדיין מדובר בחישוב מורכב והלקוח המצוי לא באמת יודע לבצעו. אם היינו מבקשים מלווים לחשב בעצמם, סיכוי גדול שלא היו מצליחים לספק תשובה מדויקת. חלק מאתרי הבנקים מספקים הסבר תמציתי והרבה פחות מפורט לחישוב עמלת הפירעון המוקדם. האמת שהבנק מחוייב למסור ללקוח דף הסבר המפרט את אופן חישוב עמלת הפירעון המוקדם, אולם ספק אם הסבר זה או אחר מקנה מידע מספק לצורך חישוב העמלה, וקשה לוודא אם הבנק אינו גובה עמלה גבוהה יותר מהמותר.
בבנקים מסבירים כי הסיבה לעמלה זו היא "לאפשר היערכות לקליטת הכספים". למעשה מדובר בעמלה ארכאית שהונהגה אי שם בשנות השישים, כאשר החזרת הלוואה בסכום גדול, כמו משכנתא, היתה אירוע דרמטי שדרש היערכות מיוחדת מצד הבנק. אולם כיום, כשהבנקים מעבירים בלחיצת כפתור מיליארדי שקלים מצד לצד, קשה למצוא לה הצדקה.
עמלה זו למעשה ממלכדת את הלקוח - מצד אחד, אם הוא ימתין 10 ימים לפחות כדי לא לשלם את העמלה – הוא יצטרך לשלם בכל מקרה את הריבית על התקופה. מצד שני, אם הוא יזדרז לפרוע – הוא יצטרך לשלם את העמלה, כך שהבנק ירוויח מכל כיוון. נציין כי במקרה בו לקוח מבקש למחזר משכנתא באותו בנק, או במקרה של פטירה חלילה, הוא יהיה פטור מעמלה זו.
הבנק דרש פירעון מוקדם אבל חייב בעמלה
ואמנם, הבעיה אינה רק בבחינת המספרים של עמלת ההיוון בפירעון מוקדם ,אלא לעיתים בעצם הדרישה לעמלה זו. חשוב לדעת שבמקרים בהם נתן בנק הלוואה במסלול פריים אסור לו לדרוש עמלה. למרות זאת, עובדתית, מקרים כאלו קורים. בנוסף, בהלוואות בהן הבנק לא פירט במפורש בחוזה ההלוואה כי יוכל לגבות עמלה כזו, הוא אינו רשאי לעשות זאת.
דוגמה לכך ניתן למצוא בפסק דין שהתקבל בימים האחרונים בבית המשפט המחוזי בת"א: מדובר במקרה זה בהלוואה שלקחה חברת קמור (הנמצאת כיום בהליכי פירוק) מבנק הפועלים, בסך של כ-100 מיליון שקל. מספר שנים לאחר מכן החליט הבנק לדרוש את פירעון ההלוואה, טרם מועד פירעונה. הבנק קיזז מפיקדון שהיה לחברה בבנק את סך החוב שנותר (כ-80 מיליון שקל). בכך למעשה שילמה החברה את מלוא החוב לבנק. ואולם 3 שנים לאחר מכן הגיש הבנק תביעה כנגד החברה בדרישה לקבל גם עמלת פירעון מוקדם על ההלוואה, שהוא עצמו דרש לפרוע לפני הזמן. לטענת הבנק העמלה מסתכמת בכ-10 מיליון שקל והיא כוללת 60 שקל בגין "עמלת טיפול", סך של 807,731 שקל בגין "עמלת אי הודעה מוקדמת", ו"נזק כלכלי" בגין הפירעון המוקדם בסכום של כ-9 מיליון שקל.
בית המשפט דחה את דרישת הבנק וקבע כי על מנת שהבנק יוכל לדרוש עמלת פירעון מוקדם, במקרה שהוא זה שיוזם את הפירעון המוקדם, עליו להצביע על סעיף מפורש בחוזה ההלוואה המתיר לו לגבות עמלה כזו. בהיעדר הרשאה מפורשת בהסכם לגביית עמלה מסוימת, הבנק איננו רשאי לגבותה.
השופט אף נזף בבנק על הדרישה התמוהה לשלם לו עמלת אי הודעה מוקדמת כשלמעשה הבנק בעצמו הוא זה שיזם ודרש את הפירעון המיידי. "גם דרישתו של הבנק לתשלום עמלה בסך של 783,603 שקל בגין אי מסירת הודעה מוקדמת, שעה שהוא היה זה שהורה על הפרעון המוקדם, היא חסרת כל יסוד, ולטעמי, יש בה מידה בלתי מבוטלת של חוסר תום לב מצידו של הבנק", קבע השופט.
לדברי עו"ד דנה רוזנשטין-ניר, המתמחה בדיני בנקאות, כיום, ברוב ההסכמים שנחתמו בין הבנק ללקוח אין כל תניה מפורשת - המחייבת את הלקוח לשלם את העמלה גם במקרים בהם ההלוואה נפרעת בפירעון מוקדם על ידי הבנק עצמו או במקרים בהם הבנק הוא אשר "כופה" על הלקוח את פירעונה המוקדם של ההלוואה. "לכן, אין כל בסיס לחיוב בעמלת פירעון מוקדם במקרה שבו הבנק- להבדיל מהלקוח, הוא שיוזם את הפירעון המוקדם או במקרים בהם הפירעון המוקדם "נכפה" על הלקוח על ידי הבנק", אומרת רוזנשטין-ניר.
פסק דין נוסף שניתן על ידי השופט אילן רונן כנגד בנק דיסקונט למשכנתאות (ת"א 16150-01-14), מדגים את המצב הזה. מדובר ביזם שביקש מהבנק הלוואה לצורך פרוייקט בניה. מאוחר יותר הוא ביקש מהבנק הלוואה נוספת כדי להשלים את המיזם, אולם הבנק סירב לתת לו את ההלוואה הזו. כתוצאה מכך, במציאות שהפרוייקט תלוי לחלוטין בחמצן שמקנה לו האשראי הנוסף, הוא נאלץ לפרוע את ההלוואה הראשונה שנטל מהבנק ולקחת מימון חלופי ממקור אחר. בגין הפירעון המוקדם של ההלוואה, הבנק חייב אותו ב-134 אלף שקל עמלת פירעון מוקדם.
השופט קבע כי על הבנק להשיב לתובע את הכסף (למרות שקבע כי לא הייתה על הבנק כל חובה להעביר לתובע את יתרת כספי ההלוואה), וזאת משום שנוכח סירובו של הבנק, לא היה בידי התובע כל ברירה אלא לפרוע בפירעון מוקדם את ההלוואה שקבל ולפנות לקבלת מימון מצד ג'. בית המשפט קבע כי בנסיבות אלה הפירעון המוקדם לא היה פרי יוזמה של התובע, אלא למעשה "נכפה" עליו על ידי הבנק.
לדברי עו"ד רוזנשטין-ניר יתכנו מקרים נוספים בגינם הבנק חייב לפטור את הלקוח מתשלום עמלת פירעון מוקדם, גם כאשר הלקוח פורע את ההלוואה מרצונו החופשי ומבלי שהבנק כפה עליו לעשות.
לפנייה לכתב/ת 
