אתם שאלתם:

חלי עונה:

הורים יקרים, הקושי שאתם מעלים אכן מורכב.

מאחר ואנו עכשיו בחודש מאי, והבנות התחילו ללמוד בכתה המשותפת בתחילת השנה, אני מבינה ששנת הלימודים הראשונה מסתיימת, ושיש לפניכם עוד 'שנה וקצת' לסיום השליחות בניו ג'רזי. אם אין שינויים אתם חוזרים לארץ. חשוב לי להתייחס לצד הטכני זה כי מסגרת הזמן משמעותית להתיחסות, לקושי ולמשמעויות שלו.

אם נשארת עוד שנה+ שזה זמן קצר יחסית, אין טעם לדעתי להעביר בית ספר, וצריך לעבוד על הקשיים בין הבנות כדי להפחית את המצוקה והנזק. אם היו לפניכם עוד שנתיים שלוש או יותר של שהות כאן, יתכן והיה טעם לשקול מעבר בית ספר שיאפשר הפרדה ביניהם. הפרדה בכתות נחשבת נכונה יותר להתפתחות של תאומות. אין סיבה לא לתת להם את התנאים המיטביים לתאומות גם כאן בארצות הברית.

בהנחה שהן נשארות יחד בכתה אחת, עדיין יש עוד הרבה מה לעשות כדי לעזור להן לסיים את התקופה 'ולא לסכן את עתיד החיבור והקשר ביניהן'- זה מה שכתבתם במילותיכם מדאיג אתכם במיוחד. המפתח הוא תקשורת ורעיונות לשיפור המצב.

הדרך הטובה ביותר היא לדבר עם הבנות 'בשיחות שוקו' רגועות, לא בזמן משבר ולחץ. לשיחה יש שני שלבים:

בתחילה תשאלו כל אחת איך היא מרגישה להיות עם אחותה באותה כתה, מה טוב לה בזה, ומה קשה. תנו לכל אחת לדבר, אל תשפטו ואל תתווכחו עם הרגש והטיעונים שכל אחת אומרת. 'אלו כללי המשחק בשיחה', תגדירו אותם מראש. תנו תוקף, לגיטימציה לרגשות שלהם, שהן כועסות, ולפעמים מקנאות, ורבות על חברות, וזאת מרגיזה, וזה לא פייר... תחזרו באמפטיה על מילותיהן.

(צילום: shutterstock)

זה חשוב כי כך הבנות ירגישו תמיכה, אז לא יהיה מאבק לצד מי אתם, וחלק מהמתח ירד. מהמקום הזה תגידו שזה נכון שלא קל להיות יחד באותה כתה, אבל הן אחיות, ואוהבות אחת את השניה, ויודעות למצא דרכים להסתדר. זו סוגסטיה, אמונה שככל שחוזרים עליה, ומאמינים בה גדל הסיכוי שתגשים את עצמה.

עכשיו עוברים לשלב השני של השיחה של חיפוש פתרונות לבעיה, הקושי להיות יחד בכתה. תשאלו את הבנות - מה יכול לעזור לכן להסתדר טוב יותר בכתה?

אל תרוצו להציע פתרונות שלכם. כל רעיון שיבוא מהבנות הוא טוב יותר, כי הוא 'שלהן', מתאים להן ולעולמן ויותר הגיוני שיישמו אותו. גם אם יגידו שאין להן רעיון, תנו להן לחשוב. אתם יכולים להעלות רעיונות, אבל הן צריכות לחשוב אם הוא מתאים להן, איך יבצעו אותו.

כשיעלו רעיונות, עודדו אותן לנסות ליישם אותם, ודברו שוב. השיחות הן 'בהמשכים'. כך מלווים את הקושי בתקשורת, בעידוד. בחיפוש פתרונות.

זו הדרך לדעתי, לא רק לשפר את המצב מול הבעיה הספציפית שאתם נתקלים בה, אלא גם לתת לבנות כלי התמודדות לבעיות בהמשך.

לסיום, אם אחת מהן 'תגזים', והתנהגותה השלילית תדרוש תגובה משמעתית מכם, תגיבו. חשוב שתגידו מה מותר ומה אסור לעשות במסגרת המאבק ביניהן בכתה. המשמעת היא במקביל לתהליך התקשורת עליו המלצתי.

בברכה,

חלי ברק שטיין, פסיכולוגית חינוכית מומחית

מטפלת בהורים זוגות ויחידים בניו יורק, ישראל ובסקייפ

מחברת הספרים – בגובה העיניים, תקשיבו לי רגע, וכשהילדים יוצאים מהבית

מנהלת האתר www.hebpsy.net/barak2