לעצור את מחול הדמים
כשטראמפ בדרך למזרח התיכון וכולם מדברים על חידוש מו"מ, שחר עזאני מזכיר לנו שבכדי לחולל שינוי אמיתי לטובת כל הצדדים, נדרשים מעשים. העצומה החדשה שפרסמה משלחת ישראל באו"ם היא צעד ראשון וחשוב
בשבוע הבא צפוי נשיא ארה”ב, טראמפ, להגיע לישראל במסגרת ביקורו במזרח התיכון. קדמו לכך פגישות שלו ושל צוותו עם ראש הממשלה נתניהו ומנהיגים ערבים שונים, בהם יו”ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס וזכורה במיוחד פגישתם בבית הלבן, בה הצהיר עבאס על “החינוך לשלום” ברשות. והנה, לקראת הביקור, נמלאים עיתונים וטורי פרשנות בלחשושים על “חידוש התהליך המדיני”, אפשרות למעבר מטוסים ישראלים מעל השטח האווירי של מדינות ערב ואף תקווה כי מספר מדינות ערב מוכנות כעת “לנרמול” יחסים עם המדינה היהודית.
האם אכן כך? אולי. יחד עם זאת, ברור לכל העוסקים במלאכה כי אם נמשיך לעסוק אך ורק באותן סוגיות חדשות-ישנות, ישנו סיכוי יותר מסביר כי נמצא עצמנו באותה נקודה חוזרת ונשנית, במעגל השוטה של המו״מ האינסופי.
כמעט חצי יובל חלף מאז הסכמי אוסלו, ולמרות הכל - ילדים פלסטינים שנולדו אל תוך המציאות החדשה, בני עשרה ומטה, נמצאו מרימים סכין לשחיטת ילדים יהודים - על שום היותם יהודים. סוגית ההסתה לשנאה והחינוך לשלום מוזכרת מעת לעת, אולם על פי רוב, כסוגית משנה שולית במסגרת ועדה כזו או אחרת, מבלי שניתן לראות שינוי של ממש בשטח לאורך השנים. לפיכך, אם ברצוננו לראות שינוי של ממש, הגיע הזמן לפעול ולא רק לדבר. הגיע הזמן שהקהילה הבינלאומית תקדיש יותר ממס שפתיים לסוגית החינוך לשנאה וההסתה ותפעל לקבלת החלטות - ומעשים - בכדי לחולל שינוי אמיתי, לטובת כל הצדדים. אלימות לא חייבת ולא צריכה להיות חלק בלתי נפרד מן המציאות היומיומית של חיינו באזור.
כרוז הסתה. (צילום: דובר צה"ל)
צעד חשוב בהקשר זה נקט בשבוע שעבר שגריר ישראל לאו"ם, דני דנון, אשר יצא בקריאה ברורה וחד משמעית למועצת הביטחון: פעלו על מנת להפסיק את תשלומי הרשות הפלסטינית למחבלים ומרצחים. לא עוד תשלומי דמים. דנון מצביע על מציאות איומה במסגרתה מקבלים מחבלים הכלואים בבתי הסוהר על ביצוע מעשי עוולה וטרור מזעזעים סכומי כסף חודשיים המוגדרים כ”משכורת” אותה הם מקבלים מן הרשות הפלסטינית. דיבורים על חינוך הם דיבורים משמעותיים וארוכי טווח, אולם הבעיה עליה מצביע השגריר דנון היא ברורה וחד משמעית, וכזו הניתנת לטיפול מיידי: על הקהילה הבינלאומית להתייצב כאחד ולומר למנהיגות הפלסטינית - כספי הסיוע המגיעים אליכם מארה”ב וממדינות המערב, אסור להם שישמשו לתמריץ ותגמול מחבלים על פשעיהם. מדיניות נלוזה שכזו נוגדת את רוח ההסכמים שנחתמו בעבר בין הצדדים ובוודאי בוודאי לא עולה בקנה אחד עם הצהרות על “כוונות לשלום” של הפלסטינים או ניהול מו”מ לשלום.
קיי וילסון היא מדריכת טיולים ומוזיקאית, חברה טובה ועמיתה לדרך, אשר בדצמבר 2010 הותקפה בסכינים על ידי מחבלים, בתקרית בה נרצחה חברתה קריסטין לוקן ז”ל, בזמן שקיי עצמה הושארה לדמם וכמעט איבדה את חייה. תוקפיה המתועבים נתפסו ונשפטו על ידי מדינת ישראל ונמצאים כעת בכלא, כאשר בזמן שמרצים את עונשם הם מקבלים “משכורת” מן הרשות הפלסטינית - משכורת הנגזרת מכספי סיוע בינלאומי, “משכורת” על שום מה? על סכין שניחתה על תמימים? “משכורת” על להב שפילח לב אדם ונטל את חייו? הגיע הזמן לומר בקול ברור וחד: מספיק ודי!
כעת, אנו קוראים לכולכם – בואו נעמוד כאחד ונאמר לא עוד. איננו מוכנים לראות מעשי זוועה זוכים לתגמול, ובכך מעודדים עוד ועוד מעשי זוועה “ששכרם״ בצידם! הצטרפו אלינו ואל קריאתו של השגריר דנון וחתמו על העצומה בקישור למטה - בואו יחד נפיץ את הבשורה ונשים סוף לעוול המתמשך.
יחד נקרא לאו״ם ולקהילה הבינלאומית: אל תיתנו לכספי הדמים להמשיך לזרום.
לעצומה בעברית ובאנגלית:
http://standwithus.co.il/unsc/
http://standwithus.co.il/unsc-heb
בובה פלסטינית. הסתה
מומלצים
