רוחאני ימשיך להלבין את הקיצוניות של איראן
בחירתו לקדנציה שנייה של הנשיא הרפורמיסט מעניקה למנהיג הקיצוני חמינאי ולמשמרות המהפכה שלו יחסי ציבור מול המערב. החיוכים של רוחאני עלולים להמשיך להסתיר הפרות בהסכם הגרעין, חימוש אסד ותמיכה בחיזבאללה
מנקודת ראות ישראלית, בחירתו בסוף השבוע של חסן רוחאני לקדנציה שנייה כנשיא איראן אינה בהכרח חדשות טובות. ראשית, מפני שבעניינים הנוגעים במישרין לביטחון ישראל, נשיא איראן אינו המחליט והקובע. בנושאים כגון פרויקט הגרעין, המלחמה בסוריה, הסיוע למשטר אסד והתמיכה בחיזבאללה – הקובע הוא המנהיג הדתי והפוליטי העליון עלי חמינאי. הוא המפקד הישיר של משמרות המהפכה שלא רק אחראים לפיתוח הנשק הגרעיני אלא גם מנהלים במישרין את המלחמה בסוריה ונותנים הוראות לחיזבאללה.
משמרות המהפכה והמנהיג העליון חמינאי שייכים לפלג השמרני הקיצוני של האייתוללות, ולכן גם אם הנשיא רוחאני יתנגד למיליונים שזורמים לחיזבאללה (וגם לחמאס, כ-70 מיליון דולר לשנה) אין לו סיכוי לשנות את זה. חמינאי לא ייתן לו לגעת בנושאים שהם בבת עינו.
הסיבה השנייה שבחירתו של רוחאני אינה בהכרח בשורה טובה לישראל ולמדינות המפרץ הערביות, היא שאם חמינאי ירצה מסיבה כלשהי להפר את הסכם הגרעין עם המעצמות, או לרמות ולהמשיך בסתר את פיתוח פצצת האטום, רוחאני יהיה זה שישווק את העניין לעולם.
בזמנו היה הנשיא הקיצוני מחמוד אחמדינג'אד נשק הסברתי בידי ישראל וארה"ב. בסיוע התבטאויותיו הקיצוניות הוקם מערך הסנקציות החריפות נגד איראן. לעומת זאת, מתק השפתיים ומתקפות החיוכים של רוחאני, המציגות אותו כאיש מתון, עלולים לייצר בעיה תודעתית קשה לישראל אם וכאשר איראן תחליט לפרוץ מחדש במרוץ לעבר הפצצה.
זאת הכלכלה, חסן
סיבה נוספת היא שרוחאני נבחר על "הכרטיס הכלכלי". הוא הבטיח לשפר את המצב הכלכלי באיראן ובעיקר להפחית באופן דרסטי את שיעור האבטלה בקרב הצעירים שעומד על עשרות אחוזים. הסרת הסנקציות בעקבות הסכם הגרעין עם המעצמות אמנם הגדילה במיליארדים את רזרבות הדולרים בקופת האוצר של האיראנים, ואפשרה להם למכור מחדש נפט בלי הגבלה, אבל המצב הזה עדיין לא חלחל אל המעמדות הבינוני והנמוך, והצעירים המובטלים עדיין מסתובבים ברחובות.
אם רוחאני יצליח לעשות את מה שהבטיח במערכת הבחירות הנוכחית, הדבר לא יפעל לטובת ישראל, מפני שהוא ישמר את שלטון האייתולות לעד.
רוחאני אמנם מוגדר באיראן "רפורמיסט", ומוכן להתיר במעט את הרסן ולהכניס קצת מודרניזציה, אבל הוא אייתוללה, בשר מבשרו של המשטר, ולכן גם חמינאי מברך על בחירתו לנשיא. ראוי לזכור שכראש ממשלה הוא היה אחראי לפיתוח הנשק הגרעיני, כך שבכל מקרה לא מדובר בחסיד אומות העולם.
אופטימיות זהירה
ובכל זאת, מבחינת ישראל יש גם היבט אופטימי לבחירתו לקדנציה שנייה. ראשית מפני שהמנהיג העליון חמינאי מקשיב לו ומקבל את דעתו, פעמים רבות בניגוד מוחלט לעמדותיהם של מפקדי משמרות המהפכה. יתכן, למשל, שהוא יצליח, בהסכמת המנהיג העליון, לקצץ את מאות המיליונים שאיראן משקיעה בחיזבאללה.
רוחאני אמר זאת במפורש במערכת הבחירות שינסה לא להגדיל את תקציב הכוח הזה, ואם יצליח - אלה חדשות טובות מפני שאז יהיה יהיו משמרות המהפכה נדיבים הרבה פחות כלפי חיזבאללה, חמאס, סוריה והמיליציות השיעיות בעיראק.
בכל מה שנוגע לעם האיראני, בחירתו של רוחאני היא בהחלט חדשות טובות. ניתן להעריך שהוא ידאג לשתול את אנשיו במערכת המשפט, להפחית את ההוצאות להורג, להגדיל את השוויון לנשים ואת שילובן בשוק העבודה, ולהעניק יותר חופש דת, לשון ותרבות למיעוטים כגון האזרים, הכורדים והבלוצ'ים.
רוחאני הוא אמנם אייתוללה, אבל יש לו גם כוונות טובות. הבעיה באיראן היא שמולו עומדים כוחות שמרניים גדולים ואיסלאמיסטיים שיעים-פנאטיים שינסו לחבל ככל האפשר בהישגיו. הקרב במדינה עדיין לא הוכרע, ולכן גם ישראל צריכה להמשיך לעקוב מודיעינית אחרי מה שקורה בה ולא לאבד את תשומת הלב. לאיראנים יש נטייה להפתיע אם לא משגיחים עליהם, גם אם רוחאני החייכן הוא הנשיא.
לפנייה לכתב/ת 
