שמונה בעקבות אחת
שיבק יציל את מכבי ת"א? ירושלים חזקה מספיק? כמה רחוק יילכו חולון ואילת המפתיעות? פרשני "ידיעות אחרונות" מנתחים את סדרות רבע גמר הפלייאוף
אחרי עונה מלאת קבוצות גדולות מאכזבות וקבוצות קטנות מפתיעות, הגיע רגע האמת: סדרות רבע גמר הפלייאוף ייצאו הערב (א', 19:00) לדרך עם המפגש הראשון בין הפועל אילת ומכבי ראשון לציון.
רוב תשומת הלב, באופן טבעי, תוקדש לשתי הגדולות של הכדורסל הישראלי. מכבי ת"א, שנמצאת בעיצומה של העונה הגרועה בתולדותיה, תפגוש את בני־הרצליה. הפועל ירושלים תשחק נגד עירוני נהריה. גם שתי הסדרות האחרות יספקו הרבה אקשן ודרמה, בדרך לפיינל־פור. בעונה כל כך מוזרה, הכל יכול לקרות בפלייאוף הזה, ורגע לפני שהוא מתחיל, פרשני "ידיעות אחרונות" עונים על השאלות הבוערות.
מי מגיעה כפייבוריטית: מכבי ת"א או בני הרצליה?
אריה מליניאק: ספק אם יד אליהו באמת נותן למכבי ת"א יתרון ביתיות בפלייאוף, כי היא הפסידה שם בחמישה משחקי ליגה רצופים, אבל עדיין עדיף לה לא להגיע להכרעה בהרצליה. עד למינויו של אריק שיבק, הסיכוי שלה היה 20 אחוז, עכשיו הוא עלה ל־50 אחוז. הרצליה עדיין פייבוריטית בקטן, בתנאי שתממש את היתרונות שלה מתחת לסל במשחק הראשון, כי מכבי ת"א צפויה להשתפר ככל שהסדרה תתקדם. פקטור חשוב יהיה מצבם הפיזי של אנדרו גאודלוק וכרם משעור. חידוש מפתיע: במכבי ת"א הרופאים קובעים כמה דקות ישחק כל שחקן. הרצליה צריכה להתמקד באלמנטים שהביאו לה הצלחות.
רפאל נאה: הרצליה השלימה העונה סוויפ של 0:3 על מכבי, וזה לא עניין של מה בכך, אבל גל פציעות, ובעיקר מחסור בישראלים, עשוי לפגוע בעונה המוצלחת של מיקי גורקה. כשמוסיפים לזה את חילופי המאמנים ויתרון הביתיות בצד הצהוב, מכבי בהחלט פייבוריטית.
ברק חקלאי: מכבי ת"א מעולם לא הפסידה בסדרת רבע גמר פלייאוף, אבל עם כל הכבוד להיסטוריה, צריך להסתכל על העונה הקטסטרופלית שעוברת עליה ועל הסגל הבינוני והחסר. בלי הסנטר היחיד קולטון אייברסון במשחק הראשון (פציעה בגב), עם גל מקל ודי־ג'יי סילי שאינם כשירים לגמרי, ועם אנדרו גאודלוק שיכול לשחק בערך 20 דקות, נראה שהצהובים הם בכלל האנדרדוג. אם משעור, השחקן הישראלי הטוב של העונה, יחזור בכושרו הרגיל – אין סיבה שההרצליינים לא ישימו סוף לעונה המסויטת של מכבי.
מה שיבק יכול לעשות כדי להציל את העונה של מכבי?
נאה: לא הרבה. בעונה שעברה הוא קיבל את ראשל"צ חודש וחצי לפני משחקי ההכרעה וסחף אותה לאליפות, הפעם היה לו פחות משבוע להתכונן. הצעד הראשון שהוא צריך לעשות הוא דווקא מנטלי: להחזיר את הביטחון האבוד.
חקלאי: הוא חייב להחזיר את הביטחון לשחקנים. מדהים לראות איך יוגב אוחיון וגיא פניני, שהיו רגילים לנצח כמעט בכל משחק בזירה המקומית, פשוט לא מאמינים בעצמם. שיבק, שהצליח בשנתיים האחרונות לנצח פעמיים את מכבי בשלבים המכריעים, חייב להעביר את הווינריות לשחקניו דרך שיחות קבוצתיות ואישיות.
מליניאק: שיבק לא יכול - ולא צריך - לבצע מהפכות. יש לו שחקנים טובים שאיבדו ביטחון, ולכן צריך לחזור לדברים הבסיסיים: לשחק פשוט, לקבוע כללים, ולהקפיד על הביצוע - מאיפה ומתי זורקים לסל, מי הולך לריבאונד, מי יורד להגנה, איך מתגוננים מול פיק־אנד־רול ומה עושים כשכדור נכנס פנימה.
האם ירושלים מספיק יציבה כדי לזכות באליפות?
חקלאי: על הנייר, לירושלים יש את הסגל הטוב בליגה. ככה זה כשמהספסל שלך עולים יותם הלפרין, ג'רום דייסון, אלסנדרו ג'נטילה וריצ'ארד האוול. הכישרון הזה לא בא לידי ביטוי כשסימונה פיאניג'אני מניח את הכדור בידיו של קרטיס ג'רלס ומוותר על המשחק הקבוצתי. כל עוד ירושלים תמשיך לשחק ככה, לא אתפלא אם תודח כבר ברבע הגמר.
נאה: לירושלים יש פוטנציאל אדיר, שעד כה לא נוצל מספיק. אף ששינתה חלק מפניה העונה, נראה שהכישלון בגמר בעונה שעברה הותיר צלקת במועדון. גם העונה קיימות בעיות שבקבוצה מנסים לטאטא מתחת לשולחן, כמו נסיעה פתאומית של אמארה סטודמאייר לסידורים בארה"ב או תקריות בין המאמן לליאור אליהו ואחרים, וזה רק על קצה המזלג. אם פיאניג'אני יצליח לגבש את הקבוצה ברגעים המכריעים, ירושלים יכולה להניף שוב את הצלחת.
מליניאק: ירושלים השתפרה, אבל היא עדיין מאכזבת. צירופו של האוול הוא בינגו, ואולי אפילו יתברר כהעברה המשמעותית של העונה. הבעיה של ירושלים היא ניהול המשחק במגרש (ג'רלס) ומהספסל (פיאניג'אני). אם הכדור יטוס, ירושלים תגיע לזריקות מהירות ותיקח אליפות.
מי הרשימה יותר העונה: הפועל אילת או הפועל חולון?
נאה: אילת אמנם הציגה יכולת מצוינת, אבל איבדה את הבכורה ממש ברגע האחרון של העונה הסדירה. חולון הרשימה יותר לא רק בגלל המקום הראשון: למרות שאיבדה שחקני מפתח בגלל פציעות, היא התמודדה עם המשברים כמו גדולה.
מליניאק: בספורט, אתה טוב כמו המשחק האחרון שלך. בישורת האחרונה של העונה חולון הרשימה יותר, אז מה? גם קריית־גת הרשימה וירדה. יש תחושה שאילת איבדה גובה, אבל בפלייאוף סופרים רק ניצחונות. חמישה ניצחונות – ואתה אלוף. למרות שחיפה סיימה שמינית בדוחק, לחולון תהיה סדרה יותר קשה.
חקלאי: חולון הייתה יציבה יותר, אילת סיימה בבליץ מטורף (אם מתעלמים משני ההפסדים האחרונים). אחרי שקיצצה משמעותית בתקציב, ספק אם גם מוטי אמסלם האמין שקבוצתו תסיים את העונה במקום השני. אני הולך עם אילת.
מי השחקן שהכי שווה לראות בפלייאוף?
חקלאי: סקוטי הופסון. את הגארד של נהריה אנחנו מכירים מתקופתו באילת, אז כמעט הוביל אותה לגמר בעונת 2012/13. אלא שמאז הוא נעלם ולא מימש את הפוטנציאל שלו. הוא נחת בנהריה באמצע העונה, מרגיש בבית, וממשחק למשחק הוא משדרג את עצמו ואת הקבוצה.
נאה: לנדון מילבורן תמיד מספק את הסחורה. מדובר בסיבה העיקרית להצלחה של אילת. הוא לא רק מלך הסלים שלה (16.3 נקודות), אלא גם קולע באחוזים נהדרים (55 אחוז לשתיים, 40 אחוז לשלוש) ועושה את העבודה באחריות ובשקט.
מליניאק: תענוג לראות את ג'יימס בל מחולון. הוא יביא אליפות, אם טרל הולוויי וגוני יזרעאלי ידאגו לשתף אותו. גם לנדון מילבורן מאילת תלוי באחרים, לעומת הופסון מנהריה שמסוגל לייצר לעצמו, וכרם משעור מהרצליה, אם יחזור לכושר.
מי המועמדת הטובה ביותר להיות ראשל"צ של 2017?
חקלאי: אילת היא המחוברת מכולן. יש לה זרים מצוינים וישראלים צעירים ורעבים לצד מנוסים שכבר היו במעמדים גדולים. אסור לשכוח גם את המאמן עודד קטש, שכבר זכה באליפות עם קבוצה קטנה.
נאה: חולון. נכון, זכייה באליפות של קבוצה שסיימה ראשונה את הליגה הרגילה היא לא בדיוק סנסציה, אבל צריך לזכור איפה הסגולים התחילו את העונה. הם בקושי הצליחו להרים את הקבוצה מתוך קשיים כלכליים ומאבקים בתוך ההנהלה, וכרגע נראים הרבה יותר טוב משתי הגדולות.
מליניאק: נהריה. הדחה של מכבי ת"א כבר לא תפתיע אף אחד, ואם ירושלים לא למדה את הלקח מהשנה שעברה, גם נהריה תעשה לה כיפה אדומה. ראשל"צ מודל 2016 הייתה יותר מוכשרת מנהריה של 2017, אבל גם ירושלים הלכה לאחור. יונתן שולדבראנד פחות טוב מליאור אליהו? אריק אלפסי מנהל משחק פחות טוב מפיאניג'אני?
מי יהיו העולות לפיינל פור ואיך ייגמרו הסדרות?
נאה: מכבי ת"א (1:3 בסדרה), ירושלים (2:3), אילת (1:3) וחולון (1:3).
מליניאק: מכבי ת"א (2:3), ירושלים (2:3), אילת (1:3) וחולון (1:3).
חקלאי: הרצליה (1:3), נהריה (1:3), אילת (2:3) וחולון (2:3).
לפנייה לכתב/ת 
