הלכה לעולמה המרגלת הישראלית בלבנון
בגיל 16 נישאה שולמית (שולה) קישיק-כהן לסוחר יהודי-לבנוני בביירות ובמלחמת העצמאות העבירה לישראל מידע על סוריה ולבנון. היא נעצרה ונידונה לעונש מוות, אך עונשה הומתק ובמלחמת ששת הימים שוחררה בעסקת חילופי שבויים ועלתה לישראל. אתמול היא הלכה לעולמה בגיל 100
המרגלת הישראלית בלבנון שולמית (שולה) קישיק-כהן הלכה אתמול (א') לעולמה בירושלים והיא בת 100. קישיק-כהן, שסיפורה המדהים יכול לשמש תסריט לסרט מתח הוליוודי, הייתה מרגלת ישראלית בלבנון ופעלה בחשאי למען העלאת יהודים מארצות ערב. היא הובאה למנוחות בבית העלמין גבעת שאול והותירה אחריה שבעה ילדים, עשרות נכדים, נינים ובני נינים.
קישיק-כהן נולדה בשנת 1917 בארגנטינה להורים ציוניים שחינכו את ילדיהם לאהבת ישראל. כשהייתה ילדה עלתה המשפחה ארצה והתגורר בשכונת מקור ברוך בירושלים. שולה התחנכה בבית הספר לבנות אוולינה דה-רוטשילד.
בגיל 16 השיאו אותה הוריה לג'וזף כהן, סוחר יהודי-לבנוני בעל אמצעים, והיא עברה להתגורר עמו בוואדי אבו ג'מיל שברובע היהודי בביירות. עד מהרה בלטה שולה בפעילותה בחיי הקהילה בלבנון ואף יצרה קשרים עם גורמים בכירים בשלטון.
ערב פרוץ מלחמת העצמאות הגיע לידיה מידע על ההכנות הצבאיות למלחמה בישראל, והיא הרגישה שיש ביכולתה לסייע למאמץ המלחמתי של המדינה שבדרך. היא יצרה קשר עם גורמי המודיעין הצבאי והפכה לסוכנת מודיעין פעילה. קישיק-כהן החלה לספק מידע מודיעיני חשוב למדינה הצעירה שנאבקה על קיומה, בכל הקשור לפעילות הצבאית של הלבנונים. בשנים 1961-1947, גם לאחר תום מלחמת העצמאות והקמת המדינה, העבירה כהן מידע מודיעיני רב מסוריה ומלבנון לישראל.
קישיק-כהן הייתה דמות מרכזית גם בפעילות למען הברחת יהודים מלבנון וממדינות ערב נוספות לישראל. היא סייעה ליהודים רבים, בעיקר לילדים ולבני נוער, לעלות ארצה. בפעילותה המודיעינית למען הצלת יהודים הופעלה שולה קישיק-כהן על ידי יחידה 504 באמ"ן, שאמונה על הפעלת סוכנים דרך גבולות המדינה.
בד בבד עם פעילותה כסוכנת וכמבריחה, ניהלה קישיק-כהן חיי משפחה, ואף ילדה שבעה ילדים. בשנת 1961 נאסרה כהן, עונתה קשות ונידונה למוות. לאחר ערעור, הומתק עונשה ונגזרו עליה שבע שנות מאסר. לאחר מלחמת ששת הימים היא שוחררה בעסקת חילופי שבויים ועלתה עם משפחתה לירושלים, שם התגוררה עד יומה האחרון.
בשנת 2007 נבחרה להדליק משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות שעמד אז בסימן 40 שנה לאיחוד ירושלים. היא קיבלה את ההודעה שנבחרה להדליק את המשואה ב-19 במרס - אותו היום שבו 44 שנה קודם לכן נידונה למוות בביירות. אז אמרה שולה כי מדובר בסגירת מעגל: "באותו יום שקיבלתי את ההודעה שאני מדליקה את המשואה זה היה בדיוק ביום שדנו אותי לתלייה. לכן אמרתי שזה מעגל שנסגר. זה מרגש כשאני זוכרת מה קרה באותו תאריך. אלוהים הציל אותי ממוות. אני אף פעם לא עבדתי על מנת לקבל פרס ולא על מנת לרוץ אחר תהילה. אם היא באה ברוך הבא. לא באה לא נורא. אני עשיתי את זה כי רציתי ואהבתי את המדינה ורציתי לעזור להקמתה. זה לא היה ביזנס. עשיתי ולא ביקשתי אגורה שחוקה".
שולה כהן הייתה גם יקירת העיר ירושלים וזוכת מדליית דונה גרצייה. היא נפטרה אתמול לפנות בוקר בבית החולים הדסה הר הצופים בירושלים. בנה יצחק לבנון היה דיפלומט שבתפקידו האחרון שימש כשגריר ישראל במצרים ובספטמבר 2011 פונה ממנה עם צוות השגרירות לאחר שאלפי מתפרעים צרו על השגרירות.
"אמי היתה צלולה עד הרגע האחרון בצורה שלא תיאמן", אמר לבנון. "היא נזכרה בדברים מהתקופה הקשה שעברה בבית הסוהר ואחרי שעלתה לארץ חרשה את כל בסיסי צה"ל כדי להרצות ולהנחיל את המורשת לדור הצעיר. היא הייתה גיבורת ישראל. אני חושב שהתואר שהכי נכון לתת לה זה אישה אמיצה. אמי היתה גיבורה אמיתית. אתה לא רואה זן כזה היום של נתינה מוחלטת, הקרבה מוחלטת, אהבה מוחלטת ופטריוטיזם ללא פשרה. אתה לא מוצא דבר כזה היום. זה נקי וטהור. לא מהול בשום אינטרס אישי. היא פעלה 99 וחצי שנים אך ורק בכיוון הזה".