הסיבה שהילד ממשיך להתווכח אתכם

מכירים את הילד הזה, שאנחנו כהורים מוצאים את עצמנו מתווכחים איתו על כל דבר? זה יכול להיות ילד קטן או גדול, שמולו אנחנו מנהלים שוב ושוב דיונים על שעת חזרה הביתה, מקלחת, שיעורים, אוכל וכו'. אנחנו מנסים הכול אבל משהו לא הולך לנו איתו. תמיד הוא נאבק, מתחכם ומתווכח.

אנחנו מוצאים את עצמנו כועסים, מענישים, נואמים וכל יום זה חוזר שוב ושוב. האם שמתם לב שעם אותו ילד, זה שאנחנו נואמים לו שוב ושוב, יש מקומות בהם הוא עושה בדיוק את מה שביקשנו בלי שנדבר על זה בכלל? לדוגמה - יש בתים שאף ילד לא יתווכח בהם על חגורת בטיחות. גם הילד הווכחן שביניהם נכנס לרכב וחוגר.

יש בתים שאף ילד לא יתווכח בהם על מקלחת לפני השינה. כולם יודעים שלמיטה לא נכנסים בלי מקלחת, אין על זה שיח או דיון. כולם מתקלחים. יש בתים שלא יהיה בהם דיון על צחצוח שיניים. הילד הווכחן ביותר יודע שלפני השינה מצחצחים ואין על זה שום שיח.

מאבקי כוחות(צילום: shutterstock)

אולי אנחנו קשוחים מדי?

איך זה ייתכן שעם אותו ילד יש דברים שהוא עושה בדיוק את מה שמבקשים ממנו ויש נושאים שההורים לא מפסיקים לדבר עליהם והוא עושה בדיוק את ההפך? ההבדל הוא בנקודה אחת - הביטחון שלכם כהורים בסמכות. במקומות שהם לא מובנים לכם מאליהם, שיש לכם בהם שאלות פנימיות עם עצמכם ("אולי אנחנו מגזימים?", "האם זה בסדר לדרוש מהילדים דברים כאלו?", "אולי אנחנו קשוחים איתו?") - בכל המקומות הללו המקום שלכם כהורים לא ברור לכם. במקומות האלה יש המון שאלות וסדקים פנימיים, ואת המקומות הללו הילדים מזהים ומפעילים את מלוא כובד משקלם כדי להניא אתכם מהחלטתכם.

במקומות שבהם הביטחון בסמכות ההורית שלכם מובן לכם מאליו, זאת אומרת שאין שום שאלות לגבי העניין שם - הילדים עושים בדיוק בדיוק מה שביקשתם. לדוגמה, הורים שמפרידים בין בשר לחלב - אין להם שום שאלה של מה תעשה לילד עצם ההפרדה. אין להם שאלות אם זה בסדר, אם זה מותר להם לבקש זאת מהילדים או אם זה מוגזם לדרוש מהילדים להקפיד על כך. הנושא הזה מובן להם מאליו וזה המסר המועבר לילדים.

במקומות שאין לכם שאלות, והדרישה שלכם ברורה, שם הילד יעשה בדיוק את מה שרציתי בלי שאלות ובלי נאומים. אותו דבר לגבי חגורת בטיחות, צחצוח שיניים וכו'. במקום שאתם לא "סגורים על עצמכם" שמותר לכם לדרוש מהילד ואתם חוששים שאולי אתם מגזימים או מזיקים, את המקומות האלו הילדים מזהים (הם אלופים בכך!) ושם הם לא עושים את מה שביקשתם ושם מתחיל הויכוח.

קראו עוד בערוץ הורים:

- איך היה בבית ספר? בסדר

- "אבל לכולם מרשים" - כך תגיבו

- אימא עשתה "שיימינג" מפתיע לגננת

רגשות אשם

בעצם הכול קשור לביטחון שלכם בסמכות. ביטחון זה לא נוקשות, ניפוח חזה ומבט נוקב. ממש לא. ביטחון זה שקט פנימי, מובן מאליו, ככה זה אצלנו בבית. בלי שאלות ובלי ערעורים. מה שמייצר אצלנו בעיקר את הערעור, את חוסר הבטחון, אלו הם רגשות האשמה. אפשר להגיד שזו אחת הרעות החולות של ההורות שלנו. אנחנו כהורים עסוקים לעשות לילדים טוב 24/7 אבל כולנו הולכים לישון עם תחושת אשמה.

לא משנה מה נעשה כהורים - כל הזמן יאשימו אותנו:

אם אני מפנק - זו בעיה.

אם אני קשוח - זו בעיה.

אם אני לא עובדת - זו בעיה.

אם אני עובדת - זו גם בעיה.

ההורים הם הציבור הכי מותקף. כאשר ילד משתטח על הרצפה בקניון – כולם מיד מסתכלים על ההורה שלו. אנחנו כהורים כל הזמן מרגישים לא בסדר. הורים מרגישים כל כך אשמים וכל הזמן מתנצלים. חשוב שנבין: רגשות אשמה הם ההיפך הגמור מביטחון בסמכות. איפה שיש לי רגשות אשמה - אין לי שום ביטחון בסמכות, אבל איפה שיש לי ביטחון בסמכות - אין לי שום רגשות אשמה. זה אף פעם לא הולך ביחד.

רגשות אשמה הם ההיפך הגמור מביטחון בסמכות(צילום: shutterstock)

אפשר לטעות

הדבר הראשון שאני מציעה לכם זה להפסיק לחשוב שרגשות אשמה הן חלק מלהיות הורה. לא הבאנו את הילדים לעולם להיות בייביסיטר עליהם למשך רבע שעה. אי אפשר כל הזמן להיות רגועים, שלווים, להגיב נכון, להיות אסופים וכו'. יש ימים שאנחנו עייפים, עצבניים ובקיצור בני אדם.

המחשבה שלהיות הורה זה להיות איזה משהו על טבעי, שכל הזמן יכול להיות בשיאו - היא המחשבה שמייצרת לנו כל הזמן רגשות אשמה. תסמכו על הילדים שלכם שיכולים להתמודד אתכם ואפילו עם הטעויות שלכם. אם לא נסמוך עליהם שהם יכולים להתמודד עם הטעויות של אבא ואמא, שכל כך אוהבים אותם, איך נסמוך עליהם שהם יכולים להתמודד עם העולם?

לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

הילדים הם לא עלה נידף. תובילו את הבית בביטחון ובשלווה, וגם אם טעינו - אז מה? מה זו טעות? כל חיפוש בגוגל יניב עשרות תשובות שונות. אתם ההורים של הילדים שלכם, הם זקוקים לכם ולא לשכנה או לחברה. תזכרו במקומות שאתם עם רגשות אשמה, אין לכם שום ביטחון בסמכות ואז הילדים לא עושים את מה שאתם מבקשים.

במקומות שאתם בטוחים בסמכות שלכם, שם אין לכם שום רגשות אשמה והילדים עושים בדיוק את מה שאתם מצפים מהם, בלי וויכוחים ודיבורים מיותרים. לכן, הכי חשוב שתגדלו את ילדכם כמו שאתם מאמינים, בלי היסוסים ובלי רגשות אשמה. רק ככה תוכלו להוביל את הבית בבטחה.

הכותבת היא מנחת הורים ויועצת זוגית בגישת שפר