"טווין פיקס": חריגה גם ב-2017
השנים עברו ו"טווין פיקס" היא כבר לא פנינה נוצצת בים של טלוויזיה עלובה, אבל גם במציאות המשוכללת של ימינו יש לה ייחוד. יכול להיות שהיוצר דיוויד לינץ' הגזים עם הייחוד הזה והפליג ללב הממבו ג'מבו - אבל לא נפסיק לצפות
ב"טווין פיקס" ברא דיוויד לינץ' את הדרמה הטלוויזיונית האמנותית והארץ הייתה תוהו ובוהו - "משמר המפרץ" מכאן, "משפחת קוסבי" משם, HBO העלתה את "המלך בבר", מי שרצה קולנוע, הלך לקולנוע, ומי שרצה נובלה, פתח ספר. לינץ' הביא ל־ABC ב־1989 מזיגה סינמטית מופרעת של טלנובלה־דרמה־בלשית־אימה־על־טבעי־קומדיה־שחורה ומאז שום דבר לא כשהיה.
ב־26 השנים שחלפו הפור העצום שהוא פתח על התעשייה נסגר. "טווין פיקס" נצצה גם משום שהייתה לבדה, בעלטה, ועכשיו עליה לבלוט כשסביבה בוהקות עשרות יצירות משוכללות ולך תזהה את כוכב הצפון כשאתה מביט לרקיע מתוך הפצצת אור של, נגיד, לב מנהטן. צפייה בפרק הפתיחה הכפול של החידוש ליצירת המופת הזו (אצלנו ב־yes) מעיד שלמרות כל זאת, לינץ' מצליח להישאר חריג, ראשון בין מוזרים.
את הפתרון לתעלומה מי רצח את לורה פאלמר קיבלנו, לכאורה, די בתחילת עונה 2 (אביה, לילנד, לאחר שנכנסה בו רוחו של הישות המרושעת, בוב). המשך העונה היה, לדעת אוהדי לינץ', ניסוי באמנות לא ליניארית, לא קוהרנטית, סוריאליסטית ואוונגרדית ולתחושת כל השאר: קשקוש מקושקש. מכל מקום, הסדרה הסתיימה בגלל רייטינג מתרסק והשאירה את אייג'נט קופר האהוב (קייל מקלכלן) לכוד ב"בקתה השחורה", מעין חדר קבלה ליקום מקביל מזוויע, חושש מהמשך השתוללותו של בוב הרצחני.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
OMG: "אלים אמריקאיים" נפלאה ומהפנטת
"קארפול קריוקי": לא משתווה למקור
העונה החדשה חוזרת לקופר שמחכה שם כבר 25 שנה, כמו אחד שלא הצליח להשיג תור לקופת חולים ואמרו לו לבוא בכל זאת ולהמתין. רק שבמקום מגזינים מתפוררים הוא פוגש את האיש עם הזרוע האחת ומנהל שיחה עם עץ חולני שבצמרתו מוח.
קו עלילה נוסף מפגיש אותנו עם מנהל בית ספר בדקוטה הדרומית, שחשוד ברצח הספרנית וטוען שלא עשה זאת אבל בהחלט חלם על זה. יש גם בניין ניו־יורקי שבו משגיחים על מכונה סודית ומחכים שיקרה משהו. בשלב כלשהו תגיע בחורה עם קפה ותפתה את השומר החביב עליה לסקס שייגמר בטבח נוראי של שניהם בידי השד יודע מי.
וכיוון שרע וטוב מתגלמים תדיר אצל לינץ' באותה דמות: תאום־רשע של קופר מסתובב בחוץ, בשיער ארוך והבעה של אדם שלא מספיק לרצוח בקצב שקבע לעצמו, אבל בהחלט מנסה. הוא גם מציין שנגזר עליו לחזור לבקתה השחורה, אבל הוא לגמרי מתכוון לחמוק מאי־הנוחות הזו. השיא הרגשי: הסצנות של הגברת עם בול העץ (קתרין קולסון שנפטרה ב־2015) שמורה לסגן השריף הוק לחקור תחושות בטן של הגזע שמדבר אליה.
זה מאוד לינצ'י. אין היגיון בנרטיב; הכול מתפקע מסמליות וחידות עטופות באניגמה וממולאות בתעלומה; חלק מהסצנות גרוטסקיות וכולן הזויות. קשה לומר שזה מהנה במיוחד. הקסם של "טווין פיקס" היה עבורי בדרך שבה האפלה והשיגעון נחשפו בתוך מסגרת סיפורית נורמטיבית, עם דמויות בנויות לעילא. המוזרות הציפה את התודעה אבל הניחה לה לשכוך כדי להרגיש את הדופק מואץ והבלבול כשזה קורה שוב.
ועכשיו? יש מצב שלינץ' went full retard, הלך עד הסוף עם הממבו ג'מבו (אם כי לא ברמה של סרטו האחרון והבלתי צפי, 'אינלנד אמפייר'). סצנות אינסופיות בבקתה השחורה. קופר נופל דרך רצפת הזיגזג שתככב בחלומות של שוכרי דירות בתל־אביב לנצח, הווילונות האדומים משתוללים, הכפיל של העץ תוקף אותו. הדיאלוגים מלאכותיים עד כדי פרודיה. הדבק שאמור להדק את כל הוואט דה פאק הזה מתקשה לעמוד במשימה.
אולי זה ניסוי בכוחם של מותגים אמנותיים: אם זו לא הייתה סדרה של דיוויד לינץ' הייתי מנסר את הטלוויזיה עם מזלג. ואם להאמין לדיוויד פוסטר וואלס זצ"ל, לינץ' מוכשר יותר בבניית תעלומות מאשר בפתרונן, אז לא בטוח שבסוף מחכה תגמול מהסוג שאותו הצופים רגילים לקבל מהסדרות האהובות עליהן, גם המשונות שבהן. מה שבטוח, זה שכל פרק ייתן למכורים הרבה על מה לאכול את הראש ברשתות.
ועדיין אין סיכוי שלא אתן את ידי למזימה הזו. לינץ' הוא המבשר הראשון של תור הזהב הטלוויזיוני? אז יש לו אצלי קרדיט כמעט אינסופי להראות מה הוא יודע לעשות בתוך החממה היצירתית שהוא עזר לייסד.
הכתבה תתפרסם ביום שישי במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
