מלאך, מרגל, ג'נטלמן: פרידה מרוג'ר מור, 007
הוא שיחק במערבונים, גילם רובין הוד מודרני עם הילה וחלק מסך עם בנות הספייס גירלז, אך רוג'ר מור לנצח ייזכר כג'יימס בונד האלגנטי ביותר, שפיתה נשים ונלחם ברעים בנימוס אנגלי ובלי טיפה של זיעה. הוא השחקן שגילם את התפקיד המיתולוגי על פני תקופת הזמן הכי ארוכה, וכעת, בגיל 89, השיב לבוראו את האקדח החליפה. שמוליק דובדבני על חייו ומותו של סוכן
ג'יימס בונד הלך היום (ג') לעולמו. רוג'ר מור, שהיה אחד מששת השחקנים שגילמו את דמותו של סוכן הוד מלכותה 007, ייזכר בזכות האלגנטיות הקטיפתית שהביא לתפקיד המיתולוגי. היפוכו של חספוס מעמד הפועלים שייצג שון קונרי, קודמו בשורה. מור היה מרגל וג'נטלמן - אך קשה לומר שהופעותיו הטלוויזיוניות לא הכינו אותו לכהונה הרמה.
השחקן רוג'ר מור (ג'יימס בונד) מת בגיל 89
חיים טופול: "רוג'ר מור היה חבר טוב, קפץ להגיד שלום כמעט כל שנה"
עוד לפני שגילם את דמותו של בונד, כיכב מור הצעיר בשתי סדרות טלוויזיה בריטיות מכוננות: "המלאך" ששודרה בין השנים 1962-1969, ו"המשכנעים" ששודרה במהלך השנים 1971-1972. הסדרה הראשונה התבססה על דמותו של סיימון טמפלר, גיבור ספריו המצליחים של לסלי צ'רטריס, מעין "רובין הוד מודרני" הנלחם בפשע, והיא זו שפתחה בפני מור לרווחה את שערי הקולנוע. בסדרה השנייה מור הופיע לצדו של טוני קרטיס בתפקיד לורד ברט סינקלייר, ג'נטלמן בריטי החובר לבריון אמריקאי קשוח בפתרון תעלומות.
אבל אלו לא היו הופעותיו הטלוויזיוניות הראשונות של מור. הוא שיחק קודם לכן בסדרת המערבונים הקומית "מאווריק" (1957-1962) בה נכנס לנעליו של ג'יימס גארנר שכיכב בשלוש העונות הראשונות (אגב, תפקידו בסדרה הוצע בתחילה לשון קונרי), וכיכב בסדרת ההרפתקאות "The Alaskans"(1959-1960) שהתרחשה על רקע הבהלה לזהב. בנוסף הופיע מור בסדרת ההרפתקאות ההיסטורית "אייבנהו" (1958-1959) אשר סיפקה לו את תפקידו המשמעותי הראשון. הסרטים בהם הופיע לפני כן, הכוללים את הדרמה ההיסטורית "דיאנה" (1956) וביוגרפיה קולנועית של זמרת האופרה מרג'ורי לורנס בשם "Interrupted Melody" משנת 1955 - לא הותירו חותם מיוחד בקריירה שלו.
בשנת 1973 החליף מור את שון קונרי בתפקיד המרגל הנחשק בתבל (האוסטרלי ג'ורג' לזנבי שנבחר להחליפו בתחילה התברר כבחירה כל כך גרועה, עד שקונרי חזר לגלם את הדמות בסרט אחד נוסף). בגיל 46, עת הופיע בסרט הבונד הראשון שלו, "חיה ותן למות", היה מור מבוגר בחמש שנים מגילו של קונרי עת פרש מהתפקיד. לא הייתה זו הפעם הראשונה בה הוצע לו לגלם את הדמות, אך מחויבויותיו הטלוויזיוניות מנעו זאת ממנו. כאשר פרש קונרי באופן סופי ומוחלט אחרי "יהלומים לנצח" (1971) - הוא שב אל נעלי בונד ב"לעולם אל תאמר לא" ב-1983 - הוצע התפקיד שוב למור.
בעקבות הצלחת "חיה ותן למות", גילם מור את דמותו של בונד בעוד שישה סרטים שכללו את "האיש בעל אקדח הזהב" (1974), "המרגל שאהב אותי" (1977), "מונרייקר" (1979), "לעיניך בלבד" (1981) שבו הופיע לצדו חיים טופול בתפקיד מבריח יווני, "אוקטופוסי" (1983) ו"רצח בעיניים" (1985). נכון לעתה, מור הוא השחקן שהופיע בתפקיד בונד על פני תקופת הזמן הארוכה ביותר, 12 שנה. עם פרישתו מהסדרה היה בן 58 ואותות הגיל ניכרו בהחלט על פניו.
מור הביא לתפקיד קלילות ואלגנטיות. זיעה מעולם לא כיסתה את מצחו וחוט מהחליפות המחויטות שלבש לא נפרם שעה שהוא פיתה נשים ונלחם ב"רעים" תוך שהוא מפגין אותו נימוס אנגלי מתוחכם ואנין. בתקופה בה ירש את התפקיד כבר הוסר צילה הכבד של המלחמה הקרה, וסרטי בונד בכיכובו נדמו כגרסאות של פנטזיות גיבורי-על. דמותו הלכה ואיבדה את המימד האנושי והפגיע שלה (אותו ניסו לשחזר בהמשך טימותי דלטון ודניאל קרייג), ונהפכה יותר לגיבור קומיקס. אין זה מקרה שעלילות הסרטים הלכו ונעשו מופרכות יותר, וכאשר "מונרייקר" מצא את בונד בתפקיד לוק סקייווקר שנלחם ברשע התורן, הפעם בחלל - נדמה היה שהסדרה איבדה את צביונה המקורי. בראיון שערך עמו המגזין "טיים" בשנת 2012 נשאל מור מיהו הבונד הטוב ביותר לדעתו, ותשובתו הייתה: דניאל קרייג.
תפקידיו הקולנועיים במקביל להופעתו בסרטי בונד לא הביאו לו הערכה רבה, וחלקם היוו פרודיה עצמית. כזה היה תפקידו בקומדיה המטורפת של האל נידהם, "מירוץ מחוף לחוף" (1981), בו גילם יורש אקסצנטרי המתחזה לרוג'ר מור. מעטים יזכרו את הופעתו הפאתטית בתפקיד המפקח קלוזו, קראתם נכון, ב"קללת הפנתר הוורוד" (1983) שניסה להמשיך את הסדרה ללא הכוכב האולטימטיבי שלה, פיטר סלרס, וסביר שגם מור היה מעדיף להשמיט מהפילמוגרפיה שלו את הופעת האורח המביכה ב"ספייס וורלד - הסרט" (1997). בנוסף, הוא גילם קצין נאצי בעל נאמנויות הפכפכות בקומדיית ההרפתקאות המשעשעת "הבריחה לאתונה" (1979).
בשנים שאחרי פרישתו הקדיש מור יותר ויותר מזמנו לפעילות הומניטרית. הוא התמנה לשגריר של יוניצ"ף, ובעבור התנדבותו הוענק לו תואר אבירות. בראיון ל"גרדיאן" אמר כי תואר האבירות שהוענק לו על פעילותו זו היה משמעותי מבחינתו יותר מאשר לו הוענק לו בעבור עבודתו כשחקן. ואמנם, מור אולי לא ייזכר כשחקן רב גוני במיוחד, אבל מותו הטרי ממחלת הסרטן בגיל 89 מטיח בפרצופנו את העובדה העצובה שגם ג'יימס בונד לא חי לנצח.
