אהרן רזאל מחפש מקום. קליפ וטור
חיים מהמכולת שהיה מחשב באותיות עבריות, "חנה קובה" שהביאה למתפללים ארוחה מדי בוקר ורחמים הגבאי שידע להעיר רק את מי שרצה לקום: אהרן רזאל נזכר בזקנים של ילדותו בנחלאות - ומגיש קליפ יפהפה מהסמטאות הירושלמיות בבכורה
במיוחד לגולשי ynet: היוצר שחידש את המוזיקה היהודית המודרנית מגיש טעימה מתוך האלבום שבדרך – קליפ בבכורה, "אמצא מקום", לקראת היום האחרון לפרויקט ההדסטרארט של אהרן רזאל. כדרכו רזאל הוא יוצר שמחדש, והפעם עם שיר שכתב המבוסס כולו על פסוקים ומשפטים מתוך התהילים, שמתייחסים לירושלים. הקליפ צולם כולו בסמטאות ירושלים שבה גדל, ועמו זכרונות מהסמטאות שלא שוכחות את הזקנים של ירושלים.
הוריי עברו לנחלאות בתקופת התפר שבין העולם הישן ההולך ונעלם של דמויות נחלאותיות, ובין העידן החדש של צלמי סי-אן-אן, עובדים זרים - ומנייני קרליבך המלאים בזוגות צעירים.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
היום קוראים למקום בשם גלובלי: נחלאות. מי בכלל זוכר את השמות הספציפיים שיש לכל כמה רחובות, שאי-אז היו שכונה בפני עצמה? השכונה שגרתי בה בילדותי נקראת נחלת ציון. מעבר לבצלאל - נחלת אחים. מעבר לניסם בכר - שכונת הכורדים. מעבר לעדס - נווה שלום. אצלנו היו בעיקר שיראזים.
היכנסו לעמוד יום ירושלים המיוחד שלנו:
- חידון ירושלים הענק: חושבים שתדעו מה שהילדים יודעים?
- ירושלים אחת: שלא תהא חומה בלבה - ולא בלבנו/ הרב דוד סתיו
- סעודת מצווה, תפילה חגיגית: הלכות יום ירושלים
הדפיסו: סדר התפילה החגיגית ליום ירושלים
למעשה, הנדיבות היא הבולטת מבין תכונותיהם של הפרסיים השיראזים. כל בוקר נכנסת "חנה קובה" (כך שמה בפי כל) ובידיה מאכלים מזרחיים: אורז צהוב, חילבה, במיה - ופאר יצירתה: סחוג. סחוג ירוק שאפילו אשכנזים ממוצא הולנדי כמונו לא יכלו לוותר על טעמו. כשנפטרה אמנם לא ביקשו שאספיד אותה, אך בלוויה חשבתי בליבי: סחוגה יגן עלינו.
קולולולו? קל
רחמים היה ממונה להעיר את המתפללים. כל כך רגיש היה שלא לגזול שינה. כיצד היה עושה? עומד תחת החלון, ובמיומנות מיוחדת שפיתח - היה יודע לזרוק את קולו כך שידלג מעל אוזניהם של הישנים הרבים בבית, וייכנס ישר לאוזנו של המבקש להתעורר. מי שרצה, התעורר מיד - ומי שלא רצה לקום, מעולם לא ידע שרחמים מסתובב בין הבתים וצועק.
והיה זאקי הלל בבית כנסת "בית יצחק" לעדת הפרסים עולי שיראז. בשמחות, כשזורקים סוכריות, הזקנות צועקות "קולולולו" או "קילילילי". אלא שזאכי היה מסמן להן, וצועק קודם לזריקה "כן, כן". יום אחד גילה לי חיים שהוא איננו צועק "כן, כן", אלא "קל, קל!" צורת הציווי הרשמית של הפועל "לעשות קולולולו".
ועל כולם, צריך להזכיר את הרב עזרא ציון מלמד הכהן. אין תלמיד שלמד בגמרא בדור שלנו בלי המילון הארמי-עברי שכתב. אותו מילון כחול שנמצא בכל בית מדרש . כפוף וצנוע היה.
כילד ראיתי בעייני איך פעם נכנס למכולת של חיים נער צעיר עם חולצה קצרה, ועליה תמונה צבעונית של כוכב טלוויזיה. אמר לו הרב מלמד בעדינות: אתה יודע שמנהג ישראל ללבוש חולצות פשוטות, בלי תמונות. אמר לו הנער: כבוד הרב, הלוואי וזו הייתה העברה הכי הגדולה שלי. מיד הניח הרב את ידו על כתפיו של הנער בחום, ואמר: "חס וחלילה. ילדי ישראל קדושים! אין לך עבירות. אין לך שום עבירה, האמן לי!" התרגש אותו נער, והיה ניכר שהרהרי תשובה גועשים בו.
וכל זה התרחש במכולת האגדית של חיים ועזרא. אני לא חושב שיש מישהו היום שעוד זוכר בעל מכולת שחישב את הסכומים באותיות עבריות. היה כותב על פיסת נייר, למשל, כ"ב ומתחת י"ג ומתחתיו ד', הכל בהתאם למחיר המצרכים - ומחברן יחד. מתחת לקו היה רושם ל"ח, ואומר: תביא 38 שקלים.
הזקנים מסמלים את ילדותי בירושלים. מי ייתן וילדים יסמלו את זקנותי בירושלים הבנויה. אמן.
לפנייה לכתב/ת 
