הנשק הסעודי נגד איראן יכול לאיים על ישראל?
בפסגת ריאד שנערכה בהשתתפות עשרות מנהיגים מהאזור ונשיא ארה"ב התקבלו החלטות נגד איראן וטרור דאעש. בטווח הארוך יש לישראל סיבה לדאגה מהקמת כוח ערבי גדול שעשוי לצאת נגדה בעתיד למלחמה כוללת
הוועידה האיסלאמית שהתכנסה בתחילת השבוע בריאד, בירת סעודיה, בהשתתפות נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, היא הזדמנות לשלום כולל וגם סכנה בטווח הארוך במידה שההזדמנות תוחמץ. טראמפ העביר מסר חשוב בעצם התקדים של ביצוע טיסה ישירה פומבית מריאד לשדה התעופה בן גוריון בישראל.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
למרות האופוריה בסעודיה בעקבות התמיכה הבלתי מסויגת של הנשיא האמריקני החדש בממלכה הסעודית ועמדתו הברורה נגד איראן, הנתונים בארץ אינם מבשרים טובות. אין לצפות לשינוי ביחסים הישראלים-פלסטיניים שיאפשרו את פריצת הדרך המדינית המיוחלת. בין סיכויים וסיכונים, בין שלום ומלחמה, האם יש מקום לאופטימיות?
סימנים חיוביים
האם סלמאן בן עבד אל-עזיז, מלך סעודיה שעלה לשלטון רק לפני שנתיים וחצי, מבשר את השלום ("סלאם") הקרב ובא? הצעת השלום הסעודית כבר הונחה בראשית שנות האלפיים ועוד מעט כבר יחלפו 20 שנה מבלי שמומשה ההצעה או שנדונה ברצינות על ידי הצדדים. ביסודה של ההצעה מונח העיקרון הנקרא בערבית "סלאם שַאמִל וכַּאמִל" (שלום כולל ומלא), כלומר ישראל אמורה לתת הכול - לוותר על כל השטחים שנכבשו עד 1967 ולהעניק פתרון צודק לפליטים הפלסטינים ובתמורה לקבל הכול - נורמליזציה מלאה עם העולם הערבי, שאותו מתיימרת סעודיה לייצג.
בצילום הסיכום של הוועידה האיסלאמית נראים לצדו של המלך הסעודי סלמאן מנהיגי שתי המדינות הקרובות ביותר לסעודיה - ירדן ומצרים, שתי מדינות המקיימות הסכמי שלום עם ישראל. נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי הדגיש בנאומו בריאד כי הצלחת המאבק בטרור תלויה בין השאר בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. המלך סלמאן, אף שלא דיבר בפירוש על הצעת השלום, הדגיש את דחיפותו של פתרון הבעיה הפלסטינית. בוועידה השתתפו 55 מדינות וסעודיה הופיעה בה כמנהיגת העולם הסוני המתון. לכאורה כל הסימנים חיוביים. האם אכן כך?
סימנים שליליים
ההחלטות בפסגה האיסלאמית מופנות נגד איראן ונגד הטרור של דאעש. סעודיה חתמה עם ארה"ב על הסכמי רכישת נשק חסרי תקדים. הוועידה האיסלאמית תקים כבר בשנה הבאה את "הקואליציה המזרח תיכונית האסטרטגית" שהמטה שלה יהיה בריאד. הכוח ימנה בראשיתו 34 אלף חיילים ויהיה אחראי על מה שמוגדר כ"החלת השלום" ו"המלחמה בטרור". גוף זה יהווה למעשה את המשכה הישיר של הקואליציה הקודמת שהקימו הסעודים על מנת להילחם בחות'ים השיעים בתימן, המאיימים על נתיבי הנפט. אמנם מטרות הכוח נראות חיוביות בטווח הקצר, אך אין לדעת מה יהיו יעדיו בשנים הקרובות.
לא פעם הגדירו מדינות סוניות מתונות את פעולותיה של ישראל בשטחים כ"פעולות טרור". נזכיר שבפעמים הקודמות ששבהן הוקם כוח ערבי גדול משותף, הדבר הוביל למלחמה כוללת נגד ישראל - מלחמת העצמאות, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. אמנם התנאים השתנו מאז לחלוטין, אך המצב במזרח התיכון נזיל ובלתי צפוי.
סעודיה אינה מודה בעובדה שמתוך תוכה נבעה האידאולוגיה הפונדמנטליסטית העומדת בבסיסם של ארגוני אל-קאיעדה ודאעש. אוסמה בן לאדן, הארכי-טרוריסט שעמד מאחורי פיגועי 11 בספטמבר בארה"ב ב-2001, ורבים ממנהיגי דאעש מוצאם מסעודיה. עד היום מטיפים אנשי דת בסעודיה נגד המערב "הכופר", ואנשי עסקים מסעודיה תורמים כספים לארגוני טרור איסלאמיים ולתנועה הסלפית ששואפת להקים מחדש את החליפות המוסלמית. על רקע זה, ההצהרה של הוועידה בריאד כי "לא קיים שום קשר בין הטרור והדת", היא מגוחכת במיוחד.
בוועידה האיסלאמית הוחלט להקים מנגנון נוסף שמטהו בריאד ללוחמה במימון הטרור. האם ניתן לסמוך על סעודיה שתממש התחייבות זו אחרי ששנים כה ארוכות מימנה את כל הארגונים הפונדמנטליסטיים במזרח התיכון? האם גורמים בממלכה אינם מממנים כיום ארגוני טרור בסוריה? המנהיגים הערבים-מוסלמים בפסגה אף גיבשו הצהרה חיובית משותפת שלפיה סעודיה תסייע לקידום החינוך ושיפור המצב הכלכלי במדינות המשתתפות בוועידה, על מנת להרחיק את הנוער מהבערות, העוני והאבטלה המובילים לטרור.
האם יש בישראל מקום לאופטימיות?
נראה כי אין סיכוי רב לחידוש המשא ומתן הישראלי-פלסטיני בעת הזו. בממשלה הישראלית מפלגות הימין יפילו את הממשלה אם ראש הממשלה יעלה לדיון רציני את ההתקדמות במשא ומתן ומסירת שטחים לפלסטינים. גם בצד הפלסטיני אין כל חדש זה עשור - הפילוג הפנים-פלסטיני נמשך בשיא עוצמתו ואין הסכמה בין הרשות הפלסטינית בגדה לבין חמאס ברצועת עזה בשום נושא, בראש ובראשונה בעניין המשא ומתן עם ישראל. הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) אינו יכול להתחייב בפני ישראל על שלום עם עזה משום שאינו שולט בה. ואילו חמאס לעולם לא יהיה מוכן להכיר בהסכם של הרשות עם ישראל על בסיס גבולות 1967 מכיוון שלא שינה את עמדותיו הג'יהאדיסטיות מאז הקמתו לפני 30 שנה.
למרבה הצער, למרות האיום האיראני המשותף לישראל ולעולם הסוני, התנאים הפוליטיים אף גרועים יותר מאשר בתקופת הסכמי אוסלו, משום שלמרות ההצהרות היפות בתקשורת, אין למעשה רצון או יכולת בקרב מנהיגי הצדדים בסכסוך הישראלי-פלסטיני להגיע להסכם. החסות הסעודית אינה יכולה לתרום לקידום השלום, שכן שהמלך הסעודי השולט בחסות הדת כ"משרתן של שתי ערי הקודש של האיסלאם" - מכה ואל-מדינה, לא יוכל לעולם לוותר על ריבונות מוסלמית על הר הבית - מסגד אל-אקצא וכיפת הסלע. על כן, בשל החלטת הציר הסוני להתנות את ההתקדמות הדיפלומטית במישור הכלל-ערבי בהתקדמות במישור הפלסטיני, רוב הסיכויים שיוזמת טראמפ תיכשל כמו קודמותיה - יוזמת אובמה, יוזמת בוש, יוזמת קלינטון וכו'.
ובכל זאת, שלום עם סעודיה יכול להוות נקודת מפנה ביחסי ישראל עם מדינות האזור. אולי דווקא נגד כל הסיכויים, עצם המשא ומתן עם הפלסטינים יכול להוביל לפריצת דרך עם מדינות המפרץ וסעודיה. נזכיר שהמשא ומתן עם הפלסטינים בתהליך אוסלו שנכשל בסופו של דבר, הוא שאפשר את הסכם השלום עם ירדן שנחתם במהלכו.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם ומלמד ערבית באוניברסיטת חיפה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ובמחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
