דו"ח טאוב: ישראל לא מצמצמת את העוני

הישראלים מובילים את העוני בעולם המערבי. דו"ח "מצב המדינה 2017" של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, המתפרסם הבוקר (א') קובע כי שיעור העוני בישראל נמוך יחסית לפי הכנסות כלכליות (כלומר לפני השפעת המסים והתשלומים מהמדינה), ולפי שיעור הישראלים הנמצאים מתחת לקו העוני הוא 24% - לעומת 29% בממוצע ב-OECD. אך עם זאת, כאשר בודקים את ההכנסות הפנויות לשימוש משקי הבית, ישראל נמצאת במקום האחרון, עם שיעור עוני של 19%, כשהיא מקדימה את ארה"ב, מקסיקו וטורקיה.

לקריאת הדו"ח המלא

חוקרי טאוב מסבירים כי ההפרש הגדול בין שני סוגי מדדי העוני (הכנסות כלכליות מול הכנסות פנויות) מעיד על חוסר הצלחה של המדינה בצמצום העוני בעזרת מיסוי ומערכת הביטחון הסוציאלי, בין היתר בשל נטל המס הנמוך ואוכלוסיות גדולות המתאפיינות בהון אנושי נמוך, אחוזי השתתפות נמוכים בשוק העבודה ומשפחות גדולות.

שיעור הפרטים (באחוזים) מתחת לקו העוני

מבחינת יעדי הממשלה במלחמה נגד העוני, בשנת 2017 צפויה ההוצאה בתחום זה לעמוד על כ-4 מיליארד שקלים (כ-54% בלבד מהסכום שהומלץ בוועדת אלאלוף ביוני 2014). זאת לעומת 1.9 מיליארד שקלים (כ-26%) ב-2016. עיקר תוספת התקציב ב-2017 תוקדש להפעלת תכנית "חיסכון לכל ילד", למס הכנסה שלילי ולהגדלה נוספת של השלמת הכנסה לאזרחים ותיקים.

"חלק מן ההמלצות אומצו ויושמו אולם חלקן נדחו. דבר המציב בסימן שאלה את האפשרות להשיג את יעדה המרכזי של הוועדה: צימצום שיעורי העוני בישראל עד לרמתן הממוצעת במדינות ה-OECD בתוך עשור", כך לפי הדו"ח.

עוד עולה מהדו"ח כי ההוצאה החברתית (הכוללת הוצאות בתחומי החינוך, הבריאות והרווחה) עמדה בשנת 2015 על 192 מיליארד שקלים, הרמה הגבוהה ביותר מאז שנת 2000. ההוצאה הכוללת על רווחה עומדת על כ-94 מיליארד שקלים, שהם כ-21% מסך ההוצאה הממשלתית.  

עם זאת, עיקר העלייה בתקציב הרווחה התרכזה בתחום הקצבאות, בייחוד בשל שינויים דמוגרפיים (כמו הזדקנות האוכלוסייה) והרחבת ההוצאה על אנשים עם מוגבלות. לעומת זאת, ההוצאות על תחומים כמו טיפול מוסדי ומערך שירותי הרווחה ירדו לאורך השנים.

המרוויחים מלימוד חובה לגילאי 4-3: המעמד הבינוני והגבוה

מאז ועדת טרכטנברג שהוקמה בעקבות מחאת האוהלים בקיץ 2011, שכללה גם את מחאת העגלות נגד ההוצאה הפרטית על חינוך טרום-חובה, ירדה ההוצאה הממוצעת על מסגרות טרום-חובה לגילאי 2-5 ב-3% בלבד, כך לפי הדו"ח.

אמנם יישום חוק לימוד חובה לגילאי 4-3 בעקבות ועדת טרכטנברג הביא לירידה בהוצאה הפרטית על מסגרות חינוך לגילאים אלה, אך הייתה לו תוצאת לוואי בלתי רצויה, והיא עליית מחירי שכר הלימוד בגנים לגילאים הנמוכים יותר. העלייה בביקוש למעונות יום בעקבות הגידול בהכנסה הפנויה של משקי הבית עקב ההקלה בהוצאות על חינוך לגילאי 3-4, הביאה להתייקרות.

עוד קובע דו"ח מרכז טאוב כי המרוויחים הגדולים מיישום חוק לימוד חובה לגילאי 4-3 הם בני המעמדות הבינוני והגבוה, מאחר שמרבית המשפחות ברמות ההכנסה הנמוכות, ממילא קיבלו סיבסוד לשכר הלימוד לגילאים אלה עוד לפני יישום החוק.

כן מצביע הדו"ח על כך ששיעורי הגידול במספר התלמידים בזרמי החינוך השונים מתקרבים זה לזה במהירות. זרם החינוך החרדים עדיין גדל מהר יותר משאר הזרמים במערכת, אך שלוש הקבוצות האחרות – ממלכתי, ממלכתי-דתי וערבי – קרובות מאוד זו לזו.

עוד עולה מהדו"ח כי בין השנים 2014-2011 חלו שינויים של ממש בהרכב החברתי-כלכלי של התלמידים בזרמי החינוך השונים: בעוד שמצבם החברתי-כלכלי של תלמידים ערבים השתפר, מצבם של התלמידים החרדים הידרדר.

שיפור משמעותי בשכר המורים

הדו"ח גם בוחן את סוגיית שכר המורים, ומוצא כי השכר עלה בעשור האחרון בצורה משמעותית, וכעת הוא גבוה בהרבה מהשכר הממוצע במשק. בעוד שבין 2003 ל-2014 עלה שכרם של עובדים שכירים במשק בשיעור של כ-9%, הרי שבאותה התקופה שכר המורים עלה בשיעור גבוה בהרבה – 37% בחינוך היסודי, 36% בחטיבות הביניים, ו-24% בחטיבה העליונה. העלייה נרשמה הודות לרפורמות "אופק חדש" משנת 2008, ו"עוז לתמורה" שיצאה לדרך בקיץ 2011.

כמו כן, מאז שנת 2000 חל שיפור משמעותי בהשכלת המורים בכל רמות החינוך, כשבחינוך הקדם יסודי בשנת 2015 ליותר מ-90% מהגננות היה תואר אקדמי, בו החזיקו רק מיעוט מהגננות בתחילת העשור הקודם.

עוד מצא הדו"ח כי ציוני התלמידים במבחן PISA, שלא מדורגים במקום גבוה בהשוואה בינלאומית, קשורים לפחות חלקית לרמת ההכנסה בישראל, שנמוכה משמעותית מההכנסה במדינות מפותחות אחרות.

מספר הנרשמים החרדים למוסדות להשכלה גבוהה כמעט שילש עצמו בין 2008 ל-2014, ועם זאת שיעור בעלי התואר בקרב הצעירים החרדים עדיין נמוך מאוד. שיעור הצעירים החרדים שלומדים כיום לתואר אקדמי עדיין נמוך בהשוואה למגזרים האחרים – הערבי ובעיקר החילוני.

רק כ-42% מהגברים החרדים שמתחילים ללמוד מסיימים את התואר. אחת הסיבות המרכזיות לשיעורי הנשירה הגבוהים היא חוסר מוכנות של הנרשמים החרדים. לעומת רוב האוכלוסייה, חלק גדול מהגברים החרדים (כמחצית) מתקבלים ללימודים גבוהים ללא בגרות ופסיכומטרי, המשמשים בדרך כלל ככלי ניבוי לנשירה.

עלייה בצמיחה, האטה בפריון

בדו"ח טאוב מוזכר, כי ישראל מדורגת במקום ה-52 ברמת הקושי לנהל עסקים, לפי דו"ח הבנק העולמי לשנת 2016 – מתחת לרוב מדינות ה-OECD. דירוג זה מצביע על הצורך לייעל את תהליכי הביורוקרטיה, טוענים חוקרי המכון.

עוד נקבע בדו"ח, כי הצמיחה הנאה שרשם המשק - 4% בתמ"ג בשנת 2016, לצד נתוני מאקרו-כלכלה טובים של עלייה בתעסוקה וירידה באבטלה, הייתה חריגה מהתוואי ואיננה מבשרת על מגמה.

כן טוען מרכז טאוב כי למרות שישראל זכתה לתדמית של אומת הסטארט-אפ, שני העשורים האחרונים לא התאפיינו בצמיחה משמעותית של כלל המשק בהשוואה למדינות מפותחות אחרות. הגורם העיקרי לכך, לפי הדו"ח, הוא היעדר צמיחה של הפריון בענפים שאינם בתחומי ההיי-טק והתעשייה.

רמת הצמיחה בפריון העבודה ירדה בשנה האחרונה לרמה דומה לזו שהיתה ב-2011. ההאטה בצמיחת הפריון בשנים האחרונות נובעת, לפי מרכז טאוב, מהצטרפותן לשוק העבודה של אוכלוסיות חדשות בעלות מיומנויות נמוכות יחסית. בעוד שבעשור האחרון הגורם העיקרי לצמיחה היה העלייה בהיקפי התעסוקה, במרכז טאוב מניחים שמגמת העלייה קרובה למיצוי, ולכן יידרשו מקורות אחרים כדי לתמוך בצמיחת המשק.

מרכז טאוב חוזר על ממצאיו מהדו"ח הקודם, לפיהם אחד הגורמים שצפויים לצמצם את היקף התעסוקה הוא השינוי הצפוי בהרכב הגילים בישראל, שנובע מהזדקנות אוכלוסייתה.

בעוד שהעלייה הניכרת בשיעורי התעסוקה שחלה בסוף העשור הקודם היא מבורכת והגדילה את ההכנסה הפנויה של משקי הבית ואת הצריכה הפרטית, היא הובילה להאטה בעליית השכר הממוצע, בעיקר אצל עובדים צעירים (גילאי 30-35). מצד אחד, חלקם של העובדים בשכר נמוך גדל, בעיקר בקרב אקדמאים, ומצד שני חלה עלייה בשיעור העובדים המשכילים, ששכרם גבוה יותר, ועלייה זו קיזזה, לפחות חלקית, את הירידה שחלה בשל הצטרפותם של העובדים החדשים בשכר נמוך.

פערי השכר בין גברים לנשים דומים לממוצע ה-OECD

שיעור ההשתתפות בשוק העבודה, שעלה משמעותית בעשור האחרון, ניכר בעיקר בקרב נשים, בדומה למגמה העולמית. כידוע, התעסוקה של נשים ב-2014 הגיעה לשיעור הגבוה ביותר בכל הזמנים: 74.3%, והוא נותר כך גם בשנת 2015.

שיעור זה מציב את הנשים היהודיות בישראל במקום השני מבין מדינות ה-OECD, כידוע, אך הנשים הערביות בישראליות נמצאות בתחתית ה-OECD בשיעור התעסוקה.

פער השכר בין נשים לגברים לשעת עבודה קרוב לממוצע ה-OECD. כשמשווים את השכר הממוצע של נשים לזה של הגברים, מתברר שנשים מרוויחות 68 אגורות על כל שקל שמרוויחים גברים. אך על פי המכון מדובר בנתון מטעה, מאחר שנשים עובדות בממוצע פחות שעות מגברים, ואחוז גבוה בהרבה מבין הנשים מועסקות במשרה חלקית.

סיבה נוספת לפער היא ההבדלים בתוצאות המבחנים במתמטיקה בין המינים, כשליכולות המתמטיות יש השפעה על פער השכר המגדרי. נמצא גם שבנות בתיכון מרחיבות לימודי מדעים ומתמטיקה בשיעור נמוך מאשר בנים. אמנם בנות מגיעות להישגים טובים יותר בביתה ספר באופן כללי וגם מסיימות 12 שנות לימוד וזכאיות לתעודת בגרות בשיעורים גבוהים יותר מבנים, אבל הן פונות פחות מבנים למקצועות הריאליים, ונוטות לבחור מגמות לימוד בספרות ואמנות, בעוד בנים בוחרים במחשבים ובפיזיקה.

כמו כן, נשים מתרכזות יותר בענפים שמאפשרים להן לעבוד שעות מועטות יחסית. מקצועות שנחשבים לעתירי כוח עבודה נשים מאופיינים בשעות מועטות, כמו חינוך, או בפער שעות גדול בין גברים לנשים, כמו בריאות. בנוסף, הנטייה בקרב נשים נשואות לעבוד קרוב יותר לביתן גדולה בהרבה מאשר בקרב גברים נשואים – והדבר יכול בהחלט להסביר חלק מפער השכר, שכן בפני מי שמוכן לנסוע רחוק יותר עומדות אפשרויות רבות יותר.