פנאטיות היא שם המשחק
ב־1969 החלו אוהדים באיטליה להתאגד ולהקים ארגוני אוהדים קיצוניים בקבוצות שלהם. 30 שנה אחרי הטרנד הגיע גם לכדורגל הישראלי ושינה לגמרי את כללי המשחק ביציעים
אם שאלתם את עצמכם פעם מה הקסם של הכדורגל, שסוחף אחריו מיליארדי אנשים ברחבי העולם, שובר שיאי צופים, מגלגל עשרות מליארדים בכל שנה ואפילו גורם למלחמות, אז ישנן מספר סיבות. אחת מהן היא ללא ספק הפנאטיות של אוהדי הכדורגל, שמושכת את כלל האוהדים לכיוונה.
אוהדי כדורגל פנאטים קיימים מאז קום הענף, אך רק בשנת 1969 החליטו אוהדי קבוצות באיטליה (סמפדוריה תחילה, לאציו וטורינו בהמשך) להתאגד ולהקים ביחד ארגון אוהדים פנאטי לקבוצת שלהם, וקראו לו ''אולטראס'' (קיצוני). כ-30 שנה לאחר מכן, הטרנד הגיע גם לארץ הקודש. תחילה היו אלה אוהדי הפועל ת"א שאימצו את השם, ולאחר מכן מכבי תל אביב עם אולטראס משלה. השלטים היו זהים, קוד הלבוש השתדל להתאים עצמו ל''קאזו'אל אולטרה'' (נעלי סטן סמית', כובע ברברי, קפוצ'ון שחור), והשירים לקוחים מארגנטינה.
(צילום: אורן אהרוני)
בזמן שלמרבית קבוצות הכדורגל המובילות בארץ כבר היו ארגוני האוהדים, דווקא בית''ר ירושלים, אחת הקבוצות הבכירות כאן, הייתה בפער מאחור. אחת הסיבות המרכזיות בעיכוב הזה הוא אי הרצון של אוהדים ותיקים ביציע המזרחי ''לחקות'' את האוהדים התל אביבים, אשר הושפעו מארגונים איטלקים ועשו ''העתק-הדבק'', לטענתם.
כשכן הוקם ארגון כזה לאוהדי בית''ר בתחילות שנות ה־2000, הוא לא בחר לעצמו טייטל של ''אולטראס''. אמנם הארגון נקרא דאז ''גוב האריות'', שם זהה לארגון האוהדים הפנאטי של מילאן (fossa dei leoni), אך רוח הארגון הייתה יותר מתאימה לארגוני ה''בארה בראבה'', ללא קוד לבוש, בלי מרצ'נדייז ותפאורות מושקעות, אך עם עוצמות חזקות, כוח ושליטה ביציע ופנאטיות אלימה.
ארגוני האוהדים הביאו רוח מרעננת ליציעים ומשכו צעירים רבים. מגישה של כעס מתמשך על הקבוצה ואוהדים אשר עוזבים את היציע דקות לפני הסיום על מנת לא להיתקע בפקקים, קיבלנו עידוד ללא פשרות, הוקרת תודה ושירי הלל לשחקנים ולקבוצה, אפילו ובעיקר בתקופות הרעות.
לפנייה לכתב/ת 
חברי פנאטיקס
צילום: מתוך הפייסבוק
מומלצים
