קרב מוחות
האחד החזיר את ריאל מדריד לטופ בספרד, השני קיבע את מעמדה של יובנטוס. האחד שחקן עבר ענק, השני דמות שקטה. אבל גם זידאן וגם אלגרי, שייפגשו בגמר הצ'מפיונס, הם מאמנים מבריקים שמקווים שיכולת ניהול השחקנים שלהם תעזור בדרך להנפה
"אני מאמן קבוצת המילואים, ואם אשאר במועדון זה כדי לאמן אותה. בסוף העונה שעברה הייתה לי הרגשה שעדיין חסר לי משהו כדי לקבל את הקבוצה הבכירה. אני לא ממהר לשום מקום".
את הדברים הללו אמר זינדין זידאן ב־22 בנובמבר 2015. בספרד התחילו לעלות אז שמועות על כך שכוכב העבר הצרפתי יחליף את רפא בניטס, כך שזיזו נדרש להתייחס אליהן - ולהכחיש. 43 ימים לאחר מכן, ב־4 בינואר 2016, זידאן קיבל את הקידום.
עד כמה הראיון היה אותנטי ולא הציג צניעות מזויפת? אין לדעת. אבל סביר להניח שזידאן מעט חשש. היה לו יותר מדי מה להפסיד. כתם מוקדם על קריירת האימון במקרה של כישלון, ולא פחות מזה, אובדן המעמד המיוחד שלו בברנבאו כגיבור הבלאנקוס. לאור ההישגים הבינוניים עם קבוצת המילואים, היו גם אחרים שפיקפקו ביכולתו.
היום לא תמצאו מישהו כזה. בעונה וחצי עם ריאל מדריד, יש לו כבר ארבעה תארים – ליגת האלופות, אליפות, סופרקאפ אירופי ואליפות העולם למועדונים. ואם יביא בשבת גביע אירופה שני ברציפות לריאל, מעמדו כשחקן באמת יהיה בסכנה – כי מעמדו כמאמן יתחיל להאפיל עליו.
תוך פרק זמן קצר מאוד, אפילו עוד לפני השנה החולפת שבה כבש את ספרד, זידאן הוכיח שיש לו מוח כדורגל מבריק. לפעמים, כמו בקלאסיקו הביתי שהפסיד לאחרונה לברצלונה, יש גם נטייה להתנסות יותר מדי, אבל זה שכר לימוד הכרחי – מה גם שהתאמת הקבוצה לצרכים מוכיחה שאינו מקובע, ועובדת בגדול.
זידאן עזר להפוך את כריסטיאנו רונאלדו לחלוץ רחבה, החזיר לחיים את איסקו, שלף את השפן קאסמירו, ומעבר לברק המקצועי, גם הראה יכולת מרשימה של ניהול סגל. לא כולם היו מרוצים ממנו, עם חאמס רודריגס (ואמא שלו) נוצר אפילו משברון. אבל בניגוד לשנים עברו במועדון, הוא נמנע מפיצוצים. אולי השחקנים האלה, ובעיקר אלבארו מוראטה, לא היו מרוצים – אבל הוא הוציא מהם את המקסימום.
ריאל מדריד עוד לא פגשה הגנה כמו של יובנטוס העונה. אבל זידאן ידע לשמור את כל הכלים שלו חדים לקראת הגמר. זה יהיה קרב מוחות, והוא כבר הוכיח שיש לו מה שצריך כדי להצליח במאבקים כאלה.
להתעלות על קונטה
האתגר של מסימיליאנו אלגרי ביובנטוס, כך נדמה, היה קשה אפילו יותר מזה של זידאן. נכון, זיזו היה צריך להשתלט על חבורת אגואים ולהוכיח שלמרות חוסר הניסיון זה לא גדול עליו – אבל אלגרי לא החליף ביובה סתם מאמן ב־2014, אלא מישהו שהפך לאגדה במועדון בזכות השיטה הגאונית שהייתה הבסיס לדומיננטיות של המועדון באיטליה.
זה לא שאלגרי הגיע משום מקום, הוא הרי לקח אליפות עם מילאן ב־2011, רק שלתפוס את מקומו של אנטוניו קונטה בקבוצה החזקה ביותר זה אתגר שלא פשוט לעמוד בו.
קטן עליו. הוא המשיך את רצף השיא של יובנטוס שהגיע לשש אליפויות רצופות, והעמיק את השליטה שלה במדינה עם שלושה דאבלים בזה אחר זה. ההשפעה של קונטה עדיין ניכרת למרות שכלולים שהכניס אלגרי, אבל אנשים נוטים לשכוח עד כמה הוא מצליח למרות שאחרי ההפסד בגמר הצ'מפיונס ב־2015 לקחו לו את אנדראה פירלו, קרלוס טבס וארטורו וידאל, והקיץ גם פול פוגבה ואלבארו מוראטה עזבו.
זה מתקשר למה שקונטה אמר כשעזב – שליובה אין יכולת כלכלית להתמודד עם הענקיות ביבשת. זו הייתה אחת הסיבות למעבר לנבחרת איטליה, ואחר כך לצ'לסי. הוא לא הרגיש שיוכל להוציא עוד מיובה. אבל כאן בדיוק אלגרי יכול להתעלות עליו. מבחינה כספית, הוא קיבל השנה שחקנים יקרים שהתאימו למה שבנה, ואם יביא ניצחון על ריאל, יוכיח שקונטה היה חסר סבלנות, ושהפרויקט של יובה רק היה צריך עוד זמן.
סימונה סטנטי, העורך של "יובנטוס TV", סיפר על אלגרי: "הוא חכם ורך יותר. הוא מבין את צורכי השחקנים ולא לוחץ עליהם כמו קונטה. לקונטה היו רעיונות משלו ולא היה ניתן להתווכח איתם, אבל אלגרי מקשיב לשחקנים ומנסה להתאים את עצמו אליהם".
מבחינה טקטית, לאלגרי אין במה להתבייש. הוא מחק את ברצלונה ברבע הגמר. סביר להניח שנראה את אותה הגישה מול ריאל, כי שם טמון הכוח של הקבוצה הזו. ואולי האיש הצבעוני פחות מקונטה, זה שעובד בשקט, יהיה זה שיחגוג עם יובה טרבל היסטורי.
לפנייה לכתב/ת 
