קרדיף באטרף: הכל מוכן לגמר הצ'מפיונס
הבירה הוולשית נערכת לקליטת 170 אלף תיירים, שלחלקם אין כרטיס לרגע השיא האירופי במוצ"ש. האורחים חוששים מהעניין הביטחוני וממחסור במקומות לינה, אבל המקומיים אופטימיים וסוגדים לבייל (שכנראה לא ישחק). צפו בדיווח של שליחנו לקרדיף
ישנו ביטוי נפלא באנגלית - Punching above your weights - שקשה לתרגם אותו בדיוק. כי "להכות מעל המשקל שלך" נשמע אלים ומגושם. הכוונה היא לאדם שמכוון גבוה יותר ממה שנראה שהוא מסוגל להשיג. אפשר להשתמש בו לחיוב, או לנענע בראש ולומר: באסה, היו לו עיניים גדולות מדי. ואם נחזור לכוונת המשורר, במקרה שלנו קרדיף היא המתאגרף הקטן והנחוש.
בביטוי שאיתו פתחנו, השתמש יו"ר ארגון בעלי העסקים בבירת וויילס, כשדיבר על הזכייה באירוח גמר ליגת האלופות. הוא התגאה, כמו כל הוולשים, בכך שדווקא העיר הקטנה שלו קיבלה את כבוד המלכים אחרי שהציבה את עצמה כמועמדת מול גדולות ממנה.
אבל למעשה, קרדיף קיבלה רק כרטיס כניסה לזירת הקרב. עכשיו היא צריכה להיזהר שלא לחטוף נוקאאוט אכזרי. העיר בת 325 אלף התושבים, לקחה נשימה עמוקה ונערכת לקלוט עד שבת 170 אלף תיירים, שרוצים לגעת בפסגת הכדורגל האירופי, אפילו בלי שיהיה להם מקום ביציע.
וזה זרם חסר תקדים, שמוביל למה שמכונה בקרדיף "סוף השבוע העמוס בתולדות העיר". 1,250 אוטובוסים, 60 אלף נוסעים שיגיעו ברכבות, ועוד המון טיסות וחבר'ה שיסיעו את עצמם. רק 4,000 חדרי מלון יש בעיר, וכולם אזלו לפני מספר חודשים, כך שלרוב האוהדים שהגיעו אין הרבה אפשרויות - לישון מחוץ לעיר, לחפש משכיר דירה נחמד (כי יש כאלה שלקחו 10,000 שקל ללילה עבור חדר), או להמר על פארק האוהלים המיוחד שהוקם לקראת האירוע. 1,500 אוהלים מחכים, רק שבליל המשחק כל אחד יעלה 300 ליש"ט!
גם מאבטחים לא חסרים. 1,500 כאלה יסתובבו כאן בערב הגמר. הדאגות לגבי יכולת העמידה במשימה של העיר הקטנה ביותר שזכתה בכבוד, גברו כמובן אחרי הפיגוע במנצ'סטר בשבוע שעבר.
בספרד עיקמו את האף לנוכח העניין הביטחוני, וב"מארקה" הבהילו את האוהדים עם כתבה מלאה בחששות ובספקות. אבל לקרדיפאים (שזה גם שם מצוין לזן של דגים המצוי רק בים השחור), אין ספק שירימו את האירוע בהצלחה. בעלי הפאבים רואים ערימות של ליש"טים מרחפות אליהם על אדי בירה ענוגים, ועל פי הדיווחים חלקם מתכוון לישון בימים הקרובים בעסק שלהם, כדי למקסם רווחים ולהיות פתוחים כמה שיותר שעות.
עד שההצפה האמיתית תגיע, קרדיף עוד בהכנות. השלטים עם תמונות של כל הכוכבים מתנוססים על הטירה בלב העיר, כשהדרקון, הסמל הוולשי, מגונן על הגביע. צמוד אליו, מרוח על הקיר באופן מובלט במיוחד, גארת' בייל השואג.
טוב, העניין של בייל הוא סיפור שקשה מאוד לא להתעלם ממנו. ליד אצטדיון המילניום, שבו ייערך המשחק, הוא מופיע שוב. גדול עוד יותר, על בניין עצום. אם יש משהו שמרגש את המקומיים יותר מאשר עצם האירוח, הרי שמדובר בסיכוי לראות מקרוב את הגיבור הוולשי, זה שלקח את הנבחרת לחצי גמר היורו לפני שנה, חותך הפעם את הדשא בקרדיף במעמד כזה.
רק מה? לא רק שבייל אינו כשיר במאה אחוז, ובעצמו הודה בכך, אלא שלקראת הגמר טענו בספרד כי כריסטיאנו רונאלדו הקים גוש חוסם בחדר ההלבשה, שקרא לספסל את הוולשי שעובר עונה מאכזבת. הגוש הזה כלל גם את סרחיו ראמוס, קאסמירו, מרסלו ועוד כמה חבר'ה. אלא שגם בלי היוזמה הידידותית הזו, זינדין זידאן לא היה צפוי לבחור בשחקן שאינו בכושר, ואיסקו אמור לעלות במקומו בשבת. סיכוי טוב שבייל יככב רק בכרזות.
בינתיים, אפשר לטייל בשקט ליד האצטדיון, לראות את הפאזל מושלם עם הצבת מחסומים ונקודות בידוק, וגם לשמוע מרחוק את להקת "בלאק אייד פיז", שתופיעו לפני המשחק, בחזרה אנרגטית. כשהסאונד שלהם משתתק, מערכת ההגברה עוברת להפציץ את רחובות קרדיף עם המנון הצ'מפיונס. ואז אתה מרגיש את זה בבטן באמת, יותר מאשר דרך כל השלטים והכרזות.
הערב ישחקו כאן ליון ופ.ס.ז' בדרבי צרפתי בגמר הצ'מפיונס לנשים. זה יקרה באצטדיון הקטן יותר, בו אוהבת לשחק הנבחרת המקומית בשל האווירה החמה. אבל אל דאגה, כשריאל מדריד ויובנטוס
יעלו לאצטדיון המרכזי בשבת, האווירה תהיה הדאגה האחרונה שלהן.
אם משווים בין בירות בריטיות, קרדיף היא האחות הרגועה של לונדון, כזו שהולכת לקולג' קטן בעיר מגניבה, אבל לא אומרת לא כשאחותה הגדולה מזמינה אותה לדרייב בסיטי. והיא גם זו שמכורה לספורט. לונדון היא עיר ספורט מפוארת בדרכה, אבל יש לה עוד אלפי זוויות. קרדיף חולת ספורט. חולה. בדרך כלל זה ראגבי, שמוציא מהאנשים פה צדדים לא בריטיים בעליל. כשנבחרת הראגבי עולה כאן לדשא, המים בנהר הטאף רותחים.
אבל היורו האחרון שינה כאן משהו, והמקומיים מעידים על כך. כדורגל עכשיו הוא ענף במעמד אחר לגמרי בוויילס. וכאמור, בגמר הקרוב גם יש להם עניין אישי.
לפנייה לכתב/ת 
