התפרצות החצבת באירופה: מרבית המקרים - בשבע מדינות
מגיפת החצבת ממשיכה להתפשט באירופה ומתמקדת ברומניה, איטליה, צרפת, גרמניה, פולין, בלגיה ואוקראינה. במשרד הבריאות מזכירים ליוצאים לחו"ל, ובעיקר למדינות הנגועות, להתחסן כנגד המחלה - שעלולה לגרום במקרים קשים פגיעות בלתי הפיכות
משרד הבריאות מעדכן היום (ה') כי עיקר התחלואה בהתפרצות מגיפת החצבת באירופה מתרכזת בשבע מדינות: רומניה, איטליה, צרפת, גרמניה, פולין, בלגיה ואוקראינה. על פי הודעת המשרד, מומלץ לכלל הנוסעים לחו"ל להתחסן כנגד המחלה, ובמיוחד למדינות אלו. עם זאת, אין בכך המלצה למי שאינו מחוסן להימנע מנסיעה, כך לשון ההודעה.
מחלת החצבת ממשיכה להכות. בנוסף להתפרצויות באירופה, מדווחות התפרצויות גם בארה"ב, אוסטרליה, אפריקה, דרום מזרח אסיה ומערב האוקיינוס השקט. מרבית החולים נדבקו בנגיף משום שלא היו מחוסנים כנגד המחלה.
בעקבות העלייה במספר המקרים, הודיע משרד הבריאות לפני כשבועיים לכל היוצאים לחו"ל על ההמלצה להתחסן בפני המחלה, ובמיוחד לאלה הטסים לאירופה.
החיסון נגד חצבת ניתן בשתי מנות, בהפרש של ארבעה שבועות לפחות זו מזו. ואלה הנחיות החיסון:
- מי שנולד לפני 1957 נחשב למחוסן באופן טבעי ולכן אינו צריך לקבל חיסון. באותן השנים לא ניתן החיסון בעולם.
- ילידי 1966- 1957 נחשבים למי שאינם מחוסנים למרות שחלקם הגדול היה מחוסן באופן טבעי. משרד הבריאות ממליץ להתחסן רק במידה והתקיימה חשיפה לחצבת. באותן השנים ניתן חיסון בעולם, אולם לא בישראל.
- ילידי 1977-1967 נחשבים מחוסנים ב-95%. משרד הבריאות ממליץ להתחסן במנה אחת, רק במידה והתקיימה חשיפה לחצבת. באותן השנים, ניתנה מנת חיסון אחת בישראל.
- לילידי 1978 ואילך, ניתנו 2 מנות חיסון לחצבת ולכן התושבים נחשבים מחוסנים. משרד הבריאות קובע כי כאשר מתקיימת חשיפה לחצבת, יש לבדוק האם האדם מחוסן לפי שגרת החיסונים ולהשלימם בהתאם לצורך.
מחלת החצבת: מפריחה ועד פגיעה בלתי הפיכה
הגורם למחלת החצבת הוא הנגיף מורביליווירוס. בני האדם הם המאכסנים היחידים של נגיף זה. מאחר שאנטיביוטיקה פועלת רק כנגד חיידקים, אין כל טיפול המשמיד את הנגיף.
הנגיף מתפשט דרך מגע עם רסיסי רוק או נוזלי האף, הפה או הגרון שהגיעו מאדם נגוע. כך למשל, התעטשות, שיעול, נשיקה ונזלת - כולם עלולים להדביק את הסובבים שאינם מחוסנים. רסיסים של הנגיף חודרים דרך מערכת הנשימה או דרך מגע עם העיניים אל תוך הגוף.
חצבת היא מחלה זיהומית חמורה המאופיינת על ידי חום גבוה, פריחה אופיינית, נגעים בחלל הפה, שיעול, נזלת ודלקת לחמית העין. לאחר תקופת דגירה, שבה מתפשט הנגיף בגוף במהלך 8 עד 12 יום מרגע ההדבקה, מתחיל שלב ראשוני (פרודרום) הגורם לעליית חום, דלקת עיניים, פחד מאור (פוטופוביה), נזלת ושיעול. אצל 50 עד 70 אחוזים מהחולים יופיעו נגעים אדומים כחולים על החלק הפנימי של הלחיים בחלל הפה. אלה נגעים יחודיים למחלה, הקרויים "נקודות קופליק". נגעים אלה עלולים להתפשט אל השפתיים, החניכיים, החיך, העפעפיים והנרתיק.
הפריחה מתחילה סביב המצח (בסמוך לקו השיער), מאחורי האוזניים ועל הצוואר, ומתפשטת מטה אל עבר החזה, הבטן והרגליים - עד לקרסוליים. בתוך כשבוע הפריחה נסוגה, אולם השיעול עשוי להימשך עד 10 ימים. במקרים חמורים מופיעות בלוטות לימפה מוגדלות.
ילדים מתחת לגיל 5 או מבוגרים מעל לגיל 20 עלולים להימצא בסכנת חיים ממשית לאחר שלקו במחלה. הסיבה העיקרית למוות מהמחלה היא דלקת ריאות הנגרמת על ידי חיידקים שתוקפים את הריאות וגורמים לזיהום משני. חיידקים שכיחים כאלה הם סטרפטוקוקוס פנאומוניה, המופילוס אינפלואנזה וסטאפילוקוקוס אאוראוס - כולם גורמים לדלקת ריאות חמורה ומסכנת חיים.
המחלה הופכת את הגוף לרגיש יותר לזיהומים רבים אחרים, ובהם דלקת של האוזן התיכונה (אוטיטיס מדיה), דלקת של עצם המסטואיד המצויה מאחורי האוזן וסמוכה לקרומי המוח (מסטואידיטיס), שלשולים והקאות עד התייבשות, דלקת של התוספתן (אפנדיציטיס), דלקת שריר הלב וזיהומים נוספים.
הסכנה הקטלנית מכולם היא סיבוך של החצבת הקרוי SSPE - דלקת כלל מוחית כרונית שכמעט תמיד מסתיימת במוות. הדלקת הזו פורצת 7 עד 13 שנים מרגע ההדבקה לאחר שהנגיף הופך בדרך לא ברורה לאלים במיוחד, גורם להרס תאי המוח ולמוות אצל כל החולים.
כאמור, אין כל תרופה המרפאת מהמחלה. אנטיביוטיקה פועלת רק כנגד חיידקים, ולכן אינה משפיעה על נגיף החצבת כלל. טיפולים אנטי-ויראליים (כמו אלה המשמשים במחלת ההרפס או האיידס) נמצאו כלא יעילים. הטיפול היחיד הוא תמיכתי: עירוי נוזלים וטיפול בסיבוכי המחלה. מכאן החשיבות העיקרית במניעת המחלה הקשה.
החיסון נגד חזרת, חצבת ואדמת מכונה MMR וניתן בהזרקה תת עורית בשתי מנות - הראשונה בגיל שנה והשנייה בגיל שש. החיסון כאמור נמצא בטוח לחלוטין. הוא עלול לגרום לעלייה קלה של חום הגוף 6 עד 12 יום מרגע החיסון, לאו פריחה קלה שנעלמת.