לידיעת טראמפ: יש כלכלה חדשה המבוססת על צמיחה ותעסוקה ירוקה
מחקרים ונתונים בשטח מראים כי השקעות ירוקות מביאות איתן רווחה ושגשוג וגם ביקוש לעובדים חדשים, למשל בתחום הבניה הירוקה או האנרגיה המתחדשת. אז האם ההנחה של הנשיא האמריקני לפיה כלכלה סביבתית שווה אבטלה ופגיעה ברווחים אכן מבוססת? דעה
עוד לפני שנבחר דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית היה ברור לכולם שהוא רואה את הניהול של המדינה "דרך החור של הגרוש". כאיש עסקים היתה לטראמפ מלכתחילה תוכנית כלכלית ברורה וסדורה, וכותרתה "להחזיר את אמריקה לגדולתה". וכיוון שבסיס הבוחרים שלו הוא אנשי מעמד הפועלים ברחבי ארה"ב, ולא אנשי וול סטריט וחברות ההייטק בערים המרכזיות, טראמפ הציע להם צמיחה מהירה, צריכה במחיר שווה לכל נפש והכל כאן ועכשיו.
לקריאת טורים נוספים של פרופ' עדי וולפסון
טראמפ הודיע על פרישה מהסכם האקלים: "דטרויט לפני פריז"
ישראל נשארת בהסכם האקלים: "אנחנו לא קולוניה אמריקנית"
הפחמן - והזיהום: זה ההסכם שטראמפ נטש
גם הגישה של טראמפ לנושא משבר האקלים וההתחממות הגלובלית, שסומן על ידי העולם כולו וגם על ידי ממשל אובמה כאיום מרכזי על האנושות, היתה ועודנה כלכלית. לתפיסתו, האיום המרכזי על אמריקה אינו פליטות גזי החממה הגורמות לעליה בטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ ולהצפות, לבצורות, לפגיעה במשאבי טבע ולנדידת עמים, אלא האבטלה שנוצרת מקידום אנרגיה נקייה על פני פחם והעליה במחירי הסחורות בעקבות מסים ירוקים. טראמפ אף הוסיף וטען כי "ההתחממות הגלובלית היא למעשה קונספירציה סינית כדי להפוך את הכלכלה האמריקאית ללא תחרותית".
נכון, שינויי האקלים אינם עניין כלכלי גרידא, אך הם בהחלט עניין של עלות ותועלת. פליטות גזי החממה מאפשרות למדוד את הפוטנציאל לעלייה בטמפרטורה על פני כדור הארץ, אבל גם את העלות הכספית, החברתית והסביבתית של מוצרים או שירותים. המאבק המרכזי הוא למעשה בין העלויות הישירות לעלויות העקיפות של הפעילות הכלכלית שלנו. האם לקחת בחשבון רק את העלות של החומר והאנרגיה שמוטמעים בתהליך ואיתן את העלויות של התשתיות ושל כוח האדם, או שיש לשקלל גם את ההשפעות החיצוניות של התהליך על הבריאות ועל איכות החיים של העובדים ושל הציבור הרחב, וגם על היכולת של הטבע להמשיך ולקיים תהליכים חיוניים? והאם לקחת אחריות על מה שנשאיר כאן לבאים אחרינו?
בואו נודה, רובנו רוצים לרכוש כמה שיותר מוצרים, באיכות גבוהה ובמחיר זול. אבל, ופה מדובר באבל גדול, גם שההשפעות החיצוניות של היצור והצריכה של מוצרים אלה לא ישפיעו עלינו. למשל, אנחנו צורכים חשמל בכמות גבוהה ובוכים על מחירי החשמל הגבוהים, אבל כשרוצים להקים תחנת כוח ליד הבית שלנו פתאום אנחנו נלחמים כמו אריות על איכות האוויר. כמו כן, אנחנו רוכשים מוצרים רבים ומייצרים לא מעט פסולת, אבל מעדיפים להטמין את הפסולת כמה שיותר רחוק מאיתנו. בנוסף, אנחנו רוצים שהילדים שלנו יצליחו וירוויחו "בגדול", אבל לא חושבים על הילד באסיה שעובד כל היום וכל הלילה להכין את החולצה או את הנעלים שקנינו להם. כלומר, ההבדל הוא בין איכות חיים לאיכות סביבה ובין רווח לרווחה, או בין כלכלה ישנה לכלכלה חדשה.
בין כלכלה ירוקה לכלכלה ישנה
האם ההנחה של טראמפ על הקשר ההפוך בין צמיחה כלכלית להשקעות סביבתיות מבוססת או לא? ואולי היא למעשה משרתת את הכלכלה הישנה שטראמפ איש העסקים הוא חלק ממנה? מחקרים רבים וגם שינויים בשטח מראים כי השקעות סביבתיות מביאות איתן רווחה ושגשוג וגם אפשרויות תעסוקה חדשות, למשל בתחום הבניה הירוקה או האנרגיה המתחדשת.
המספרים במשק האמריקאי מראים כי בעוד שמספר המועסקים במכרות הפחם בארה"ב הלך וירד בשנים האחרונות, כמעט ב-50% ב-5 שנים, מספר המועסקים בתחום האנרגיה הסולארית ב-5 השנים האחרונות גדל ב-50%. בנוסף, בעוד שבעבר בנייה על פי עקרונות של בנייה ירוקה המשמרת אנרגיה ומים העלתה את מחירי הבית ביותר מ-20%, כיום העלייה במחיר היא שולית, אבל החיסכון הכספי הישיר וגם העקיף גבוה פי כמה.
השאלה אם כן אינה רק האם איכות הסביבה פוגעת ברווח הכלכלי הישיר ובמספר המועסקים בתעשייה ובחקלאות של פעם, אלא האם ניתן ליצור כלכלה חדשה, המבוססת על צמיחה ירוקה, צמיחה שמאפשרת פיתוח, ייצור והרחבת האפשרויות במשק, לצד הגנה על הסביבה והבטחה של צדק חברתי. כלכלה שכזאת מאפשרת יזמות וחדשנות ומודלים חדשים-ישנים לייצור של ערך.
למשל, כלכלה מקומית שמשאירה את המשאבים ואת הכסף בתוך המדינה או הקהילה וגם מבטיחה תעסוקה מגוונת והוגנת לכלל האוכלוסייה. כלכלה שכזאת גם מייתרת את הצורך בשינוע של סחורות, שאחראי לכ-20-50% מפליטות גזי החממה של רוב המוצרים שמיוצרים מעבר לים. גם כלכלת השיתוף, שמאפשרת לחבר בין ספקים ללקוחות ובין לקוחות שונים בצורה שממקסמת את הערכים הכלכליים, החברתיים והסביבתיים, היא פלטפורמה מתפתחת עם אפשרויות תעסוקה נרחבות.
טראמפ לא המציא את הגלגל. גם לאחר שהנשיא קלינטון חתם בשנת 1997 על הסכם האקלים הבינלאומי הראשון, הסכם קיוטו, משך הנשיא בוש את החתימה של ארה"ב על ההסכם בשנת 2000, מאותן הסיבות שהעלה טראמפ. אז היו אלה חברות הדלק ששלטו במשק האמריקאי, אולם הפעם, החברות הגדולות במשק, כגון פייסבוק ואפל, שייכות לכלכלה החדשה, ולא זאת בלבד שהן משקיעות מאמצים רבים בהפחתת פליטות הן גם מיהרו לגנות את ההחלטה של טראמפ ולהכריז שלא יפסיקו לקחת אחריות על הסביבה.
אולם אז וגם היום הבעיה המרכזית היא שעל אף שרבים מהאמריקאים מכירים בהשפעות של שינוי האקלים, כ-50% מהם סבורים שההתחממות אינה כתוצאה מתהליכים מעשה ידי אדם או שאינה קיימת בכלל. ואולי פה למעשה טמון המפתח, כי ניהול של משק קשור פחות בכלכלה ויותר בפסיכולוגיה בגרוש.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד " (פרדס, 2016)
לפנייה לכתב/ת 
