הציקדות שהקדימו את זמנן
מדענים מנסים להבין מה גרם לציקדות בעלות מחזור חיים ארוך במיוחד להתבגר ארבע שנים מוקדם מהצפוי
אלא שבעת האחרונה הופתעו אנטומולוגים (חוקרי חרקים) מארצות הברית לגלות ציקדות בוגרות מהמין שהיה אמור להגיח רק ב-2021, והקדים את זמנו בארבע שנים תמימות.
מצרצרים וחופרים
הציקדה היא חרק נפוץ מאוד, המוכר בעיקר בזכות הצרצור האופייני שאנו שומעים באביב ובקיץ בשטחים פתוחים, ומזכיר קולות ניסור. הציקדות מזכירות במראה זבוב גדול – גודלן עשוי להגיע עד חמישה סנטימטרים – אך הן שייכות לסדרת הפשפשאים (Hemiptera), הכוללת בין השאר את הפשפשים וכנימות העלים. יותר מ-1300 המינים המוכרים של ציקדות שייכים לתת-הסדרה Auchenorrhyncha , וכמעט 300 מהמינים קיימים בישראל.
עונת הרבייה של הציקדות היא האביב: לאחר ההזדווגות הנקבה מטילה ביצים על צמחים, והזחלים שבוקעים מהן מתחפרים באדמה בעומק של שני מטרים ויותר, ומוצצים את נוזל העֵצָה (Xylem) משורשי הצמח. כחרקים בעלי גלגול חסר, אין לציקדות שלב גולם. הזחלים דומים בצורתם הכללית לבוגרים, ומדי פעם עוברים התנשלות – כלומר משילים את השלד החיצוני שלהם כדי לפנות מקום לשלב הגדול יותר. שלב הזחל החמישי והאחרון חופר את דרכו החוצה, ואת ההתנשלות מזחל לבוגר הוא עושה זמן קצר לאחר צאתו מהאדמה.
אצל רוב הציקדות, מחזור החיים נמשך בין שנתיים לחמש שנים. באביב הבוגרים הטריים מגיחים מהאדמה, מזדווגים, מעמידים את הדור הבא ומתים אחרי שבועות אחדים בלבד של חיים בוגרים. אבל יש מינים צפון אמריקאים (Magicicada), בעלי מחזור של 13 שנים, ואפילו 17 שנים.
הגנה ראשונית
הציקדות הבוגרות הן חסרות הגנה מפני טריפה, ונראה כי אסטרטגיית ההישרדות שלהן מבוססת על המספרים העצומים. כשמיליארדים רבים של ציקדות מגיחים כמעט יחד, שום טורף אינו יכול לכלותן, ומספיק פרטים שורדים כדי להבטיח את קיומו של הדור הבא.
חוקרים סבורים כי מחזור החיים הארוך מקנה לציקדות הגנה מסוימת מפני טורפים, שרובם אינם חיים תקופות כה ארוכות. היתרון האבולוציוני של מחזורים של 13 או 17 שנים דווקא, נעוץ בעובדה ששניהם מספרים ראשוניים. לדוגמה, אם הציקדה הייתה בעלות מחזור של 12 שנים, מחזור החיים שלה היה מסונכרן עם זה של טורפים בעלי מחזורים של שנתיים, שלוש, ארבע או שש שנים.
חוקרים מארצות הברית מצאו כי חלה ירידה באוכלוסייה של ציפורים הטורפות את הציקדות בעלות המחזורים הארוכים, דווקא בשנים שהציקדות האלה מגיחות בהמוניהן. החוקרים שללו אפשרות כי נוכחות הציקדות עצמן גורמת לירידה במספר הציפורים. הם לא הצליחו להוכיח שהציקדות משבשות באופן כלשהו את מחזורי הרבייה של הציפורים, אבל גם לא הצליחו לשלול אפשרות כזאת.
אקלים משתנה
בימים האחרונים, הבחינו אנטומולוגים שחיפשו ציקדות האמורות להגיח לאחר 13 שנים, גם בפרטים מהמין בעל המחזור של 17 שנים, שכאמור הקדים את זמנו בארבע שנים. אמנם מדובר במספר קטן יחסית של פרטים, אבל זו בכל זאת חריגה מלוח הזמנים המאוד מסודר שהציקדות שמרו עליו בקפידה מאז שהאדם התחיל לעקוב אחריהן.
החוקרים לא ממש יודעים מה הסיבה לשינוי המפתיע. עצם המנגנון שמאפשר לציקדות להתבגר במשך 17 שנים – יותר מכל חרק אחר – אינו ברור עד תום, כך שקשה להבין מה בדיוק השתבש. באופן טבעי, האצבעות מופנות בעיקר לחשוד מרכזי שכבר מעורב בעבירות דומות: שינוי האקלים.
החוקרים סבורים שלציקדות שחיות בעומק האדמה יש מנגנון לספור ימים חמים או שבועות חמים. התחממות כדור הארץ כנראה גרמה לשינוי המחזור הזה, לפחות באופן מקומי. העובדה שמזג האוויר נהיה חם יותר ויותר בשנים האחרונות עשויה להשפיע על תהליכי ההתפתחות של זחלי הציקדות, ולהאיץ אותם. מנגנון נוסף שמסביר את התהליך עשוי להיות שינוי בהרכב נוזלי העצה של הצמחים בעקבות שינויי האקלים. חוקרים מקליפורניה הצליחו בעבר לקצר את מחזור החיים של ציקדת 17 השנים, לאחר ששינו באופן מלאכותי את המחזור העונתי של עצי אפרסק שהציקדות ניזונו
משורשיהן.
בינתיים קשה לדעת אם ההופעה המוקדמת של הציקדות בכמה אזורים במזרח ארה"ב היא תופעה מקומית וזמנית, או שינוי אמיתי ויסודי בביולוגיה של החרקים המרתקים האלה – למשל מעבר מאורך מחזור אחד לאחר. אחת הבעיות בחרק שמחזור החיים שלו כה ארוך הוא הזמן הרב שדרוש כדי לחקור אותו. רק עוד ארבע שנים נוכל לדעת אם רוב הציקדות מהמין הזה נותרו נאמנות לשעון הביולוגי שלהן, אבל מידע רב יותר יהיה לנו רק בהשלמת המחזורים הבאים, אחרי 17, 34 או 51 שנה ממועד הסיום של המחזור הנוכחי.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי
עוד על עולם בעלי החיים באפליקציה של מכון דוידסון - להורדה באייפון ובאנדרואיד
לפנייה לכתב/ת 
