למה נסראללה מאיים?

אחת הסיבות העיקריות לכך שמנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, שוב מאיים על ישראל, מציג בנק מטרות ומאיים בפלישה אפשרית בזמן מלחמה, קשורה להכרזות ממשל טראמפ על כך שהאופציה הצבאית מול איראן שוב על השולחן.

מה הקשר? נסראללה, בעל הברית של האיראנים, שארגונו מקבל מהם סיוע ענק, בציוד רב ומתקדם ובכסף, מאותת לישראל על כי אם ארצות הברית או ישראל תחלטנה בעתיד לתקוף את איראן בכדי למנוע ממנה להתגרען, הרי בנוסף למתקפת נגד איראנית על ישראל, יש לחיזבאללה היכולת לגרום לנזק עצום ורב היקף לעורף הישראלי ואולי אף לפלוש לישראל.

נסראללה כבר הוכיח שהוא אסטרטג מתוחכם. לאחר שמשטר אסד, הנהנה מתמיכה רוסית, איראנית ושל חיזבאללה הצליח להתייצב זמנית. חיזבאללה, שספג בסוריה אבידות כבדות, מודע לפגיעותו בנקודת זמן זו, והחלשותו היחסית בשל הקזת דם לוחמיו בסוריה, ומנסה ליצור הרתעה מחודשת מול ישראל.

כל בכירי הדרג הצבאי - ביטחוני בארצות הברית: שר ההגנה מטיס, ראש ה-CIA פומפאו, ראש המשרד לביטחון המולדת קלי והיועץ לביטחון לאומי מקמאסטר, רואים באיראן גורם פרובוקטיבי ומסוכן, מעודד טרור באזור. הם התבטאו על כך לא אחת. כאנשי צבא בכירים, הם מבינים מה איראן עושה באזור, ולא מנסים ליפות או למצוא לכך הסברים או תרוצים.

ביקורי בכירי ממשל טראמפ אצל בעלות בריתה המסורתיים של ארצות הברית במקומות שונים בעולם (דרום קוריאה, ישראל, נאט"ו), נועדו בראש ובראשונה לאותת לאויביהן שארצות הברית עומדת מאחוריהן, במה שקרוי בספרות המקצועית, הרתעה מורחבת, ולחזק הקשר והמחוייבות ההדדית בין הממשל האמריקני לבין בעלות בריתו.

זאת, בניגוד לממשל אובמה שנחשב כביקורתי כלפי בעלות בריתה של ארצות הברית ורפה כלפי אויביה. הן דעאש והן איראן נמצאות בעדיפות גבוהה אצל האמריקנים כאיום באזורינו. ביקור הנשיא טרמאפ בסעודיה וישראל, מלבד היותו חשוב לגבי המשא ומתן המדיני, מיועד גם לרתימת בעלות בריתה של ארצות הברית באזור מול דעאש, וגם לחיזוק בריתות לא פורמליות ופורמליות של ארצות הברית והפגנת מחוייבות מחודשת להן בביקורים חוזרים ונשנים של בכירי הממשל האמריקני.

לאור התעצמות הציר הרדיקלי מול ישראל: איראן, דעאש, חמאס, חיזבאללה, הצעתי לאחרונה להכליל את מונח האדפטציה - כלומר התאמה הולמת לשינויים התכופים ורבי העוצמה באזורנו, כרכיב נוסף בתפיסת הביטחון של ישראל, לצד ארבעת הרכיבים המסורתיים של הרתעה, התרעה, הכרעה והתגוננות. ישראל יותר מדי מגיבה, ופחות מדי יוזמת. בהיעדר אדפטציה נוצר קיבעון מחשבתי והסתיידות מערכות. סטגנציה. הגיעה הזמן שאדפטציה במישור המדיני תעשה בצורה יזומה ובסיוע ממשל טראמפ בניצול הזדמנויות שנוצרו מול המדינות הסוניות המתונות ששונאות את דעאש ומפחדות מאיראן.

אם הדיווח ב"וול סטריט ג'ורנל", לפיו מדינות המפרץ בראשות סעודיה מוכנות לשדרג יחסיהן הכלכליות עם ישראל תמורת הקפאת התנחלויות מחוץ לגושי ההתיישבות הגדולים - נכון, הרי נוצרה הזדמנות נדירה שממשל טראמפ מזהה להסדר אזורי שיחליש את הציר הרדיקלי. עמידה במקום גם לא טובה לביטחון ישראל וגם מחמיצה הסיכוי לדיווידנד כלכלי ומדיני בדמות נורמליזציה עם מדינות המפרץ ומדינות מוסלמיות אחרות, בתיירות, קשרי מסחר, כלכלה, השקעות ופיננסים.