מועסקים פחות, בודדים יותר: מצבם של לקויי הראייה בישראל
לרגל יום ההזדהות עם העיוורים ולקויי הראייה בהמשך השבוע, מפרסם הלמ"ס נתונים שחושפים כי שיעור האקדמאים בעלי לקות ראייה נמוך פי 1.5 ושיעור המועסקים נמוך פי 2 בהשוואה לשאר האוכלוסייה. כ-25% סובלים מבדידות ודיכאון - בהשוואה ל-6% בלבד בשאר האוכלוסייה
שיעור המועסקים בקרב אנשים עם לקות ראייה חמורה בגילאים 64-20 הוא 57% - זאת לעומת שיעור של 76% בקרב שאר האוכלוסייה. כך עולה מנתונים שמפרסמת היום (א') הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לרגל יום ההזדהות הארצי עם העיוורים ולקויי הראייה שיצוין בהמשך השבוע. הנתונים חושפים כי גם מצבם הנפשי של לקויי הראייה ירוד יותר ולא פחות מרבע טוענים כי הם חשים דיכאון לעתים קרובות וכן בדידות.
על פי נתוני הלמ"ס, שיעור המועסקים בקרב לקויי הראייה נמוך יותר מאשר בקרב אנשים שאינם לקויי ראייה בכל קבוצות הגיל, ובמיוחד בגילאים המבוגרים. כ-710 אלף בני אדם מעל גיל 20 (13%) החיים בישראל מתקשים בראייה במידה כלשהי, והם 15% מהנשים ו-12% מהגברים מעל גיל זה. כ-570 אלף בני אדם (11%) מתקשים בראייה קושי מועט ו-2.5% (כ-140 אלף נפש) מתקשים קושי רב או שאינם רואים בכלל. גם כאשר מדובר באנשים שמרכיבים משקפיים – הם עדיין יכולים להיות מוגדרים בעלי לקות ראייה חמורה.
כמו כן עולה מהנתונים שמתפרסמים היום כי שיעור בעלי השכלה נמוכה (ללא תעודת בגרות) גדול יותר בקרב אנשים לקויי ראייה, בכל קבוצות הגיל. בגילאים 64-20 שיעור חסרי תעודת בגרות בקרב אנשים עם לקות ראייה חמורה גדול פי 1.5 מהשיעור בשאר האוכלוסייה (46% לעומת 30%, בהתאמה). בקבוצת גיל זו, שיעור בעלי תעודה אקדמית בקרב אלה שאינם לקויי ראייה כמעט כפול מהשיעור בקרב אנשים עם לקות ראייה חמורה (33% לעומת 18%, בהתאמה).
29% מבין הסובלים מליקוי ראייה דיווחו שהם חשו אפליה כלשהי בשנה האחרונה, לעומת 23% באוכלוסייה הכללית. כרבע (24%) סיפרו כי הם חשים מדוכאים לעתים קרובות, לעומת 6% בלבד בקרב אלו שאינם סובלים מלקות ראייה. כמו כן רבע (25%) חשים בדידות לעתים קרובות, לעומת 6% בקרב השאר.
הוא הוסיף: "יש שיעור הולך וגדל של אקדמאים בקרב אנשים עם ליקויי ראייה, וכאשר השיעור של האקדמאים הולך וגדל גם השיעור בתעסוקה הולך וגדל, אך הוא לא מדביק את הקצב לצערי הרב ואנחנו שומעים על מקרים כמו של אדם שסיים לימודי משפטים ומחפש במשך שלוש שנים התמחות.
"המדינה עושה צעדים, אבל לא מספיק. לדעתי צריך לעשות קצת יותר, לתת תמריצים ממשיים למעסיקים, אבל גם המעסיקים צריכים לפתוח את העיניים ולחשוב קצת יותר בפתיחות לנושא הזה. אנשים עם מוגבלויות בכלל, והדבר הזה הוכח פעם אחר פעם, הם עובדים עם מוטיבציות הרבה יותר גבוהות, אנשים עם נאמנות ומסירות למקום העבודה בצורה גבוהה יותר מאשר אנשים שאינם נושאי מגבלה. התפוקות שהם יודעים להביא לא שונות מתפוקות של אנשים ללא מגבלה, בהינתן ההתאמות כמובן הנדרשות כדי לבצע את תפקידם".
לפנייה לכתב/ת 
