כרוניקה של פאניקה: הטרור הוא אנושי, לא טכנולוגי
גיוס מפגעים באמצעות סרטוני יוטיוב, ממשלת בריטניה נגד אפליקציות מסרים עם אבטחת קצה-לקצה ופייסבוק, שמבקשת להוות "סביבה עוינת" עבור טרוריסטים. שוב האצבע המאשימה מופנית לכל הכיוונים הלא נכונים, ומגדירה מחדש את המושג "טכנופוביה". דעה
מתקפות הטרור בבריטניה בחודשים האחרונים, בלונדון השבוע ובחודש מרס ובמנצ'סטר , הציבו את המפלגה השמרנית והעומדת בראשה, תרזה מיי, במצוקה כפולה: מהצד האחד, טיפול קונקרטי בתוצאות ההרסניות של שלוש מתקפות עקובות מדם, ומהצד האחר - חיזוק האמון של אזרחי בריטניה במפלגת השלטון, רגע לפני בחירות.
ככל שנחשפו פרטים בנוגע למתקפה המשולבת בלונדון בלילה שבין שבת לראשון, במהלכה שבעה נרצחו ועשרות נפצעו, הלכה והתחדדה הרטוריקה המוכרת של הפניית אצבע מאשימה כלפי פלטפורמות טכנולוגיות מאפשרות. רטוריקה נוחה מבחינה פוליטית, שמשקפת את הלחץ שבו מצויים מיי והשלטונות הבריטיים, אבל שאין בה ממש.
לפי דיווחים מוקדמים בבריטניה, שלושת המחבלים שביצעו את המתקפה גויסו לשורות דאעש באמצעות צפייה בסרטוני הסתה ביוטיוב. המידע הזה הספיק לבדו, כדי לעורר הצהרות מופרכות מפי מיי וגם מפיה של אמבר ראד, השרה לבטחון פנים, בדבר הגבלות וצנזורה ברשתות החברתיות, יממה בלבד לאחר המתקפה.
"עלינו לפעול יחד עם בעלי ברית, ממשלות דמוקרטיות, על מנת להגיע להסכמים בינלאומיים ולייצר רגולציה של המרחב המקוון, כדי שנוכל למנוע התפשטות של קיצוניים והתארגנויות טרור. עלינו למנוע מטרוריסטים את המרחב הקיברנטי הבטוח", אמרה מיי.
דברים אלה נשמעו לצד מתקפה מכוונת יותר של ראד, שהפנתה אצבע מאשימה אל פלטפורמות שמאפשרות הצפנת קצה-אל-קצה, במסגרתה רק לצדדים הרלוונטיים בשיחה יש גישה לתוכן. אבטחה זו נהוגה בתוכנות מסרים דוגמת "וואטסאפ" ו"טלגרם", ואפילו פייסבוק מסנג'ר שמאפשרת סוג כזה של אבטחה, אולם לא כברירת מחדל. בפייסבוק הגדילו לעשות הפעם, ועוד לפני שהתרוממה האצבע המורה לכיוון הרשת החברתית - כבר שחררו הצהרה לפיה "פייסבוק פועלת כדי להוות סביבה עויינת לארגוני טרור".
זו ודאי לא הפעם הראשונה שבה מתקפת טרור גוררת האשמות גורפות כלפי "הטכנולוגיה". אבל רטוריקה מהסוג הזה היא שטחית ומעוורת. ראשית, אם מוכרחים ללכת למחוזות הללו - אי אפשר להאשים את "פייסבוק" או את "וואטסאפ" משל היו ישויות אנושיות המסוגלות לקחת אחריות על מעשיהן. מוכרחים לדבר על מארק צוקרברג, על סוזן וייציצקי (מנכ"לית יוטיוב) או על פאבל דורוב (מייסד טלגרם). אבל זה רק אם ממש מוכרחים.
האפשרות השנייה, השקולה יותר - אך פחות נוחה מבחינה פוליטית, היא להבין שכמו כל דבר, הפעילות שנעשית במרחבים מקוונים - נעשית על ידי אנשים. אנחנו הם שמעצבים את הטכנולוגיה, ולא "היא" שמצמיחה מתוכה מחבלים, מפגעים ותאי טרור. בעיית הטרור היא מפגע אנושי שיש לטפל בו בכלים קונקרטיים, ולא באמצעות הפרחת סיסמאות נדושות אך מסוכנות, שמבקשות לכרסם עוד נתח בזכות הבסיסית שלנו לפרטיות.
