סוחפת עד אימה: "הנותרים" היא יצירת מופת
"הנותרים" הסתיימה עם הרבה שבחים ומעט צופים - אבל לא צריך לפחד ממנה. היא עסקה במשמעות ואמונה באמצעות עלילה חלומית, הומור שחור וכמה מהדמויות המורכבות והמטורפות ביותר שנראו על המסך, ולא - היא לא דומה ל"אבודים"
כמה הולם, "הנותרים" מתארת באופן מהפנט את החיפוש הנואש אחר תשובות ברורות, אחר משמעות. היא דנה בשאלות של אמונה ובמחיר שמשלם מי שדבק באמונותיו כדי להתמודד עם הטירוף שמזמנים החיים - וגם בזה שמשלמים אלו המנסים לצלוח את הסערה בלי להאמין בכלום. ההתפכחות הגדולה שהדמויות חוות בסוף הסדרה, משמעה ללמוד לחיות לצד היעדר תשובות. וכך גם הצופים של הסדרה הכבירה הזו. כמו בשורה משיר הפתיחה - Let The Mystery Be - מ"הנותרים" נהנים כשמקבלים שיש דברים נסתרים, לא נבין, לא נדע.
פרק הסיום אמנם שפך אור על גורלם של הנעלמים, אבל עשה זאת בחוכמה רבה, בעיקר כדי לספר על ההשלמה של הגיבורה עם הטרגדיה שאירעה לה. זו לא סדרת חידה על־טבעית.
בפרפראזה על דברי דוסטויבסקי "כולנו יצאנו מבין קפלי האדרת של גוגול", כל יוצרי הטלוויזיה האמנותית יצאו מבין הווילונות של דיוויד לינץ'. ולינדלוף יצא ראשון. ב"הנותרים" הוא בורא עולם מובחן וייחודי, שלא נראה כמו שום דבר אחר בטלוויזיה. I've Got Dreams To Remember שר אוטיס רדינג בפרק הסיום ולא ידע כמה צדק. בביטחון מעורר השתאות הניע לינדלוף את העלילה לפי היגיון חלומי סוריאליסטי, אבסורדית לעתים, בלתי צפויה תמיד, חושנית מאוד, סוחפת עד אימה, עם הומור שחור שהלך וגאה בכל עונה.
חייל עירום משגר טיל גרעיני מצוללת צרפתית לצלילי שארל אזנבור (מקס ריכטר האחראי על הפסקול מוכיח שוב שהוא בליגה משלו). קווין גארווי (ג'סטין ת'רו, שחקן מצוין ואולי הגבר החתיך בעולם) מת, עובר לעולם מקביל ושר שם סיימון וגרפונקל כדי לחזור הביתה. בדרך להציל את העולם ממבול שני, החבורה עולה על ספינה שמתקיימת בה אורגיה המונית לכבודו של אריה משנות ה־70. אם ברוב הסדרות אתה נמרח לאחור על הספה, כאן אתה נוטה קדימה לעבר המסך, נאחז בחלום שנפרש לפניך, כאילו אם תשמוט אותו, תתעורר ותמצא את עצמך מול טל מן מראיינת מאלף קיפודים.
בתחילת העונה סיפק לינדלוף כותרת: "הנותרים" היא בעצם סיפור אהבה בין קווין לנורה דרסט (קארי קון, אני משתחווה בפנייך). ואכן בפרקים האחרונים ובמיוחד בפינאלה עצמה - שהשאירה אותי מתייפח בסלון בשמונה בבוקר - מתחדד אחד הנושאים המרכזיים בסדרה: האומץ שנחוץ כדי לאהוב. פתאום זה נראה פסיכי שאנשים הולכים על זה. להיחשף בפני מישהו במלוא חולשתך, לאפשר לו לגעת בפצעים הכי איומים, ולהסתכן שהוא ייעלם פתאום. הוא יכול להתאייד יום אחד כמו שקרה ל־140 מיליון איש ב"הנותרים". והוא יכול למות במלחמה או סתם להיבהל מהפגמים שלך ולדחות אותך כמו שקורה במציאות כל יום. אהבה דורשת להאמין באדם אחר וקשה לחשוב על עוד סדרה שחוקרת אמונה לעומק כמו זו.
משמעות ואמונה - למעשה, כמו הסדרות הגדולות באמת, המאסטרפיס של HBO מתעסקת במה זה אומר להיות אנושי. והיא עושה זאת בעזרת כמה מהדמויות הכי מורכבות, מנומקות, מרתקות, מטורפות ומגולמות בשלמות שראה המסך. מעתה אמרו, טוני סופרנו, עומר ליטל, דיוויד פישר, ג'ורג' קוסטנזה ונורה דרסט. עד כדי כך.