מאה שנים של סטרס: ההשפעה הדרמטית של הלחץ על האנושות
מתי זיהתה הרפואה את הלחץ הכרוני כמחולל מחלות ואיך נולדה כתוצאה מכך תעשייה שמגלגלת מיליארדי דולרים? שש תחנות יסוד בהיסטוריה של הסטרס בעולם המערבי
סביר להניח שאם שאלתם לאחרונה מישהו מה שלומו, התשובה הייתה "לחוץ." הסטרס הוא חוויה קיומית כיום, עד כדי כך שעל פי ד"ר מארק ג'קסון הבריטי, רופא והיסטוריון של הרפואה, העידן הזה ראוי לכינוי "עידן הלחץ."
בספרו "The Age of Stress: Science and the Search" - "עידן הלחץ – המדע והחיפוש אחר יציבות" בתרגום חופשי (שיצא לאור 2013-ב בהוצאת אוקספורד) הוא מציג את חיינו כמעין שרשרת של חרוזי לחץ. היא מתחילה עם הציונים בבית הספר בילדות, אלימות מצד ילדים אחרים וציפיות ההורים, ממשיכה עם הלחץ הסביבתי בהתבגרות סביב נושאים כמו צבא וקבלה לאוניברסיטה, ואז מתחלפת בג'ינגול האינסופי בין גידול ילדים, קריירה ופרנסה בהמשך החיים.
במהלך השנים הראו מחקרים שיש קשר ישיר בין לחץ מתמשך להתפתחות של מחלות ומצבים גופניים ונפשיים שונים, 50-בו השנים האחרונות הוקמו ברחבי העולם מוסדות וגופים שמטרתם לבקר את הלחץ והמתח שבהם שרויים חיינו.
כך לדוגמה 1974-ב הוקם באמריקה האיגוד לבקרת מתח שהפך ברבות השנים לאיגוד בינלאומי; 1978-ב קם המכון האמריקני ללחץ; 1992-ב הכיר ארגון הבריאות העולמי בלחץ כמחולל חולי וגרס שממשלות וארגונים נוספים צריכים להיות ערים לבעיות שהוא גורם; 1999-ב הוחלט לציין בלוח השנה את "יום המודעות ללחץ הלאומי" בארצות הברית; כמו כן איגודי הבטיחות בעבודה בבריטניה ובארצות הברית מקדישים בשנים האחרונות מאמצים רבים לביקורת ולשליטה בסטרס במקומות עבודה.
איך קיבל הלחץ את מעמדו כגיבור תרבות, סלע קיומנו, המכנה המשותף של כולנו? סדרה של תגליות מחקריות, אירועים היסטוריים, אישים מובילים וגופים עסקיים וכלכליים הובילה אותו למעמדו הנוכחי.
להלן אבני הדרך שעיצבו את חוויית הסטרס בעולמנו ובבריאותנו במאה השנים האחרונות, על פי ד"ר ג'קסון:
המאה ה־:19 הקידמה מולידה את מחלות העצבים
בסוף המאה 19-ה הגיח לאוויר העולם המושג "מחלות עצבים." הגורם להן היה קצב החיים המשתנה במהירות, או ליתר דיוק: התפתחות הטכנולוגיה. פיתוחים של מכונות, המצאת הקיטור והטלגרף, אוניות מהירות, רכבות והמצאות נוספות - שהובילו להתפתחות משמעותית של הקפיטליזם והמרדף אחר הישגים ורווחיות - גרמו לכך שקצב החיים הואץ וחייהם של רבים השתנו ללא היכר.
באותה תקופה אנשים נהגו להתלונן על עייפות, תשישות וחרדה, וגם סבלו מבעיות עיכול, חוסר שינה, כאבי ראש, כאבים ראומטיים,כולם נתפסו כ"מחלות עצבים" בשל התחושה שמדובר בתוצר של הציביליזציה והמודרניזציה. לעתים כונו התסמינים "עצבנות אמריקאית" או "אמריקניטיס." הטיפול היה מנוחה באוויר הצח ובאור השמש, אוכל טוב ופעילות גופנית.
מאז ועד היום, מדי עשור או שניים, חווים בני האדם את ההווה שלהם כשינוי מואץ שמעורר חרדה ותחושת אי יציבות. "מה שגרם לעלייה בחוויית הלחץ, על פי הנס סלייה, המכונה 'אבי הלחץ' (ראו בהמשך), היה הקצב המהיר של ההתפתחות הטכנולוגית והשינויים החברתיים, שגרמו לאי יציבות של החברה, מערכות היחסים, הגוף והרוח", מסביר ד"ר ג'קסון. "התקשורת חשפה אנשים לשינוי החברתי בדרכים חדשות ובתכיפות גבוהה יותר - וכך העצימה את ההשפעה שלו על מצבנו הפיזי והנפשי".
שנות ה-30 של המאה ה-20: הקשר בין לחץ לחולי נחשף
ד"ר הנס סלייה, אנדוקרינולוג וביוכימאי קנדי, חושף במעבדה שלו את התגלית שקושרת בין לחץ לחולי ואת המנגנונים הביולוגיים שמעורבים בתהליך (ראו מסגרת בהמשך). במהלך מחקר על הורמונים שבו הוא מזריק לעכברים חומרים שונים, הוא מוצא שלמרות שהחומרים שהוא מזריק לעכברים הם שונים, לגוף יש תגובה פיזיולוגית שמערבת את מערכת העצבים והמערכת האנדוקרינית.
התגובה האחידה של העכברים מעוררת את סקרנותו והוא בודק אם היא מתעוררת גם בעקבות גורמי לחץ אחרים. לכן הוא מעמיד את העכברים במצבים שונים – גורם להם פציעות, קור, רעב ומזריק להם מורפיום, אטרופין ועוד. סלייה רואה שהמערכת הפיזיולוגית שלהם מגיבה באופן דומה. תחילה הוא מכנה את אוסף התסמינים בשם "סינדרום ההסתגלות" ומראה שכשהלחץ נמשך לאורך זמן הוא מוביל לסדרה של מחלות כרוניות.
בין המחלות שהוא טוען שניתן להסביר כבעיות "הסתגלות" נמנות: לחץ דם גבוה, מחלות לב, הפרעות עיכול, מחלות כליה, סוכרת, בעיות בבלוטת התריס, ראומטיזם, סרטן ועוד. בהמשך מחליף סלייה את המונח "סינדרום ההסתגלות" במושג הפשוט "סטרס" ומפיץ את הרעיון שלחץ הוא גורם לחולי.
למרות שבהמשך ישנם מדענים שמעמידים חלק מהממצאים שלו בספק, הרעיון ששמירה על האיזון בחיים היא קריטית לבריאות השתלב בתוך תפיסות פסיכולוגיות, פסיכוסומטיות ואפילו בתחום הקיברנטיקה.
שנות ה-40 של המאה ה-20: מלחמות העולם מלחיצות את כולם
השפעותיו הדרמטיות של הלחץ התגלו לעולם אפילו בקנה מידה משמעותי יותר לאחר מלחמת העולם הראשונה - ועוד יותר אחרי מלחמת העולם השנייה.
החיילים שהגיעו הלומי קרב מהחזית הוכיחו עד כמה ארוכת טווח ועוצמתית יכולה להיות השפעתו של הלחץ. ולא רק החיילים – גם האזרחים שסבלו מהפצצות אוויריות, הטייסים שהפגיזו ערים ובסיסים מהאוויר (הלחץ שלהם זכה למונח משל עצמו: Flying Stress) – כולם הראו סימנים שונים של מצוקה בעקבות החשיפה ללחץ. רבים כל כך סבלו מהשפעות הלחץ, שהמחקרים בנושא אפקט הפחד, התשישות והלחץ הכרוני הלכו והתרבו, והצבא החל לקדם מחקר שיסייע לו לדעת מראש מי מבין חייליו עמיד יותר בפני השפעות הלחץ, מה שהפך לחלק מתהליך המיון לטייסים.
"המלחמות מאוד הגבירו את השיח על לחץ", מסביר ד"ר ג'קסון. "אחרי מלחמת העולם השנייה צצו מונחים כמו חרדת טיסה, Flying Stress, Combat Stress ועוד, והם זוהו כגורמים לחולי. מלחמות ומשברים מעלים את העניין הציבורי והפוליטי בגורמים חברתיים לחולי, והדיון מתמקד בהשפעתם של הגורמים הסביבתיים באופן שמאפשר לאנשים לחפש את גורמי הלחץ כדי לדעת איזו בעיה אפשר לייחס להם".
שנות ה-50 של המאה ה-20: החיים עצמם מתגלים כמקור לסטרס
בשנים שאחרי המלחמה התפתחה ההבנה שלא רק קרבות והפצצות גורמים ללחץ מעורר חולי, אלא גם אירועי חיים יומיומיים. המחקרים יצאו מהמעבדות ומהקליניקות והתנהלו בתוככי הבתים, תוך שהם מוכיחים שלחץ, על כל השפעותיו וסכנותיו, יכול להתרחש גם בעקבות מתחים שאנו חווים בנישואים, במשפחה, בבתי הספר, במקומות העבודה ובחברה.
מכל זירות חיי היומיום שבהן נוצר לחץ, זו שזכתה לתשומת הלב הרבה ביותר היא כנראה סביבת העבודה. מחקרים הראו שחיינו במקומות העבודה – קידום, פיטורים, סיפוק, הספק וכיו"ב - גורמים ללחץ. בין העובדים שדגמנו את השפעות מקומות העבודה על הלחץ כיכבו איש העסקים, הפועל, החייל וגם עקרת הבית.
כשהיה נדמה שגוברת הדרישה ליעילות במקום העבודה, הופיעה גם אבחנה חדשה שכרכה באופן ספציפי בין סוג של עובדים לסוג של בעיות בריאות: "טיפוס A", קראו לה. טיפוס זה, שהוגדר כטיפוס אמביציוזי, חי מהר, תחרותי, שעסוק כל הזמן בדדליין הבא ורודף אחר הישגים והשלמת משימות, נחשב חשוף במיוחד ללחץ ונתון בסיכון גבוה להתקפי לב. האבחנה הזו לא זכתה לתמיכה מחקרים.
שנות ה-70 של המאה ה-20: התפתחות האסטרטגיות לניהול לחץ
בשנות ה-70 הפנה הפסיכולוג ריצ'רד לזרוס את תשומת הלב לכך שלא כולם מושפעים מלחץ באותו האופן וכי מה שמבחין בין אנשים הוא למעשה אסטרטגיות ההתמודדות שלהם עם לחץ. בין דרכי ההתמודדות מנה לזרוס כאלה שיכולות להכחיד את הגורם המלחיץ (הימנעות, התקפה) וכאלה שעוזרות להתמודד איתו (הכחשה, רציונליזציה).
אחת הטענות המרכזיות של לזרוס הייתה שהלחץ גורם להשפעה שלילית כמו חרדה ותסמינים פסיכוסומטיים רק אצל אלה שלא מצליחים להתמודד כהלכה. לזרוס נחשב לאחד מהאבות המולידים של התיאוריה של אהרון בק (אבי שיטת ה-CBT) לכך שדברים הופכים למלחיצים רק עבור מי שמפרש אותם ככאלה.
התפיסה של לזרוס, שעל פיה הלחץ פוגע רק באנשים שאינם מתמודדים היטב, גרמה לכך שהזרקור הופנה כלפי הצורך לשנות את דרכי ההתמודדות של אנשים, ולא כבעבר, כשעיקר המאמצים הופנו לניסיונות להקטין את גורמי הלחץ שבסביבתם. זה מה שהכשיר את הקרקע לתעשייה שלמה שנועדה לסייע לאנשים להתמודד טוב יותר עם לחץ, כמו סדנאות שונות וספרי עזרה עצמית.
ב-1975 יצא לאור הספר The Relaxation Response ("מענה הרגיעה" בתרגום חופשי) של הרברט בנסון והוא גרס שמי שלומד להירגע מקטין את הסיכון להיפגע מלחץ ומגביר את הסיכוי לאושר ובריאות. כך הפכה ההתמודדות עם לחץ לעוד דבר שאנחנו צריכים ללמוד לעשות.
שנות ה־80 והלאה: עלייתה של תעשיית האנטי סטרס
"תעשיית האנטי סטרס ללא ספק עזרה להפיץ את הרעיון שהלחץ גורם למחלה ולאי נחת," אומר ד"ר ג'קסון. "כותבי ספרי עזרה עצמית ואחרים הציעו שיטות להילחם בהשפעות הלחץ ותוך כדי כך העצימו את הפחד מההשפעה של הלחץ על הבריאות. בין השיטות יש כמה שעשויות להיות יעילות וכמה שהן יעילות בעיקר לאלה שמתפרנסים מהן."
על פי נתונים של מגזין האונליין "סימביוזה," בשנת 1999 גלגלה תעשיית הרוגע 11 מיליארד דולר. עם תעשיית האנטי סטרס נמנים סדנאות ניהול לחץ, מומחים לביופידבק, יוגה, יועצים, כותבי ספרי עזרה עצמית, תעשיית התרופות להרגעה, החומרים הטבעיים, דיקור ושיטות שונות של הרפיה. בין אלה שהיה להם אינטרס שנאמין שהלחץ הוא קטלני נמנית גם תעשיית הטבק.
מארק פטיקרו, פרופסור לבריאות הציבור מבית הספר להיגיינה ומחלות טרופיות של לונדון, גילה רק לאחרונה שאותו סלייה, שזכה לכינוי "אבי הלחץ ,"קיבל בסוף שנות 60-ה מימון מארגון המחקר של חברות הטבק. ארגון זה ניהל פרויקט שזכה לכינוי הסודי "החלוק הלבן," פרויקט שרתם מדענים בכירים ומימן מחקרים שיכולים לערער את הקשר בין סיגריות לסרטן.
ראשי הארגון ראו במחקרי הלחץ את אחת הדרכים לעשות זאת - הם סברו שהאמונה שהלחץ מזיק לבריאות יכולה לצייר את העישון, "מפיג הלחץ ,"כאקט של בריאות. הם הציגו את הסיגריות כחלופה הבריאה יותר (אל מול האלכוהול) לתעל אליה את הלחץ, ואת האיסור על העישון כגורם מגביר לחץ ולכן כנזק לבריאות.
הם לא הסתפקו בקשר הכללי ואף לחצו על סלייה לדבר בזכות האפקטים המרגיעים והבריאים של העישון בפני בית הנבחרים הקנדי, בתי המשפט והתקשורת הקנדית.
למרבה המזל, הסיפור הזה לא הצליח לשכנע איש, וכיום תעשיית הרוגע מתבססת על מגוון אמצעים שאולי מכניסים לסטרס את חשבון העו"ש שלנו אבל לפחות אינם פוגעים בבריאותנו.
לפנייה לכתב/ת 
