האם אוכל שבישל עובד זר בבית יהודי הוא כשר? ומה עם הכלים?

שאלה:

אמי נפטרה לפני כחודשיים, ולאבי הקשיש יש עובד זר. אנחנו משתדלים תמיד להיות בבית כדי לבשל לאבי את ארוחותיו, מכיוון שאחותי טוענת כי אסור שהעובד ייגע באוכל או אפילו יערבב אותו מפאת כשרות. כמו כן, אחותי טוענת כי אם הוא השתמש בכלי או אפילו בכף שלנו, אסור לנו לעשות בהם שוב שימוש. האם היא צודקת? (אילנה).

תשובה:

מציאותו של עובד זר היא דבר מצוי בימינו, ועל כן עלינו לתת את הדעת איך לפתור את הבעיות ההלכתיות המתעוררות ממצב מורכב זה. ראשית, נגיעה של נוכרי באוכל איננה "מטמאה" אותו. ככלל, כיום איננו נוהגים כמעט להתייחס לטומאה במאכלים, מפני שכולנו מוגדרים כטמאי מת.

עם זאת, הבעיה קיימת ביחס להכנה ובישול אוכל על ידי נוכרים. המשנה (עבודה זרה, לה ב) מונה דברים של גויים האסורים לישראל. בין הדברים נאמר "שלקות", ורש"י מסביר שהכוונה היא: "כל דבר שבישלו עובד כוכבים ואפילו בכלי טהור".

הגמרא שם דנה במקור האיסור, והמסקנה היא שהאיסור הוא גזירת חכמים ואינו מן התורה. בטעם האיסור יש כמה פירושים: א. משום חתנוּת, והיינו, אכילת מאכלי נוכרים יכולה להביא לקירבה לגויים, דבר שיכול להביא לידי קשר עמהם ואף לנישואין. ב. "שלא יהא ישראל רגיל אצלו במאכל ובמשתה ויאכילנו דבר טמא."

פוסקי ההלכה הביאו בעיקר את הטעם הראשון, משום חתנוּת. כך למשל כותב הרמב"ם: "ויש שם דברים אחרים אסרו אותן חכמים, ואף על פי שאין לאיסורן עיקר מן התורה, גזרו עליהן כדי להתרחק מן העכו"ם עד שלא יתערבו בהן ישראל ויבאו לידי חתנות, ואלו הן: אסרו לשתות עמהן ואפילו במקום שאין לחוש ליין נסך, ואסרו לאכול פיתן או בישוליהן ואפילו במקום שאין לחוש לגיעוליהן" (הלכות מאכלות אסורות, יז ט).

לפי טעם זה, לא ייאסר אוכל שאינו חשוב, המוגדר כ"דבר שאינו עולה על שלחן מלכים". "הרי אלו מותרין וכן כל כיוצא בהן, שעיקר הגזרה משום חתנוּת שלא יזמנו העכו"ם אצלו בסעודה, ודבר שאינו עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת אין אדם מזמן את חבירו עליו" (שם טו).

בישול בבית יהודי

יש מחלוקת ראשונים נוספת בעניין; יש אומרים, שאם בישל הגוי בבית ישראל - אין בדבר משום בישולי גויים, שהרי אין בזה חשש לא משום איסור חתנות, ולא משום החשש שיאכילנו דברים אסורים, שהרי הוא מצוי בבית ישראל. ואולם רבנו תם חולק על זה וסובר שבכל מקום אסור, מכיוון שחכמים לא חילקו בדין זה.

סברות אלו הובאו על ידי הפוסקים להלכה; רבי יוסף קארו בשולחן ערוך מביא שתי דעות אלו, והאחרונים כותבים שמדריו משתמע כי יש להחמיר בדבר שהוא מן התורה, ולהקל בדבר שהוא מדרבנן. ולכן בבישולי גויים שאיסורם מדרבנן וכדלעיל - אפשר להקל (מנחת יצחק ז, סב).

לעומת דברי השולחן ערוך כותב הרמ"א כי ניתן להקל, ובפרט במקום שהנוכרי הוא קבוע בבית.

והנה, בעניין פת של גויים שגם היא אסורה מסיבות דומות, כותב בשולחן ערוך שהשתתפות ישראל באש התנור (כגון שהוא מדליק, או אפילו זורק עץ לאש) מועילה להחשיב את הפת כפת ישראל, אף על פי שנעשתה על ידי נוכרי.

ואולם בעניין בישולי גויים יש בדבר מחלוקת: הרמ"א סובר שהדלקת האש או חיתוי בגחלים של היהודי, מועילה לעניין בישול כמו לעניין פת. הוא מביא דעה מקילה יותר שאפילו כאשר הנוכרי הדליק האש מאש של ישראל (העביר גפרור בוער מאש שהדליק ישראל) – מותר (שם, קיג, ז). אולם בעל השולחן ערוך מחמיר בבישול, ולדעתו צריך שהיהודי יניח את הסיר או התבנית על האש בעצמו.

נמצא שאוכל שהוכן על ידי נוכרי יכול להיות מותר במספר תנאים:

אם יהודי הניח את הסיר על האש – המאכל מותר לכל הדעות.

אם הנוכרי מבשל בבית היהודי – גם כן מותר (לאשכנזים לכתחילה).

נראה שבמציאות של עובד זר אצל אדם הזקוק לעזרה, צריך להשתדל לסמוך על הדעות המקילות, כדי לעזור לנזקקים, ובפרט שאיסור הבישול על ידי נוכרי הוא מדרבנן (ואינו איסור מהתורה) – אפשר להקל בשעת הצורך לכל העדות.

על כן:

לכתחילה, אחד מבני הבית ידליק את האש, או יניח את הסיר על האש. אם הדבר אינו אפשרי, אפשר להקל על ידי שישאירו נר דולק וכדומה, וממנו ידליק הנכרי, כדברי הרמ"א. בדיעבד, כאשר לא השאירו ואין דרך אחרת, אפשר להקל שכל הבישול ייעשה על ידי העובד הזר.

בכל מקרה, אין העובד מטמא את האוכל או אוסר את הכלים. (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר).

• לבירורים ושאלות אפשר לפנות למענה הטלפוני של צהר בענייני בהלכה. ימים א'-ה', בין השעות 19:00-23:00, בטלפון 1-800-200-377.