ביץ', פליז: תככים ופיצוצים ב"מלרוז פלייס"
הם התחילו כחבורת בני עשרים פלוס שמתמודדים עם החיים, אבל מהר מאוד הפכו לחבורת תככנים שמתחרים ביניהם על שורות גועליות ונקמות גדולות מהחיים. והכל בזכות אחת - הת'ר לוקליר. בחזרה לבריכה ולמזימות של "מלרוז פלייס"
"מלרוז פלייס" התחילה כמעין סדרת המשך לבוורלי הילס, כלומר כזו שבה צעירים נאים ואמידים למדי מתייסרים מתלאות החיים באופן פוטוגני, וההבדל היחיד הוא שמפאת גילם המקשיש הם יכולים לאפשר לעצמם להשתרלל מבלי להישלח לשיחה עם יועצת התיכון או לסכן את הרשת המשדרת בתדמית חתרנית. הרעיון המקורי היה שכשנערי בוורלי יסיימו את הפעוטון של 90210, הם יוכלו לעבור כמו שהם לגן מלרוז ולהתמקם בחיים שאחרי, עם הפסקת פרסומות אחת באמצע.
לשם כך נטל מפיק העל ארון ספלינג את דארן סטאר, שכתב את "בוורלי הילס", וביקש ממנו ליצור את החיים שאחרי הקולג'. מלרוז שובצה מייד אחרי בוורלי הילס. ספלינג פיזר את אבקת הקסם שלו, ליהק יפים ואמיצים, הוסיף בחורה אפרו-אמריקנית (ונסה וויליאמס) והומו (דאג סוונט) כדי "לגוון" ומיקם אותם בקומפלקס דירות עם בריכה בהוליווד. "ברגע שראיתי שיש בסט בריכה אמיתית ידעתי שהתוכנית תשרוד", אמר בהמשך גרנט שואו (ג'ק ההורס) לעיתונאי שראיין אותו. "תשכח משחקנים, בנאדם. בריכות הן לא עניין זול".
למעשה מלרוז הייתה חלק ממהפכה טלוויזיונית של אותה התקופה. שנה קודם הסתיימה "שלושים ומשהו" של ABC. בניגוד לגישה הרווחת אצל רשתות הטלוויזיה האמריקניות עד אז – פנו למכנה המשותף הרחב ביותר, בעיקר לקהל מבוגר, שילבו כמה שיותר שכבות גיל בסדרה כדי לדוג כמה שיותר צופים – "שלושים ומשהו" התמקדה בבייבי בומרס ויצרה באז עצום ורייטינג נאה. במקביל פוקס העלתה את "נשואים פלוס", קומדיה שנחשבה נועזת ופנתה לקהל צעיר, ואת "21 ג'אמפ סטריט" עם ג'וני דפ שמשך למסך נערות. מלרוז נוצרה כדי להפוך ל"עשרים ומשהו" של פוקס.
עוד בשידור חוזר:
"רמת אביב גימל" עשתה את זה בלי בושה
ואכן, העונה הראשונה נעה סביב סוגיות שמעסיקות בני עשרים ומשהו שיוצאים מהקן, שזה אומר הטרדות מיניות, דייטים, מצוקות (מתונות, כן?) של פרנסה וכל הג'אז הזה של מימוש עצמי בעיר הגדולה. הסיפורים התחילו ונסגרו בדרך כלל באותו הפרק, כפי שהיה נהוג. כולם היו חמודים וטובי לב במידה. העונה הראשונה התחילה לא רע מבחינת הרייטינג אבל סירבה להתרומם למספרים שספלינג והרשת היו רגילים אליהם מהימים הטובים של בוורלי. באותם ימים הגיעה למשרדים של ספלינג סמי ג'ו האהובה מ"שושלת", היא הת'ר לוקליר, כדי לחתום חוזה על הופעה בארבעה פרקים בעונה הראשונה, ובספר דברי הימים של מלרוז זה יהיה הרגע שבו היא לעולם כבר לא תשוב להיות כשהייתה.
לוקליר הפציעה במלרוז בתפקיד אמנדה וודווד, הבוסית הקשוחה והערמומית של אליסון בחברת הפרסום D&D. זאת הייתה הפעם הראשונה שבה דמות של נבל מובהק טבלה את עצמה בבריכה של מלרוז והצופים הגיבו מייד. במקביל הפך המשרד של סטאר למוקד עלייה לרגל של שחקני הסדרה – אף אחד לא רצה יותר להיות הגוד גאיי. כולם ביקשו ממנו לתסרט לדמויות שלהם מעשים מנוולים ושורות שנונות. ספלינג וסטאר הבינו את הרמז, זרקו את התוכניות שלהם לעונה השנייה והסתערו על ז'אנר אחר לחלוטין: אופרת סבון שבועית עם עלילות מתמשכות. להתראות סיפורים בני פרק אחד על צעירים שלוקחים את עצמם ברצינות, שלום למזימות והתככים והקאט פייט בבריכה.
בהובלתה של וודווד – שהופיעה מעכשיו בכל פרק ופרק עד לירידת הסדרה - הפכה מלרוז לקן צרעות שבו כולם זוממים על כולם, כולם שוכבים עם כולם, כולם נוקמים בכולם (או כמו שסטאר הגדיר את זה "הראינו שלכל הדמויות יש שני צדדים") חוץ מג'יין מנסיני (ג'וסי ביסט) שהמשיכה להיות הבחורה הטובה והמוסרית שכולם דורסים. וויליאמס (שגילמה את רונדה, המורה למחול) עפה מהסדרה כי מי צריך גיוון חינוכי עכשיו, כשאנחנו על קרון אחר לגמרי ברכבת, ומאט, גיי המחמד שעד אז היה על תקן תפאורה לחברים שלו, קיבל עלילות ממשיות. לכל אלה צורף הסלוגן החדש "Monday is a bitch" ומלרוז החדשה הרימה את ראשה הצהוב.
העונות הבאות הפכו את מלרוז ללהיט, והרייטינג סוף סוף נסק. ספלינג, שנישק ללוקליר את הרגליים לפני כל פרק, הודה בשמחה ש"היינו צריכים חתול בחבורת היונים הזו כדי לפלפל קצת את העניינים". לוקליר פישטה את העניין בדרכה, ואמרה שהעונה הראשונה היתה "מאוד משעממת. כולם שם היו מאוד נחמדים, ובואו, יש גם אנשים מרושעים בעולם". סטאר עף על הז'אנר החדש וכמוהו גם הצופים.
מלרוז צנחה בדיוק על דור ה-X של שנות ה-90, שצרכו הרבה פחות טלוויזיה מזו שצרך הדור שקדם להם. כדי להשאיר אותם מול המסך היה צורך בסגנון צפייה חדש. מלרוז הייתה אחת החלוצות בנישה הזאת – צפייה שהיא בו זמנית אדוקה וצינית-מתנשאת, שהפכה לסימן ההיכר של דור ה-X. בסוף העונה השנייה חזרה לסדרה מן המתים קימברלי שאו (מרשה קרוס) בתפקיד מטורלל במיוחד, ואז גם אמצעי התקשורת הבינו סוף סוף ש"מלרוז פלייס" היא מוצר פופ קאמפי.
העונה השלישית לקחה עוד תפנית והעלילה הפכה יותר ויותר מופרכת וקיצונית. ככה למעשה השלימה מלרוז את הגלגול השלישי שלה - מדרמת צעירי עשרים ומשהו ריאליסטית דרך סבונייה צ'יזית שנדמית לפרקים כמו פארודיה על סואופ אופרה ועד לפארסה מודעת לעצמה. וכל זה קרה תוך שלוש עונות.
הפרקים של מלרוז הפכו לאירוע טלוויזיוני. אנשים עשו מסיבות המוניות שבמרכזן צפייה בפרק חדש. ככל שמלרוז הפכה מלודרמטית יותר – החגיגה הייתה גדולה יותר. היוצרים יכלו לקחת אותה לאן שרצו (אבל גם להם היו גבולות. הם הודו בדיעבד שלעולם לא היו מכניסים קו עלילה שכולל חטיפה על ידי חייזרים. גם להם היו קווים אדומים). את המפרסמים שכנעה פוקס שלמדידת הרייטינג נוסף פרמטר חדש – צפייה אינטנסיבית. כלומר כזאת שלא מעבירה ערוצים ומשקיעה את כל הריכוז שלה במה שקורה על המסך. מלרוז הפכה לתופעה.
אמנדה של לוקליר התאימה במיוחד לסוג הצפייה הזה - היא הייתה רעה עם קלאסה, קל מאוד היה לאהוב אותה והיא תמיד השאירה מרווח קטן של נונשלנטיות בין המזימות שהיא רקחה ובין עצמה. היא הייתה שנונה וקולית ואף אחד לא רצה ליפול לפה שלה. היא גם סיפקה לסטאר השראה לדמויות של "סקס והעיר הגדולה" שהוא ירקח בהמשך. קימברלי של קרוס כבר הביאה סוג חדש ומתקדם של טרלול ויחד עם אמנדה הן היו הציר של הסדרה עד סופה. מה לא קרה שם? קימברלי הורידה את הפאה וחשפה צלקת מתאונת הדרכים שלא מתה בה, התינוק של ג'ו נחטף (פעמיים!), סידני ואחותה, ג'יין, נאבקו כשסידני לבושה בשמלת כלה ועפו לבריכה, קימברלי גילתה בתוכה שד א-לה טווין פיקס שנחשף בכל פעם שהביטה במראה.
על הסרטן של אמנדה באמצע העונה השלישית כולם התחרטו. הוא אמור היה להיות הקליף האנגר של העונה אבל מצא את עצמו באמצע העונה בגלל הקצב המהיר של העלילה. ספלינג עצמו הודה שהוא הגיע מוקדם מדי. התסריטאים רצו שאמנדה ומישל יתחברו והרעיון שמישל תציל את החיים של אמנדה נשמע כמו סיבה טובה לזה, "אבל מלרוז היא לא סדרה שאמורה לחנך אנשים או לעשות פרקים מיוחדים. הודג'קין זאת מחלה רצינית. זה לא היה כזה פאן, מה גם שאמנדה מעולם לא איבדה את השיער שלה".
מאט היה אחת הדמויות ההומוסקסואיות הראשונות בטלוויזיה. כשהתסריטאים רצו שמאט, שפגש את הגבר המיוחד שלו, יממש איתו את היחסים, הגיע הווטו היחיד מפוקס אי פעם - אין להראות שני גברים ישנים יחד באותה מיטה. פוקס גם לא הסכימו שהם יתנשקו ובמקום זה הוראת הבימוי הייתה "המאהב של מאט מתחכך באוזן שלו".
העונה השלישית הייתה קרנבל שהגיע לשיא עם קימברלי מפוצצת את הבניין כנקמה על מי זוכר מה. הפיצוץ לא היה הבחירה הראשונה של התסריטאים – הם רצו את קימבלי חוטפת את סידני אחרי כמה שיעורי טיסה שלקחה, קושרת אותה במטוס ומטיסה אותו אל תוך הבניין לרווחת כולם. רצה הגורל ובאותה תקופה מטוס הונחת על הבית הלבן (1994), והם החליטו לעבור לפלאן בי – קימברלי מלבישה את הבניין בחומרי נפץ. פיצוץ בבניין העיריה של אוקלהומה חודש לפני הפינאלה דחה את הפיצוץ בבניין של מלרוז. ממש לפני הפיצוץ השקופית "המשך יבוא" עלתה והבניין התפוצץ רק בתחילת העונה הרביעית. כמיטב המסורת הספלינגית אף אחד חשוב לא מת בפיצוץ הזה או אפילו נשרט, למעט אליסון שהתעוורה באופן זמני. הראייה שלה חזרה במה שנחשב לאחת מתצוגות המשחק הגרועות אי פעם.
ב-1995 מלרוז הייתה הסדרה הכי נצפית לפני "חברים" אבל אחרי "סיינפלד", שהעניקה לה את החותמת הסופית עם פרק שלם שבו סיינפלד מכחיש שהוא צופה בסדרה עד הרגע המר שבו התיעוב שלו למייקל מנסיני מכריע אותו. תשומת לב עילאית נוספת העניק למלרוז מל צ'ין, אמן קונספטואלי, שפנה למעצבת של הסדרה והציע להטמיע קצת אמנות בטראש. היא הסכימה ומדי פעם בצבצו על הסט חפצי אמנות מודרנית שצ'ין ליקט מעשרות אמנים שונים. למשל כשאליסון התמודדה עם הריון לא מתוכנן, היא התרכבלה במשך שני פרקים בשמיכה שלא הייתה סתם אמנותית - התבנית שהיתה מוטבעת עליה ציינה את המבנה המולקולרי של תרופת ההפלות – RU 486. כשאמנדה וקייל ביקרו במוזיאון לאמנות מודרנית בלוס אנג'לס, הם טינפו יפה יפה ליד ציורים מודרניים שצוירו במיוחד עבור הסדרה.
התסריטאים של מלרוז שעבדו את עצמם לתפוקה בלתי נתפסת במונחים של היום – 32 ויותר פרקים בעונה שכל אחד מהם ארך שעה. כדי לא להתחרפן הם שעשעו את עצמם בבנייה של יקום מקביל למלרוז וסיפורים על תושבים אחרים באזור. על הסט של מלרוז אפשר היה לראות שני חלונות של בניין שכן והכותבים העבירו בקרים שלמים בסיפורים על הדיירים שלו - שני אנשים מגעילים ומתנשאים שרק מחכים שמלרוז יפנו את הבניין והם יוכלו לעבור אליו. הם מעולם לא עשו סקס.
על הסט השחקנים שעשעו את עצמם בדרך הרבה יותר פשוטה ופחות מקורית – הם יצאו האחד עם השני. אליסון (קורתני תורן סמית) יצאה עם בילי (אנדרו שו), סידני (לורה לייטון) יצאה עם ג'ייק (גרנט שואו) ואז התחתנה עם מאט (דאג סוואנט), ג'יין (ג'וזי ביסט) התחתנה עם קייל (רוב אסטס), הת'ר לוקליר יצאה עם פיטר (ג'ק ואגנר), התארסה וביטלה את האירוסין.
לכל דבר טוב יש סוף, והחל מהעונה החמישית מצב העניינים במלרוז החל להתערער. שחקנים עזבו והועזבו, וסטאר וספלינג עוד עשו ניסיונות אחרונים להעלות את רף המזימות והנקמות כדי להשאיר את הצופים במתח, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. הם הצליחו למשוך עוד שתי עונות ובסוף העונה השביעית, רגע לפני באג 2000, מלרוז סגר את שעריו. סדרת האם בוורלי הילס עוד המשיכה אחריה מהסט. תיבת הדואר נמכרה ב-4,000 דולר, הסדין המנומר של אמנדה – ב- 3,000 דולר, ראש המיטה שלה במחיר דומה. לעיתונאים פוקס שיגרה מתנת פרידה - כדורי זכוכית עם מים מהבריכה של מלרוז שבהמשך אפשר היה למצוא אותם באיביי ב-300 דולר האחד.
לרוב קשה להניח את האצבע על הסיבה האמיתית שמביאה לדעיכה של סדרות מצליחות, אבל לחדר הכותבים של מלרוז הייתה השערה: מעבר לעובדה שרוב השחקנים כבר נשקו לשנות ה-40 שלהם, הגיע השלב שבו כבר לא יכולת להאמין שהאנשים האלה, שהגיעו לשלב מסוים בקריירה שלהם וצברו סכום מסוים של כסף, יגורו בבניין הזה. למה הם לא עוברים דירה? אם אמנדה עושה הון, למה היא נשארת בדירה הקטנטנה הזאת? הסוף היה בלתי נמנע.
