בעקבות ההתפרצות בשיזפון: מהי מחלת העור אימפטיגו?
עשרות חיילים אובחנו בבסיס שיזפון כסובלים ממחלת העור המידבקת "אימפטיגו". איך היא נגרמת, איך ניתן לזהות ומהן הסכנות?
זה קורה שוב ושוב בבסיסי חיילים: עשרות נדבקים במחלת העור אימפטיגו, אחת ממחלות העור המידבקות ביותר. כיצד היא נגרמת, איך מטפלים ומה הסיבוכים?
אימפטיגו היא זיהום חיידקי שפוגע בשכבה העליונה של העור. היא גורמת לרוב להופעת שלפוחיות מלאות בנוזל צהוב על הפנים, הזרועות או הרגליים, אם כי הנגעים יכולים להופיע למעשה בכל מקום בגוף. הפצעים מגרדים ומכאיבים.
הגורם למחלה הוא לרוב החיידק סטאפילוקוקוס אאוראוס השוכן דרך קבע על העור, או החיידק סטרפטוקוקוס פיוגינס, שאתם מכירים גם בשם "סטרפ A", כן – אותו החיידק שגורם לדלקות גרון.
החיידק נפוץ לרוב במעונות יום, מעונות סטודנטים, מוסדות רפואייים בעלי היגיינה ירודה, מרכזי ספורט מגע (אמנויות לחימה, אגרוף וכו') וגם בסיסים צבאיים.
קראו עוד:
מדריך: כתמי העור שמחייבים לרוץ לרופא
נוטפים זיעה: למה אתם מזיעים - ומה יעזור להימנע?
כך תזהו: הסימנים הראשוניים למחלות המפחידות בעולם
מה הם תסמיני המחלה?
הצורה השכיחה ביותר של אימפטיגו נקראת "אימפטיגו מדבק", או "אימפטיגו לא שלפוחיתי", המתחיל לרוב בצורת פצע סמוך לאף או לפה. פצע זה לרוב מתפוצץ, וממנו דולפת מוגלה או נוזל היוצר מהפצע מראה הדומה לכוורת דבורים.
הפצעים לרוב אינם מכאיבים אך עלולים לגרד. לעתים מתנפחות בלוטות לימפה הסמוכות לאיזור הפצע. במרבית המקרים לא עולה חום הגוף. כל נגיעה בפצע גורם להתפשטות מהירה ביותר של החיידקים לאזורים אחרים אחרים בגוף או לאנשים שתבואו איתם במגע. מגע בפצעים עלול גם לזהם אותם ולהחדיר חיידקים לתוך הפצע ולגוף. שפשוף הפצעים או נסיון "לפוצץ" אותם עלול להותיר במקום צלקת.
צורה נוספת היא "אימפטיגו שלפוחיתי" אותו רואים לרוב בילדים מתחת לגיל שנתיים. במצב זה מופיעות שלפוחיות לא כואבות מלאות בנוזל, לרוב על פני הרגליים, הידיים החזה והבטן. שלפוחיות אלה מגרדות, מופיעות בגדלים שונים, ולאחר שהן מתבקעות הן מפרישות נוזל צהבהב.
צורה נדירה יותר של אימפטיגו הקרויה "אכתימה" גורמת להופעת שלפוחיות מלאות נוזל או מוגלה לרוב על הידיים או הרגליים, שבניגוד לסוגים האחרים חודרות לתוך שכבות עמוקות יותר של העור. לאחר שהן מתבקעות הן יוצרות נגע אפור-צהוב שלעתים מותיר צלקות.
שמירה על היגיינה למניעה
אימפטיגו נוטה לפגוע יותר בילדים בגילאי שנתיים עד 5 שנים, במיוחד אלה שמבקרים בגן או במעון יום. גורמי סיכון אחרים כאמור, הם מקומות בהם קיימת היגיינה ירודה, מגע גופני, ומקומות צפופים מאוד.החיידק עובר דרך מגע עם הפצע, הפרשות הפצע, או הפרשות אף, שכן החיידקים שוכנים גם באיזור הנחיריים. מרגע ההדבקה החיידק דוגר בגוף בין יום ל-10 ימים, עד להתפרצותו שבה מופיעים הנגעים על העור.
אבחון המחלה מתבצע לרוב בהסתכלות על הנגעים האופייניים. ניתן ליטול מהפרשות הפצעים תרביות המוודאות כי אכן מדובר בחיידקי האימפטיגו. במקרה של מחלה שאינה מגיבה לטיפול, ניתן לשלוח תרביות הבודקות האם מדובר בחיידקים עמידים.
הטיפול מתבצע באמצעות משחה אנטיביוטית במקרה של נגעים בודדים, לרוב המשחה "מופירוצין" (הנמכרת בשמות בקטרובן ומופירוצין). במקרה של מחלה מפושטת, או הדבקה המונית, מתווסף גם טיפול אנטיביוטי פומי לרוב באנטיביוטיקות אוגמנטין או צפוראל.
דרך המניעה הטובה יותר מהדבקה היא היגיינה: את החיילים שנדבקו יש להרחיק מהבסיס, את הפצעים הנגועים יש לכסות בחבישה לאחר מריחת משחה אנטיביוטית, ולהתחיל טיפול מיידי.
לפנייה לכתב/ת 
